חודש שלם בילינו יחד, הצלם ואני באחת המדינות העניות והמושחתות ביותר ביבשת האהובה עלי. באנו לסקר מחנות פליטים ונקלענו לתוך מיני מלחמה ובדרך הבנו שכל הקלישאות הן רק קלישאות וידענו שהעבודה הזו לא דומה לאף אחת אחרת.

כאן לא הגיהנום, אמרתי לו לילה אחד אחרי שכיבינו את הגנרטור ושקט השתרר במחנה, ואפשר לכתוב שזה הגיהנום, ונוכל גם לצרף את התמונות המתאימות, אבל אנחנו לא. והצלם הנהן בראשו או שרק חשבתי שהנהן בראשו כי היה חשוך מאד בחדר.

ובבוקר שמענו מטוסים , עשרות אולי מאות, הפסקנו לספור, הנס והנרי שתו בירה , מתורגלים במרידות ומלחמות ביבשת בכלל וכאן בפרט , הנרי סיפר על הפינוי בשנה שעברה. ב12 בצהריים גם אני התחלתי לשתות. הצלם לא שותה.

וחיכינו. לפינוי, להרגעה, למורדים, לצבא. לנס. לבירה.