0
אני רק דג קטן
אתה שואל מי אני? ובכן, אגיד לך. אני דגיג קטנטן השט לו שט במי הים. סתם סרדין פעוט, אחד מלהקה. אני משייט יחד עם כולם וכולנו מחפשים מזון לבלוע ולשרוד... לבלוע ולשרוד... אנו בולעים בעיקר פלנקטון, אצות המשייטות גם הן בים וגם הן מחפשות מזון לבלוע ולשרוד. וואו, עלה לי רעיון...האם אתה חושב כמוני שכל היצורים מחפשים ובולעים מזון כדי לשרוד?... שמע, האם הצצת פעם שם למעלה? ממקום שמפיץ עלינו אור? אני אוהב יותר את האור והחום, אבל אף פעם לא חקרתי את מה שלמעלה ממני. וכשכל הלהקה פונה ימינה אני מציית ופונה איתה ימינה. אחרת יעלו עלי ובמקרה הטוב, אם לא ארמס או אשחק או אחנק ,אשאר מחוץ למסגרת. ומחוץ למסגרת ברר... לדג קטנטן כמוני אין הרבה סיכויים לשרוד. רק המחשבה על בעלי המלתעות האימתניים מעוררת בי צמרמורת וכל קשקשיי מצטלצלים. אגלה לך סוד, משום מה אני מזן נדיר ועצמאי יותר, ניחנתי בכושר מחשבה מבריק. בעצם, אולי יבוא יום ואני אנהיג את הלהקה ובבוא יום פקודה לא ימצאוני פונה ימינה או שמאלה, וכאשר אחוש בצל הנפרש מעלינו , אתפוש יוזמה ופשוט נסתלק . איך נעשה זאת, עדיין איני יודע. נידמה לי שהבחנתי נימת צחוק או לעג בזוויות עיניך הגדולות. נו, לך, בעל שמונת הזרועות הגר בין חגווי האלמוגים, יש כבר היום את הברירה להחליט לאן לפשוט את זרועותיך. הנך בעל רצון והחלטה משלך. אתה, אינך תלוי בחבר מרעיך, ובבוא יום צרה פשוט תקפל זרועות ותשוט כחץ אל מאורתך שבין האלמוגים. כבר ראיתי אותך עושה זאת. בעל המלתעות לא ימצא אותך לעולם. הוא גם לא מתעניין במיוחד בבשרך. אתה יודע, אצלנו בלהקה מהלכת השמועה כי דווקא היצורים העליונים המכוונים אלינו את רישתותיהם חושבים אותך למעדן. אז אתה רואה איזה בר-מזל אתה. אתה מסוגל להימלט מהרשתות הארורות הללו. לנו כחבורה ולא כיחידים הבריחה הזו מה זה קשה... אנו נתפשים בקלות רבה ברשתות המקוללות הללו ומובלים מעלה מעלה ממש כצאן לטבח. מה אתה שותק, תמנון זקן ואינך מביע דעה? או אולי כל אותה שעה שאני משטח את צרותיי אתה פשוט מתכנן איך להדביק את זרועותיך סביבי ולפרק את בשרי אט אט בפיך הדומה למקור... כן, כן, כאן בים יצור ליצור אויב....רגע חביב ומשנהו בולע. כן, חביבי, אבל למזלי אני זריז ממך, רק תעשה תנודה קטנה וכבר אשוט ממך והלאה... כך... היי, כבר אינני בתחום השגתך... ו.. הופ ,חזרתי...
עליי להפרד ממך...למה? כי הלהקה הולכת ומתרחקת ועם כל ההתפארות שלי ,נישארתי סרדינון נפחד והצל המאיים מתקרב והולך...מתקרב ו...הולך. אינך חש בחשיכה שירדה לפתע עלינו? זה בעל המלתעות ועיני החשמל הבורקות ...הייה שלום סבא זקן... ובחיאתק... תפוש מחבוא... הוא עומד לבלוע אותנו... ואני,דגיג מסכן וללא הגנה...היי, חכו לי חבר'ה!...אני מגיע...היי, אהה!!!...........
|