כותרות TheMarker >
    מעבר ל-
    cafe is going down
    ';
    TheMarker Cafeירושלמי ירושלמי בפנסיה מוקדמתהכל מָכְּתּוּב והרשות נתונה
    0

    הכל מָכְּתּוּב והרשות נתונה

    הכל מָכְּתּוּב והרשות נתונה

    ‎45

    ספרים  שיר, שירה, ילדות, טראומה

    40 תגובות   יום חמישי, 26/1/12, 09:08

    הכל מָכְּתּוּב והרשות נתונה


    עָבַרְתִּי אֶת מְהִירוּת הָאוֹר
    וְחָזַרְתִּי לִשְׁנַת שִׁשִּׁים וְתֵשַׁע
    לְשֹׁרֶשׁ הַכְּאֵב
    נִצַּב מוּל צְרִיף האסבסט
    לֹא אהסס לַעֲצֹר בָּעֲדִי.


    רָאִיתִי אוֹתִי בָּחָצֵר
    קָפָאתִי
    אַתָּה זֶה אֲנִי אָמַרְתִּי
    וְקוֹלִי נִבְלַע בְּתוֹכִי
    זָעַקְתִּי
    וְהוּא – אֲנִי
    זָעַם וּמֵרֵר בְּבֶכִי
    בִּקַּשְׁתִּי לֶאֱחֹז בְּיָדוֹ
    הִתְאַבָּנְתִי
    וְהוּא לֹא פָּסַק מִלְּהַשְׁלִיךְ
    אֲבָנִים עַל דֶּלֶת הַכִּתָּה


    וְאֵינִי יוֹדֵעַ מָה סִנְּנָה מִפִּיהָ הַמּוֹרָה
    כְּשֶׁסִּלְּקָה אוֹתִי
    לִשְׂחוֹק הַיְּלָדִים הַמְּדַמֵּם בִּי


    וְהֵיכָן הָיוּ אִמָּא וְאַבָּא...

    © כל הזכויות שמורות ל – אביחי קמחי, ירושלים 2012

    דרג את התוכן:

      תגובות (40)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        5/2/12 10:07:
      מאד ריגשת אותי בשיר הזה שיר זכרון מהילדות
      וְקוֹלִי נִבְלַע בְּתוֹכִי זָעַקְתִּי וְהוּא – אֲנִי זָעַם וּמֵרֵר בְּבֶכִי כאב במלוא עוצמתו חיבוקים ל ימים טובים וחמים ובריאות מיטבית
      פגישה עם הילד שבך מתקנת את החוויה של אז. כתיבה יפה
        29/1/12 20:29:

      מדהים עד כמה נצרב המקרה בזכרונך..
      כל כך הרבה שנים ועלבון ילד לא מש ממך ומדמם כאבך...
      * מחבקת את הילד הזה...

        29/1/12 19:18:
      עלבון צורב עד אין קץ שלא שוכחים לעד
        29/1/12 18:51:
      מקסים , כרגיל! :-)
        29/1/12 03:16:
      יפה ,שבוע טוב
        28/1/12 22:37:
      דיברת אלי הזכרת לי את הילדות וכאביה והשאלות, אוי השאלות מקסים שבוע טוב ידידי
        28/1/12 10:27:
      יש חויות ילדות שכנראה לא יעברו לעולם התחושה שהבעת כאן אומרת הרבה מקווה שמאז התקדמת ובמסר לילדיך שונה בזה אני בטוחה גם היום ישנם הורים שלא ממש סביב ילדיהם כי מתאים להם "השקט התעשייתי"
        28/1/12 09:00:
      מצמרר...מרגש..."הילד הזה הוא אני?" מה שבא לי לכתוב לך הוא..."תשמור על עצמך ילד"....
        28/1/12 00:01:
      מי אמר שצלקות הן חיצוניות בלבד ? שיר מרגש ויפה כאחד. שבת שלום יקירי
        27/1/12 15:20:

      ''

