השלב הזה לא מאפיין רק את "קדימה". הוא קיים בכל מפלגה שבוחרת את מועמדיה לכנסת בבחירות דמוקרטיות. שאר המפלגות הלא דמוקרטיות אינן זקוקות לפריימריז בכלל. שם קובעים את הרשימות לכנסת רבנים או ליברמן. 

ראוי להקדיש כמה מחשבות על שלב ההימורים המדובר. כל מי שיש באמתחתו הפוליטית אידאולוגיה כלשהי אינו רץ להמר על מי ייבחר לראשות המפלגה. הקוד הגנטי הפוליטי שלו יודע לבחור ללא התלבטויות והיסוסים מי הדמות שיכולה להוביל את המפלגה למימוש האידאולוגיה המוצהרת שלה. היתר, מחפשי הג'ובים, הפרוטקציות, השירקעס/שמור לי ואשמור לך, החשבונאים הפוליטיים הקטנים והקטנוניים שמתעניינים רק מי יביא להם פרנסה לאורך הזמן הרב ביותר תמורת נאמנות (זמנית ובערבון מוגבל, יש לציין) - חייבים להתחבט במי לתמוך לבחירתו למנהיג המפלגה כדי להבטיח שלישבנם יהיה כיסא בטוח וחמים גם אחרי הפריימריז. הם חייבים להזדרז ולהמר. כי מועד הפריימריז הוא כמו הרופייה ליד רולטת הקזינו שמכריז: RIEN VA PLUS ומי שלא שם את הז'יטונים שלו על שלחן ההימורים, נחשב כמת לאחר שנבחר מנהיג שהם לא תמחו בו בפומבי ומראש. ואילו הרציניים הבזים למהמרים הנלוזים, אלה המחויבים לאידאולוגיה, הכנים וההגונים שתוכם כברם, לא משתתפים בהימורים. הם יעשו הכל כדי לתמוך במי שהם בטוחים שיחתור לקיום האידאולוגיה שבה הם מאמינים גם אם סיכוייו להיבחר מועטים. יש גם כמה יושבים על הגדר תמיד, כמו מאיר שטרית ודליה איציק שמחכים שמי שייבחר יקרא להם להצטרף אל צלחת הכיבודים ויבקשו לעצמם תפקידי פרימדונות כגון יו"ר הכנסת או שר האחראי רק לקבל משכורת ורכב יוקרתי עם נהג.

היום מיהרו להכריז במפלגת "קדימה" כל המהמרים האופורטוניסטים על תמיכתם בשאול מופז. הרשימה שלהם ארוכה יחסית ומתקרבת למחצית חברי הכנסת של "קדימה". יש שם אנשים כעתניאל שנלר, בעל פני היגון, הסגפן שלא מצא מקום בשום מפלגה. הוא הגיע ל"קדימה" מהליכוד וכמעט באותו היום נמלך בדעתו והחל לחתור תחת מנהיגת המפלגה כדי לחזור יחד עם עוד כמה אל הליכוד. יש שם גם אופורטוניסטית כרונית, תירוש רונית, שרצתה בזמנה להראות ללימור לבנת שנואת נפשה (כי הייתה בוסית שלה במשרד החינוך) "מאיפה משתין הדג", לא הצליחה, עברה כנקמה ל-"קדימה", שם ציפי לבני הבינה מהר מאד עם מי יש לה עסק ומאז ומאז הגברת תירוש מחפשת כיצד להתנקם בקדימה ולפרק אותה. חבורה לא נעימה זו של אופורטוניסטים מצאה בשאול מופז האופורטוניסט המקצועי את הדמות שתספק להם ג'ובים לאורך זמן, ותלך לעזאזל האידאולוגיה, מי היא בכלל. 

כי שאול הוא האיש שאמר בליכוד ש-"בית פוליטי לא עוזבים ולמחרת רץ אל אריאל שרון מקימה של "קדימה" כדי לקבל כיסא. ובכלל, כל הקריירה של האדון מופז מבוססת על שני דברים עיקריים: מזל (דבר חשוב מאין כמותו בחיים, חשוב אפילו יותר משכל) וחתירה בלתי נלאית נגד מי שמעליו בהיררכיה. בצבא התמזל מזלו שרחבעם זאבי (גנדי) התעקש שיעבור קורס קצינים למרות ששלוש פעמים בזו אחר זו נכשל במבדקי קצונה. מזלו היה שגנדי נהג להפוך עולמות בצבא עד שרצונו יבא לידי סיפוק. ובאותה התקופה גנדי היה אלוף פיקוד המרכז והצליח להעביר את סמל המבצעים מהצנחנים שאול, שהכיר במרדפים אחרי מחבלים בבקעת הירדן, בניגוד לכל הנהלים את המסלול שהביא למופז דרגות קצונה. אחר כך התברר שתפקיד המג"ד היה גדול על שאול במספר מידות אך מזלו (גנדי) הביא אותו דרגה אחרי דרגה עד לתפקיד אלוף. שם המזל שיחק שוב לידיו כי המועמד הטבעי לתפקיד הרמטכ"ל היה מתן וילנאי אך המחליט הסופי בעניין הוא שר הביטחון שבמקרה (איזה מזל!) היה איציק מרדכי ששנא עוד מהטירונות בצנחנים את האשכנזי הזה מתן וילנאי. והנה שאול שלא עבר מבדקי קצונה - הוא רמטכ"ל. בחיים לא צריך שכל. יותר טוב שיהיה לך מזל כמו שיש לשאול מופז.

כעת, אחרי חתירה בלתי נלאית תחת מנהיגותה הנקייה מרבב של ציפי לבני ב-"קדימה" הוא משך אחריו עשרה אופורטוניסטים מתוך 29 חברי הכנסת של המפלגה. אם יזכה בפריימריז, דבר המוטל בספק, הוא יביא את "קדימה" לסדר גודל של מרצ. אבל אז מזלו יוכל לשחק שוב לטובתו ולהפוך אותו ללשון המאזניים שתוכל להביא לביבי, למזלה הרע של ישראל, את ראשות הממשלה בפעם השלישית. אין ספק ששאול לא יהסס לחבור לביבי למרות שקרא לו "שקרן" מעל מסך הטלוויזיה שלוש פעמים וב- "פריים טיים". כי אצל שאול העיקר הוא ....שאול.

ואילו המשימה הקשה של ציפי לבני היא לחבר יחד את כל הכוחות הפוליטיים שמייצגים את ישראל השפויה כדי להציל אותה מפגיעתם הרעה של שני מלאכי החבלה ביבי-ברק.