0
השבוע, מספר מפגשים החזירו אותי לעבר, לימי התוכנית באנגלית מילדותי- GABBY&DABBY , אח ואחות עם מקל קסמים (המג'יק סטיק) שלקח אותם לכל מקום שרצו בלחיצת מקל על המפה.(לינק) לעיתים נראה לי שכל עידן הcopy paste מטפח את האשליה שנגזרת מתוכנית הזו. נראה שיש ציפייה סמויה כמו בסרט "הסוד" : "רק תבקש, וזה יקרה בדיוק כמו שרצית, בזמן ובכמות שרצית". עידן הfast fix. בוגרים יוצאים מבתי ספר מקצועיים והציפיות שלהם להצלחה והכנסה כל כך גבוהות עד שלא עוצרים כלל להתחיל לבנות דרך למציאות שהם רוצים ומתאכזבים מהר למול אותן הציפיות. שכירים הופכים עצמאיים ומשליכים ציפיות מהדרך הקודמת בתפקיד כזה או אחר כשכיר לתוצאות הצפויות שהיו רוצים כעצמאיים. חישבו על זה, מה קרה למושג "דרך"? עד כמה הוא נוכח במציאות הוירטואלית שלנו?
מה יקרה אם נשנה נקודת התייחסות? איך זה ייראה כשניקח מסיפורי ההצלחה את ההשראה, אך נקשיב לסיפורים המלאים ולפרקים החסרים ולא רק כותרות והתקציר. נראה צד נוסף וריאלי יותר של המציאות בה מחויבות, נחישות והתמדה לעיתים כנגד כל הסיכויים הם אלו שמגשימים חלומות.
עבורי אם רוצים השראה אוטנטית למושג "דרך" אלו תוכניות כמו של פרופסור יורם יובל, גיל ריבה, והסטודיו למשחק שחושפים את הסיפורים האמיתיים של הדרך מאחורי ההצלחות הגדולות וחושפים לעיתים כמה דם יזע ודמעות עד שהגיעו להצלחה ועל שינוי הערך הצלחה בעיניהם עם הזמן.
האם חשבתם פעם על בסיס מה אתם בונים את הציפיות שלכם? על בסיס מה ששמעתם "שצריך" להיות או על בסיס היכולות, מוכנות ומוטיבציה שלכם?
איך זה ירגיש אם תשאלו עצמכם:
קשה להעריך "דרך" בעידן שמדבר על תוצאות מהירות. נכון, כיף יותר לחשוב על אפקט המג'יק סטיק אך עד שייכנס לייצור המוני, מה אתם מוכנים לעשות כדי לצאת ולבנות את הדרך שלכם למציאות שאתם רוצים לחייכם? |