כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    עד הפרת האחרון

    ארכיון

    האיש שמכר את העולם

    2 תגובות   יום חמישי, 26/1/12, 15:35

     

    ''

     

     

    רקיע קודר בצבע כחול כהה-כמעט שחור. מבנים הרוסים, שברי מדרגות, חוטי חשמל קרועים, קורות ברזל כבדות שכובות על הצד. מידי כמה דקות נשמע קול קידוח חזק אך עמום, כאילו בא מעמקי האדמה. רוח חרישית, אבל עקבית מטרידה את האוזניים. דילגתי במעיל חורף ארוך מעל ערימת האבנים. עצרתי לרגע והעפתי מבט אופקי בעיניים מצומצמות לעבר המראה שנשקף שמולי.

     

    בדיוק בסיבוב, לפני כניסה לתוך מה שהיה פעם חדר מדרגות, הוא הגיח מולי במעיל חורף ארוך. כמו מתוך סימן מוסכם, טיפסנו ביחד מעל המדרגות ודיברנו על כל מה שהיה. כל המיליונים ההם.

     

    "אתה יודע שהיית אחד החברים הטובים שלי..." הוא אמר לפתע בפנים חתומות.

    זה די הפתיע אותי, כיוון שבכלל לא הייתי שם בזמן שזה קרה. חשבתי במהירות, אבל כל מה שהצלחתי זה לומר לו ישר לתוך העיניים:

     "חשבתי שמתת לבד, מזמן..."

     

    "אני?" – הוא התפלא. "הו לא. אני לעולם לא איבדתי שליטה".

    צחקקתי בהקלה ולחצתי את ידו.

    "אני מכרתי את העולם" - אמר בשקט והירפה מלחיצת ידי. "מכרתי אותו, אתה רואה?".

    הוא הראה עם ידו את הריק שמסביבנו. חשתי את הקור העז בעורפי, הסתכלתי על העשן הלבן שבוקע ממקומות שונים באדמה, הבטתי למטה וראיתי את המים השחורים נוזלים מתחת לרגליי. קול הקידוח הרועם, הרעיד שוב, מחריש את השקט.

     

    "אני רואה, אבל.. מה קיבלת בתמורה?"

    כשהחזרתי את מבטי אליו, הוא כבר לא היה שם.

     

    רציתי לשאול עוד. רציתי לצעוק, אבל לא. החלטתי לחזור הביתה. במשך שנים אחר כך חיפשתי את המקום שלי, את צורת החיים הנכונה בשבילי. נזכרתי בכל המיליונים שהיו שם, אז... כנראה שמתנו לבד, מזמן.

    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        30/1/12 20:53:
      תודה
        30/1/12 18:30:
      עיבוד יפה.