אומרים שבחיים כדאי לעזור. לך תדע איך יתהפך הגלגל אחר כך. יום אחד סתווי מינוס, חזרתי מהתפוח הגדול. על הדרך, קצת אחרי רכבת צפון, עמדה מכונית מדגם סובארו בצבע אפור מעט מצוקמקת וסביבה משפחה: סבא, (כנראה – לא שאלתי) ילד קטן ושתי נשים. "אתה יודע איך להחליף גלגל?", שאלה אותי אחת מהן.
הטסה של הגלגל הימני במכונית היה בחציו בחוץ, והם הביטו בי, אולי אני אוכל להושיע. אני חייב להודות שהפעם האחרונה שהחלפתי גלגל הייתה ב...לא זוכר, מזמן מאוד אפילו לא בטוח שעשיתי את זה בזמן אמת (רק ככה אימון על יבש עם אבי מתי שהוא די מזמן) ולי אין רכב משלי. אבל בכל זאת משהו זכרתי.
טוב, מה עושים, מה עושים?, אה כן: כלים. "יש לכם ג'ק ומפתח כזה". אני מקבל לידי ג'ק ג'ינג'י שלא היה מבייש שום ג'ינג'י. כלומר – חלוד עד העצם. לג'ינג'י (בעיקר מבחינתי למין היפה) זו נקודה לחיוב, אך כשבאים להחליף צמיג, בלשון המעטה זה לא יתרון.
טוב, כיוון שהימים הם ימי חנוכה ונס פח השמן יכול להועיל במקרה הזה גם כדי להביא את צמיג בעל התקר אל האור, אני מבקש קצת שמן. הג'ק הסרבן מתחיל לנוע ולזוז קלות. כאילו שכנעתי אותו שיש ברכה לעמלו. אבל עדיין לא מספיק. בני המשפחה נרתמים לעזרה ועוצרים (או מנסים לפחות ) לעצור מישהו.
אחרי כמה מכוניות שמתעלמות, צופרות וסתם עוברות, עוצר מישהו ברכב פרטי. אדם מבוגר עם סוודר כחול אך נטול שרוולים. הוא מתגייס לעזרה ושולף ג'ק אפור ופעלתן. אחר כבוד בידיים מלאות שמן אני מחליף את הג'ינג'י שלנו בחדש ומתחיל לסובב. בינתיים כדי להתייעץ אני מנסה חבר טלפוני (אבי) כדי לקבל טיפים על מיקום הג'ק ועצות כלליות.
האיש המבוגר עוזר לי עם הצמיג, החדש (שגם הוא לא בדיוק במצב להיט). המשפחה מודה לי ואני מקבל כמה כוסות קולה. בהתנשפות קלה – בינונית אני מסיים להחליף את הצמיג. הם מציעים טרמפ. אני מעדיף ללכת ברגל. כמה נחמד לעזור למישהו אחר. אף פעם אי אפשר לדעת איך יתהפך הגלגל. |