ערב,  ישובה על קצה מיטתה ידיה עוברות על התמונה מבטה מצועף מבקש את ליבו האסור.
ימים שנארגו יחדיו בחוטיי עדנת רצונם הושלכו אל מדמנת כעסו וריחם הובאש. 
ערב, מוטל על מיטתו ידיו כבדות מבטו נודד בחדרו וליבו רואה תמונתה.
"טוֹב, מְלֹא כַף נָחַת מִמְּלֹא חָפְנַיִם עָמָל, וּרְעוּת רוּחַ" קוהלת ד' |
תגובות (11)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודות רבות
לאונרד כהן משתלב יפה עם מילותיך...
♥♥♥
מבטו נודד בחדרו
וליבו רואה תמונתה
רמת הרגישות עולה בערב מן הסתם.
השאלה אם עבר יותר מדי בינם
בכדי לתקן...
אהבתי את שירך
ואת התמונה השניה - המדהימה!
אוהד
מ ו ש ל ם !
כתיבתך...
המוזיקה...
והאוהבים האלה של פעם
כמה עצוב שהתפספס להם...
לא השכילו לשמור אהבתם.
שבת שלום
מהדס.*