אמרתי לחאפז, אללה ירחמו, הילד לא מתאים. הוא נהייה אנגלי. לומד רפואה, מתנהג ברכרוכיות, כמו האנגלים. מנומס: אומר "תודה", "בבקשה". אפילו לקח לו אישה אנגליה, כזאת עדינה, מנומסת. לבנה, לא יוצאת לשמש. אי-אפשר לנחש שהוריה ערבים. אבל חאפז התעקש: מה את רוצה, הוא אומר לי, מי שהיה מתאים נהרג. ומאהר הוא מג'נון על כל הראש. אין ברירה, כשאמות תביאי אותו מהר מאנגליה ותשגיחי עליו. תגידי לו שיפסיק לספר בדיחות קרש שהוא מצחקק מהן בעצמו. אנשים לא מפחדים ממי שמספר בדיחות. תלמדי אותו להסתכל אל הנתינים עם רצח בעיניים, ככה שיפחדו להתעטש בנוכחותו.

אתה שומע יא בשאר, היא אומרת לו. אבא שלך, לפני שלושים שנה, נכנס לחומס והרג משהו בין 20 ל-30 אלף במשך שבועיים - שלשה. לא ספרנו בדיוק. נהייה מיד שקט. שמעו שם אפילו זבוב במעופו. וחולוס אל סיפור. ואתה, בשאר עיוני, מתמזמז כבר עשרה חודשים ולא הרגת אפילו חמשת אלפים מהממזרים. תראה אצל היהודים ותלמד משהו. אסור להיות חלש. את החלשים מריחים מרחוק ואוכלים אותם. תראה את חאכים שלהם עובדיה. הצליח להחזיק מיליוני אנשים נכנעים לרצון שלו לתת למאמיניו כל מה שרצו. חיו על חשבון האהבלים העובדים עשרות שנים. אפילו לא משרתים בצבא בלי שום בעיות. עכשיו הוא נהייה בן 92, חולה, חלש, הריחו את חולשתו והבנים שלו התחילו לריב ביניהם ויפסידו את השליטה של אבא שלהם בהמונים. אין מקום לרכרוכיים ואטיים באזור שלנו. תכנס כבר לחומס ותעשה במהירות מה שאבא שלך עשה שם לפני שלשים שנה. אבל תעשה את זה במהירות. כמו שמורידים פלסטר מפצע. ותפסיק כבר לספר בדיחות בפרלמנט. אנשים לא פוחדים ממספרי בדיחות. אתה צריך להפחיד, לא להצחיק.

כך דברה אימא של בשאר אל בנה האהבל והוא שתק וחייך. אין בעיה אימא. אלה כמה טרוריסטים שעוד מעט נגמור אותם. אני הנשיא ולנשיא לא יכולים לעשות שום דבר. את רוצה לשמוע בדיחה על הקלינטונית הזאת?