"הישראלי המכוער" זעק בריש גלי כרוז שהופץ ברשת החברתית הפופולארית בתבל וגם בציון. הכרוז, שהולבש דמות "שייר" (קרי, שיתוף), חשף את קלסתרונם של בני-זוג שמחים וחבוקים, שעל פי-כל הראיות שלאחר-מכן אוששו על-ידם, נהפכו לזוג מאורס בישראל. דא עקא, אזור ביער הנשיא, על שמו של חיים ויצמן נשיאנו הראשון והנהדר, הפך בעקבות הצעת הנישואין שיש כאלו שיכנו אותה מקורית, לערימת אשפה מעוררת קבס.

התמונות שצולמו על-ידי מה שנראה כרוכבי אופניים שנקלעו למקום, מציגות תמונה מרגיזה של עשרות בלונים מפוזרים, כוסות שתייה, בקבוקי יין ומים מושלכים לכל עבר, וקברי אחים בלתי נגמרים של קונפטי. הדובדבן שבקצפת (או בלון שהתלפף סביב אותו הסלע שעליו ישב שמשון הגיבור בימים יפים יותר), התגלם, כאמור, בתמונה של זוג אוהבים מחובקים לצד השאילתא: "התינשאי לי?". ראיה מפלילה ביותר, האקוויוולנטית אולי לרוצח המותיר לצד גופת קורבנו את מספר הזהות שלו בעבור חוקרי המשטרה.

אכן, אולי אפילו עו"ד ציון אמיר וששי גז היו אומרים בנקודה זו ייאוש, שכן, הראיה המפלילה היא מפלילה עד מאוד. אך לא חוקרי המשטרה וגם לא קק"ל הגיעו אל זירת הפשע ראשונים, אלא אזרחים, ובמהרה נערך משפט פומבי, בו נמצאו זוג האוהבים אשמים בלכלוך מדרגה ראשונה, בלא שום ייצוג ובהיעדר מתן הזדמנות לנאשמים לפרוס הגנתם, וכך, במשפט בזק, נמצאו השניים אשמים וגזר הדין שנגזר במהרה היה קשה לא פחות: ברטוריקה ביולוגית ארסית, בנקל הוקע הזוג מן החברה הישראלית בפרט והחברה האנושית ככלל, צביונם האנושי ניטל מהם, ומרחיקי לכת אף התייחסו לצאצאיהם העתידיים. השניים פרסמו לאחר מכן בפרופילם המשותף ברשת החברתית הכחשה בעייתית, בלשון המעטה, בדבר כוונתם לנקות את האזור "בבוקר" יען כי ההצעה הוצעה בערב וכי היה חשוך.

אך כאן נפרד הדיון בעניין גופא, ועולה השאלה שבהחלט ראויה לדיון מעמיק ומקיף, בעניין זהותו של הישראלי היפה, מי הוא, מנין הוא בא ולאן הוא הולך, ומתי אפשר לתפוס אותו לכוס בירה. איני יודע מי הוא הישראלי היפה, אמנם, אני חושב שביכולתי להיות די בטוח במשהו שהישראלי היפה אינו: הישראלי היפה הוא לא אדם שחורץ לשבט בהינף קליק את דינו של ישראלי אחר מבלי לנסות ולהעמיק במה, מי, ומו, תוך שימוש בדברי שלח חריפים, והיה וידועה לישראלי היפה זהותו של הישראלי "המכוער" שטינף את נופה של ארץ-ישראל היפה, היה פועל הישראלי היפה ללא לאות להחזרתו של המלכלך אל המוטב, ומוודא כי הלז יצטחצח, יתנקה ויתייפה, למען יפעל לחינוך בעד השארת ארץ-ישראל כפי שאלוהים התכוון: נקייה ויפה.

שיתוף, מושג כה יפה, שבעוונותיו גם בנה לנו מדינה, צריך להיות נחלתו של הישראלי היפה, שיתוף שאינו השמצות ריקות עם נמען סתום, אלא שיתוף של ערכים, של יופי, של היכולת למחול והאמונה ביכולתו של החוטא להיטהר מחטאיו. חשיבה קונסטרוקטיבית ואהבת האחר, לא נהייה שבועית ומחזורית אחר לינץ' ריקני בחסות כותרות בגופנים אדומים ואלימים.