שבוע 24. האיזורים האחראיים על הניקיון במוח של אשתי ההרה מתעוררים לראשונה בתולדותיה, וישנו דחף עז ובלתי מוסבר בעליל לנקיון. שומו שמיים! אני חושש רק שבעוד שבוע היא גם תתחיל לנגב שקעים ומתגים בבית, אתמול גם הכריחה אותי להחליף מצעים, כי כבר "הרבה" זמן אנחנו ישנים על אותם מצעים. ועל זה נאמר: ברוך שעשני גבר. לפני ההריון למי אכפת היה איך הבית נראה (לי?), ומי באמת היה אחראי על תחלופת המצעים (אני), ועכשיו זה כמו לחיות בבית מרקחת, רק איפה כל התרופות אני שואל את עצמי ומתגרה, הריח ממש מזכיר, אממם כן. הכי נורא? מצאה עוזרת של פעם בשבוע, ועכשיו ההסדר הזה, או אם תרצו ההסגר הזה שלי מחוץ לבית או לחילופין כלוא בחדר העבודה שלי מתקיים הלכה למעשה על בסיס שבועי. זוועה.

החלק של ההשכמה בעידן העוזרת הוא מהקשים יותר. יום שני המזויין, תסלחנה לי הבריות על השימוש בשפה נמוכה כל כך, והכל כך מיותר, מתייצבת כאן לוחמת האבק באיזור שבע ועשרה בבוקר, סליחה, שבע ועשרה לפנות בוקר, ואני חייב להיות מוכן, אחרי מקלחת, ללכת רק על הקווים ששירטטו לי בבית עם המסקנטייפ כדי לא ללכלך, לחייך כאחד ועוד לברך אותה בברכת בוקר טוב וזה כולל להציע לה משהו חם לשתות, הכוונה כאן היא תה, ואו, קפה, ולאו דווקא נוזל ניקוי. אנטי תזה מוחלטת לטייפ קאסט שאותו אני מייצג בגאון.
בתחילת השבוע הנורא מכל קרה ואשתי שאלה אותי אם אוכל לקבל את העוזרת בבוקר במקומה, היות והיא צריכה להיות מוקדם בבוקר במשרד. וואלה יופי, בטח מותק אין שום בעייה, שתבוא כל יום. גם כן הלהיות נשוי הזה ועוד להיות יס מן לאשתך מפאת היותה בהריון, בסדר, פעם אחת נענשתי בנישואים הראשונים שלי אבל שוב פעם? העיקר שהכל בפרופורציות ואני לא נסחף בכלל.

לילה לפני ואני בסרטים של מה לעשות עם עצמי ביום של העוזרת. כבר שבועיים אני בבית, כן עזבתי את ההייטק האחרון שלי עוד מלפני שבועיים, שילוב כזה של לא רוצה להיות מנהל יותר, ולא רוצה ממש לבלות בחוץ לארץ, הגעגועים לאשתי ולבן שלי, טוב אבל זה לא ממש רלוונטי. מכאן גם הזמן הקסום הזה של לשבת באמצע היום ולכתוב על עוזרות בית, כי לי לא נותנים יותר לנקות בבית הזה, נכון אשתי המתוקה?!והמבינה תבין!
בבוקר של העוזרת מתעורר מבועת, להספיק, כן להספיק את כל הסידורים של הבוקר, ואז עוד לשחק אותה עסוק כשהיא באה. דקה אחרי המקלחת של הבוקר, הפעמון צורח ואני בדיוק בהסתבכות הרגילה של הכפתורים בג'ינס – שיו היא בדלת ואני לא לבוש! בסוף זה הצליח עם הלהתלבש, זורק על עצמי טי שירט ורץ יחף לדלת, קפוא מקור ומסנן קללות, רק ככה אני מחמם את עצמי. "בוקר טוב, מה נשמע?" צביעות בהתהוותה, עכשיו צריך להיכנס למוד של "יש אישה זרה בבית", שגורמת לי להיות רק קצת מובך, וגם בסוף היא עושה מזה כסף. איך עוד לא גילו אותי? אני נולדתי ככזה. בעצם אני מעדיף תרופות ולא חומרי ניקוי.

