מסירותו של פרנסואה היתה כה טוטאלית ומפתיעה, שבהנהלת המפעל, חשו שלא בנוח... והתעורר החשד שמשהו אצלו לא בסדר ... ** ערב, ברכיבה על האופנוע, מתחלפים במהירות הריחות. בשטחים הפתוחים עולה ריח פרדסים משכר, צמחים, פריחה וזבל אורגני חריף... ** מסירותו המוזרה של פרנסואה ניקרה בראשי. בהחלטה פתאומית, סטיתי מנתיב הנסיעה ונכנסתי למשטרת הרצליה, בה עבדה חברה טובה. המקלדת נגסה במספר תעודת הזהות של פרנסואה, והמדפסת התפרצה בחימה שפוכה, על עשרות דפים שיצאו ממנה כמתוך תנור, חם ומבעבע. "איפה אתה מוצא את העובדים שלך" תקעה בי מרפק, כשהיא מקריאה לי מתוך הדפים קומץ מהעבירות: "קבלת דבר במרמה, גניבה ממעביד, סחיטה, איומים, הטרדות וכו'". ** פרנסואה התקבל לעבודה חודשיים קודם לכן, כשליח בבית דפוס, "עליתי ארצה לא מזמן, ונהלתי בי"ס יהודי בפאריס" - "ואתה רוצה להיות שליח על אופנוע ?" "כן בטח", ענה במבטא צרפתי עדין, מדגיש את ה"טח" של הבטח. התבוננתי בו ובהופעתו המוקפדת. הוא מצא חן בעיניי והתחיל לעבוד למחרת. לא היה שליח כמותו. הוא חזר ממרחקים ניכרים במהירות ולא בזבז זמן. ** כל אותו לילה לא עצמתי עין. דפי המדפסת שהכילו את עברו הפלילי של פרנסואה, לחשו בראשי כגחלים, כל עבירה הפיחה רוח כדים נוספת, שהבעירה גיצים חורכים באמון ובאופיו המתעתע של האדם. לא הפסקתי לחשוב על מפתחות העסק שבידו ועל הצ'ק בסך 50000 ₪ שאמור היה להיטמן ע"י פרנסואה בעומק המגירה שמשרד. ** השלווה לא ארכה זמן רב. מנהל ההוצאה לאור של רשת אורט, היה על הקו. "השליח פוטר הבוקר, אך מה קרה", שאלתי בסקרנות. "אתמול הגיע השליח עם מעטפה ודרש למסור אותה אישית לפזית אבן-חן, שהיתה בחדר ישיבות. הסברנו לו בנימוס, שזה בלתי אפשרי. שלשה גברים יצאו והסבירו לו, שחלה טעות, היא לא הגיעה היום לעבודה והם מתחייבים למסור לה את המעטפה באופן אישי". ** המתח בחדר הישיבות היה עצום. רק כשהודיעו שהשליח עזב את המיתחם, עברה בכולם תחושת הקלה. כמעט כל משתתפי הישיבה תלו את מבטם במזוזות החדשות שהוחלפו יום קודם... במעטפה היתה רק חשבונית עבור הדפסת 1000 ספרי אלקטרוניקה ספרתית, מבית הדפוס. |