1. "ויאמר אלוהים נעשה אדם בצלמנו בדמותנו.... ויברא אלוהים את האדם בצלמו בצלם אלוהים ברא אותו " (בראשית פרק א).

2. (נשמת אדם) "חלק אלוה ממעל"  (איוב ל"א, ב).

    "ומבשרי אחזה אלוה" (איוב י"ט, כ"ו).

3. "צריך לאדם שישעבד כוחות נפשו כולם לפי הדעת... וישים לנגד עיניו תמיד תכלית אחת והיא השגת השם יתברך כפי יכולת האדם לדעת אותה.  וישים פעולותיו כולן, תנועותיו ומנוחותיו וכל דבריו, מביאים לזו התכלית....  עד שישיג וידע מהשם יתברך מה שאפשר לדעת"  (רמב"ם, "שמונה פרקים", פרק ח).

4. "יסוד החסידות ושורש העבודה התמימה הוא שיתברר ויתאמת אצל האדם מה חובתו בעולמו ולמה צריך שישים מבטו ומגמתו בכל אשר הוא עמל כל ימי חייו. והנה מה שהורונו חכמינו ז"ל הוא, שהאדם לא נברא אלא להתענג על ה' ולהנות מזיו שכינתו שזהו התענוג האמיתי והעידון הגדול מכל העידונים שיכולים להמצא....  וכשתסתכל בדבר תראה כי השלמות האמיתי הוא רק הדבקות בו יתברך, והוא מה שהיה דוד המלך אומר (תהילים ע"ג, נ"ח): ואני קרבת אלוהים לי טוב.  ואומר (שם, כ"ז, ד'): אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש שבתי בבית ה' כל ימי חיי וגו'. כי רק זה הוא הטוב, וכל זולת זה שיחשבוהו בני האדם לטוב, אינו אלא הבל ושווא נתעה" (גאון הקבלה ר' משה חיים לוצאטו, הרמח"ל, "מסילת ישרים" פרק א').

5. "כבר ידעת כי כל ענייני ההשגה, צריכין להיות האדם יחידי בבית, שלא יטרידוהו ממחשבתו, והאדם עצמו צריך שיתבודד במחשבתו עד קצה אחרון, ויפשיט גופו מעל נפשו, כאילו אינו מרגיש שהוא מתלבש בחומר כלל, אלא כולו נפש לבד, וכל מה שיתפשט מן החומר יתגבר השגתו, ואם ירגיש איזה קול או איזה תנועה המבטלת מחשבתו, או אם בו עצמו יבוא איזה הרהור חומרי, הנה תופסק מחשבת נפשו מלהדבק בעליונים, ולא ישיג מאומה, יען כי קדושה עליונה אינה שורה על האדם בהיותו דבוק עם החומר אפילו כחוט השערה, ולכן הנבואה או רוח הקודש נקרא בשם תרדמה, או חלום, או חזיון, סוף דבר אעפ"י שהאדם יהיה ראוי לשרות עליו רוח הקודש, אם לא הרגיל עצמו בכך להפשיט נפשו מגופו לגמרי לא ישרה עליו הרוח" (המקובל ר' חיים ויטאל, "שערי קדושה", פרק ד', שער ב').

6. "ברהמן (=אלוהים) הוא תודעה."

    "אתה הנך זה" .

    "העצמי הזה הוא ברהמן" .

    "אני ברהמן".

   (ארבע "הקביעות הגדולות" של מסורת הוודנטה ההודית).

7. "הקורס עוסק בנושאים רוחניים אוניברסליים. הוא מדגיש שאין הוא אלא גרסה אחת של תכנית הלימודים האוניברסלית. ישנן תכניות רבות אחרות, וזו שונה מהן רק בצורה. כולן מובילות בסופן לאלוהים." (מבוא לקורס בנסים).   

בקצרה:

היעד "הגדול" של כל מסורת רוחנית אותנטית הוא מציאת המהות האמיתית והמוחלטת של האדם. ליעד זה מכוונות המסורות הרוחניות הגדולות: הקבלה היהודית, הסופיזם המוסלמי, הגנוסטיקה הנוצרית, הוודנטה, היוגה והטנטרה ההודיות, הזן הסיני-יפני, הבודהיזם הטיבטי, הקורס בנסים ועוד...

לכאורה המטרה היא "אנוכית" לחלוטין: שחרור מכבלים שמציג המימד הפיזי לאדם. לזהות ולהזדהות עם המהות האמיתית שבאדם, שהיא חופש, שלווה, נצחיות, חוסר מגבלות, שלמות, הטוב המושלם.

התוצאה הסופית של התהליך, כשהאדם מגלה והופך להיות המהות האמיתית שלו, היא זו: האדם מגלה שבמהותו הינו המציאות המוחלטת שמעבר לעולם החומר, מעבר לעולם התפישה. האדם מגלה את האחדות של מהותו עם אלוהים.

כל המסורות הרוחניות מתוות דרכים אל האמת הפנימית, אל העצמי האמיתי, אל המציאות המוחלטת שמעבר לתפישה. כל אחת מהדרכים הללו מחייבת תהליכים שונים של הכנה והתפתחות אישית. בסופם, השאיפה היא להשקיט את ה"מיינד" – את זרם המחשבות הבלתי פוסק ובלתי נשלט. היעד הוא להגיע אל המימד שמעבר ל "מיינד", אל התודעה הטהורה היודעת, שהיא אחת עם התודעה הגדולה היודעת.  במצב תודעה זה האדם מגלה שבעצם ה"אני" שלו הוא רק רעיון, מחשבה, ומגיע אל ה-"א י ן"  (אלף בפתח, יוד בחיריק) שמעבר לתודעת ה"אני".

בדרך אל היעד "הגדול" שתואר לעיל, קיים גם יעד "קטן" יותר, של הדרך הרוחנית. יעד זה יותר "נגיש" וקל להשגה. היעד הזה הוא שחרור מסבל. כל תהליך של "כניסה פנימה", בתנאי שהוא נעשה בצורה אמיתית ומתוך כוונה רצינית, מביא לשחרור מסוים מן הסבל האנושי. תהליכי נקוי פנימיים של אמונות, דעות, התניות, תגובות רגשיות, פחדים וכ"ו – כל אלה משחררים את האדם במידה מסוימת מן הסבל. היעד הסופי של תהליכי שחרור פנימיים הוא שחרור מלא מן הסבל, וחבור אל המהות האמיתית של האדם.