הכל מָכְּתּוּב והרשות נתונה
עָבַרְתִּי אֶת מְהִירוּת הָאוֹר וְחָזַרְתִּי לִשְׁנַת שִׁשִּׁים וְתֵשַׁע לְשֹׁרֶשׁ הַכְּאֵב נִצַּב מוּל צְרִיף האסבסט לֹא אהסס לַעֲצֹר בָּעֲדִי. רָאִיתִי אוֹתִי בָּחָצֵר קָפָאתִי אַתָּה זֶה אֲנִי אָמַרְתִּי וְקוֹלִי נִבְלַע בְּתוֹכִי זָעַקְתִּי וְהוּא – אֲנִי זָעַם וּמֵרֵר בְּבֶכִי בִּקַּשְׁתִּי לֶאֱחֹז בְּיָדוֹ הִתְאַבָּנְתִי וְהוּא לֹא פָּסַק מִלְּהַשְׁלִיךְ אֲבָנִים עַל דֶּלֶת הַכִּתָּה וְאֵינִי יוֹדֵעַ מָה סִנְּנָה מִפִּיהָ הַמּוֹרָה כְּשֶׁסִּלְּקָה אוֹתִי לִשְׂחוֹק הַיְּלָדִים הַמְּדַמֵּם בִּי וְהֵיכָן הָיוּ אִמָּא וְאַבָּא... © כל הזכויות שמורות ל – אביחי קמחי, ירושלים 2012 |