אני אדם מאוד ביקורתי, חלק מזה זה האופי שלי (מולד) וחלק מהמשפחה ככה חונכתי (הסביבה).

רוב שנותיי, עד שהגעתי לאימון, לא הייתי מודעת עד כמה אני מתנהלת מתוך ביקורת ושיפוטיות, כלפי עצמי וכלפי הסביבה.

מה שיותר חשוב לא הבנתי כמה אנרגיות זה לוקח ממני וכמה שליליות זה נותן לי.

מאז שהבנתי אני מתנהלת מתוך פרגון, פידבקים , אופטימיות ועדיין מכיוון שזה תבוע בי, החלק המולד, זה עדיין קופץ לי ואני צריכה לתקן.

יש לי 3 ילדים, אני מחנכת אותם לאופטימיות, לפרגון ולא ביקורת ושיפוטיות 

עדיין גם הם נולדו עם חלק מולד של ביקורת עצמית, וראייה של "חצי הכוס הריקה"

מה גם שמעבר לסביבה המשפחתית הגרעינית יש את הסביבה המשפחתית המורחבת וגם את החברים, הגן  וביה"ס.

משם הם מביאים ביקורת וגם מושגים חדשים כמו "תחרות", "אלימות"

מתוך כל אלה אני צריכה למצוא את האיזון שייתן לילדים שלי את הטוב ביותר, שיאמינו בעצמם, יאהבו את עצמם ויגשימו את כל מה שהם בוחרים להיות.

זאת עבודה בלתי פוסקת, עם הרבה הפתעות בדרך,

חלקן קשות ופוגעות.

לשבת לדבר עם ילד שנפגעת ממנו נורא, ולהבין שהוא לא הבין שפגע בך.

לעשות את כל זה בלי למתוח עליו ביקורת, מתוך פידבק שייאפשר לו ללמוד לפעם הבאה איך לעשות אחרת,

זה קשה.

בקיצור צריך הרבה סבלנות, הרבה אהבה והבנה שחלק זה מולד ותמיד יהיה שם

והשאר אפשר לתקן.