        27/1/12 11:05:
      ירושלמי נפלאה היא כתיבתך אתה נוגע ואני מוצאת כל כך הרבה רבדים בין השורות - המילים והיכן היו אמאבא? תודה לך - ושבת חמימה
      זיכרון הוא דבר פלאי, קסום, כזבן ומכעיס. הוא עשוי להתנפל עלייך דווקא כשאין לך רצון בו...כתבת נפלא....
        26/1/12 22:11:
      כולנו חווינו טראומות ילדות כאלה ואחרות שנחרטו בגופנו או בנפשנו וכן, הורינו לא היו שם בזמן אמת, אי אפשר היה שיהיו. ואחרי שעות הלימודים? מה חבל שהפתיחות איתם לא היתה כזו כמו שלנו היתה עם ילדינו, זה היה מפשט הרבה יותר את חיינו....
        26/1/12 21:47:
      הכתיבה מדויקת ובה עושר וביטוי החוויה. אהבתי מאוד!
        26/1/12 21:31:
      זיכרונות כואבים מדחיקים ,אך תכונתם לצוף בהבזק פתאומי ...כתבת נוגע אביחי .
        26/1/12 21:24:
      דיאלוגים פנימיים אילמים-זועקים, המגרדים את פצעי הילדות. כתבת זאת היטב ומאד נוגע.
        26/1/12 20:55:
      יש רגעים כאלה שזוכרים לעד, צחוק לגלוג של ילדים יכול לחרוט צלקות עמוקות בנפש צעירה. לא תמיד אבא ואמא יודעים הכל, אולי במבט לאחור הדובר שואל איפה הם היו אבל אולי, בזמן ההוא, הוא הסתיר את השובבות הזאת מהם. יפה כתיבתך ירושלמי ומעוררת גם בליבי זכרונות שונים.
        26/1/12 20:40:
      האומץ לומר ולהעלות את החוויות/הזיכרונות מאז...השאלה בסוף...יש בזה סגירת מעגל.
        26/1/12 20:33:
      לצערי אלו זכרונות של צלקות התעללויות -ככה חזרתי לשנות ה-60 ואיתם הזיכרונות....
        26/1/12 19:29:
      אבא ואמא היודעים להציב גבולות. הם היו שם,והיום בבגרותך אתה מבין שזאת הייתה טעות. שובבות של הילדות. לולא ההורים שהיו שם ברקע אולי השיר לא היה נכתב. סופ"ש נעים
        26/1/12 16:20:
      שיר מקסים וכאוב.
        26/1/12 15:37:
      כתוב יפה, מעניין... עצוב וכואב... סופ"ש נעים:)
        26/1/12 15:34:
      כתיבה מרתקת!
        26/1/12 15:01:
      "וְהֵיכָן הָיוּ אִמָּא וְאַבָּא..." ואני חושבת על - מה אמרו אמא ואבא כששמעו על המקרה... האם נזפו והענישו או האם חבקו ותמכו?
        26/1/12 14:51:
      כאבי ילדות....צלקות שטרם נעלמו.
        26/1/12 14:29:
      אוי...זכרון לא נעים,
      זעם ילדותי, בעיני הילד.
        26/1/12 12:43:
      בהחלט יפה איך שרשמת *
        26/1/12 12:17:
      מרגש ומאש כואב ובאמת היכן היו אמא ואבא??????
      נוסטלגיה לעבר הילדות יפה וכואבת
        26/1/12 12:09:

      וְאֵינִי יוֹדֵעַ מָה סִנְּנָה מִפִּיהָ הַמּוֹרָה
      כְּשֶׁסִּלְּקָה אוֹתִי
      לִשְׂחוֹק הַיְּלָדִים הַמְּדַמֵּם בִּי


      וְהֵיכָן הָיוּ אִמָּא וְאַבָּא...

      ........................

      שיר חזק.

      אני תפילה לתקן הכול בשורש.

        26/1/12 12:09:
      שיר נפלא בכאב שהוא מכיל ובאווירה המעיקה.
      אוישש האסבסט הזה..פעם בילדותנו לא ידענו שזה מסרטן והיינו משחקים בו...זורקים אותו לאש והוא היה מתנפץ ומעיף ניצוצות ואנו, כילדים נהננו מהמחזה. גם גג אסבסט היה במרפסת...מי ידע אז שהדבר הזה כל כך מסוכן. ואתה במילותיך עוררת בי כל זה..ועוד.
        26/1/12 11:52:

      תודה על תשומת ה''

      יונהלשבת שלווה ומהנית
      http://cafe.themarker.com/image/1296149/

        26/1/12 11:39:
      עצוב ומרגש, העבר תמיד איתנו, כשאתה עוטף אותו באהבה זה מקל עליך. ריגשת ♥
        26/1/12 10:49:
      נפלא , היכולת לשוב אל העבר ולגעת . לדעתי מרפא .
        26/1/12 10:20:
      הגבתי על השיר בפייסבוק ועכשיו גם כאן. זכרון כואב חורץ חריצים עמוקים בנפש ואינו מרפה. ואם יש תמונה מן העבר שצפה ועולה שוב ושוב כנראה שהיא היתה משמעותית לנו.
        26/1/12 10:07:
      כואב.....

      פרופיל

      ירושלמי
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין
      • Technology by

      לחץ כאן כדי להוסיף דף זה למועדפים

      המועדפים שלי