כמו רוב העובדים במדינת ישראל, גם אני עובדת בשכר שהוא בדיחה. 

וכמו הרבה עובדי "שכר מינימום" אני עובדת בעבודה פיזית קשה. (זה שאני נהנית ממנה זה משהו אחר..)

אבל למה המעסיק שלי, שמשלם לי כמה גרושים וחצי - שלא מכסים לי אפילו צהרון לילדים, חושב שיכול לדבר אליי בזלזול, בפה מלוכלך ואפילו הוא בטוח שאני כמעט שייכת לו. 

ולא רק אליי... תגידו - זה אופי, טיפוס , סוג של ניהול ועוד חארטות מסוג זה. 

הוא בטוח שהוא קונה אותי בכסף. אז אני צריכה להיות עבד שלו! 

הוא גם כל היום מתהלך ומלמל - שאין לחץ, ולא עושים אצלינו כלום. ("ממש יושבים רגל על רגל") 

למותר לציין שאני עובדת עם מוסר עבודה מאוד גבוה, אני לא מדברת בנייד תוך כדי עבודה, או גולשת ברשת וכו'. 

אני נטו - עובדת. 

אבל כשבעבודה אנחנו רוצים להיות יצירתיים ולפתח מוצרים חדשים אנחנו צריכים עזרת האינטרנט. 

אז ביקשה ממני מישהי למצוא לה ברשת תמונה מסויימת.

מצאתי.

הראתי לה.

וקיבלתי צעקות.

למה אני משחקת בנייד!? - אני לא מבינה.לעזור לך לפתח מוצרים חדשים? או לא??? 

החלטתי שמאותו רגע, כשנרצה לפתח מוצרים חדשים - אני מבקשת את אישורו.

פרנציפ- זה פנציפ! 

חבל. 

הפסיד.

אני מאלה שמשקיעה בעבודה שלה. 

אבל יצא לי החשק. 

שוק עבדים?? לא בבית ספרנו.