יצא לי לראות כמה עוזרות בית בחיי. את חלקן הערכתי יותר ואת חלקן פחות. מכל העוזרות שנתקלתי בהן רק אחת היתה ממש כוסית, וזה היה עוד כשהייתי גרוש אבל לא יכלתי להישאר איתה בבית יותר מדי כי בטעות עבדתי אז. היתה גם אחת אחרת, וממש לא כוסית, שאף טרחה יתר על המידה והשתכרה אצלי בבית, גם זה קרה בתקופה שהייתי גרוש. מזכיר לי משפט רוסי ששמעתי פעם מאיזה איש יקר אחד: אין אישה מכוערת, יש פחות מדי וודקה. שפר עליי מזלי ולא הייתי בבית ברוב המקרים, הייתי משאיר מפתח ומתאדה. כך גם אתמול, לפנות בוקר, כשהעוזרת הגיעה החלטתי לעזוב את הבית לכמה שעות. שלפתי את אשתי מהמשרד והלכנו לאכול ארוחת בוקר, כי כמה כבר אתה אפשר לשחק אותה עובד מהבית, קצת זמן איכות עם אשתי, גם ככה בערב היא תבקש ללכת לאכול פלאפל ולראות אחרי זה עגלות לתינוקות – איזה יום.

תמיד כשהועזרת מסיימת תודה לאל, רק אז אני מעביר מסדר על הבית ומחפש פאקים. בסך הכל, ועוד לשמוע את זה ממני? לא רע. טוב היה איזה פספוס של עכביש על התקרה שהיא לא באמת שאבה וכמה כתמים של אבנית במקלחת, אבל שיט הבית נקי. אני באמת יכול לגרוב זוג גרביים לבנות שהוצאתי מהכביסה ללכת איתם בבית והם תישארנה לבנות בלמטה שלהן. מרשים. ואז כשההריונית חוזרת היא מתמלאת גאווה שהיא זו שמצאה את העוזרת, ואז היא רצה לכבס את הסמרטוטים יחד עם הגרביים הלבנות – פייר אף פעם לא הבנתי את זה. לא תמיד אני מבין נשים, אז עוד כאלה בהריון? אוייש תניחו לי.

אולי מתישהו העוזרת תהפוך לחלק מהחיים שלנו, רק שלא יתחיל הקטע עם לקנות לה מתנות בחגים, ודיוני סרק עם אשתי לגבי מה כדאי לקנות לה, ובטח ובטח לא לשמור את הטלפון שלה בנייד שלי – יש גבול. הצעתי לאשתי המקסימה לנקות במקום העוזרת פעם בשבוע ושהיא תשלם לי, אמרה לי שהיא לא סומכת עליי, וזה היה עוד לפני שהגענו לתשלום. כמה פוגע. אני עדיין טוען שפעם בשבועיים זה בסדר, אין עם מי לדבר. "אבל מותק, אתה יכול להישאר בבית כשהעוזרת שלנו נמצאת, פשוט אל תפריע לה ואל תצא מחדר העבודה, תכתוב משהו שלוש נקודות." לא נורא באמת, רק עוד איזה עשרים ומשהו שבועות ואולי אשתי תחזור? אני לא מקטר.

אז הנה עוד דבר אחד טוב שההריון הזה מניב: עוזרת בית. אולי באמת הגיע הזמן שמישהו ירים את הכפפה ויבנה איזה פורטל לאומי של עוזרי בית, מה יש? אם יש אתרי הכרויות אז למה לא כאלה? ככה כל עוזר-עוזרת בית יציגו את עצמם, יציגו בוידאו נגיד איך הם מנקים, כולל תמונות הבתים של לפני ואחרי? ובאיזה חומרים הם משתמשים, ואיך הכל מקורי עם מדבקה ותהיה שם אפילו לשונית של "ממליצים"? למה לעזעזל אין קופונים של עוזרות בית, ואיך עוד לא המציאו את הבית שמנקה את עצמו – זה רבותיי, סטארט-אפ!

עמית