הבוחר החרדי / י. ויין

הם מבינים, שאם לא יצביעו למפלגה שמייצגת אותם - הם לא יקבלו כלום

מדי ערב בחירות נשמעים בקצה המחנה קולות של תסכול או אפילו כעס על נציג ציבור חרדי זה או אחר בעקבות אי מתן יחס הולם או חוסר במתן עזרה כראוי, לדעתו של הטוען. טבעם של קולות מן הסוג הזה שהם גוררים אחריהם את משפט המחץ הבא: ״בבחירות הקרובות לא אצביע לאף מפלגה״. לפני שנתייחס לתוצאות המסוכנות של אותן הכרזות, כדאי להתבונן בשורות הבאות שנכתבו השבוע על ידי נחמיה שטרסלר, אחד מגדולי ״אוהבי״ הציבור החרדי בתקשורת הישראלית, שמשמש בין היתר כפרשן הכלכלי ב׳עיתון לאנשים חושבים׳. דבריו כפי שפורסמו, מובאים בשלמותם.

״בזמן האחרון, כשחוצפת החרדים שוברת שיאים, ניגשים אלי ברחוב יותר ויותר אזרחים מודאגים ושואלים: מה יהיה? עד מתי ניכנע לחרדים? מה צריך לעשות? למה אתה מתכוון? אני שואל את האזרח המודאג, והוא לא מחכה שנייה ותוקף: מוכרחים להציל את הדמוקרטיה, אי אפשר להמשיך לחיות במדינת טליבאן שבה ש״ס ויהדות התורה קובעות את סדר היום, מוכרחים להפסיק את אפליית הנשים ושנאת המיעוטים. אי אפשר להמשיך במצב שבו צעירי החרדים לא עובדים ולא משרתים, אך כל הכסף מגיע דווקא להם וגם למתנחלים. מוכרחים לעשות משהו. מה אתה מציע? מסיים האזרח המודאג.

אני מציע להסתכל לאמת ישר בעיניים ולא לברוח. כי האשמים במצב הם בדיוק אותם אזרחים מודאגים. אותם חילונים, בני המעמד הבינוני, הנושאים על גבם את המשק, עובדים קשה, משרתים בצבא, שתפישת עולמם מתונה והם מאמינים בדמוקרטיה ובשוויון זכויות - הם האשמים. כי בסוף, לאחר כל הדיבורים, הקיטורים וההפגנות, יש רק יום אחד שקובע: יום הבוחר.

כשפורסמו תוצאות הבחירות בינואר 2003 התברר, שהיו שני מנצחים גדולים: הליכוד בראשות אריאל שרון ושינוי בראשות טומי לפיד. שינוי הפתיעה בענק עם 15 מנדטים, מה שאיפשר לשרון להקים ממשלה, לראשונה זה שנות דור, בלי ש״ס ויהדות התורה.

התוצאה הייתה מיידית. חל שינוי חד בסדר העדיפויות הכלכלי־החברתי־החרדי. משרד הדתות בוטל ונסגר, תקציבי הכוללים והישיבות קוצצו באופן חד, קצבאות הילדים הגבוהות לחרדים קוצצו, וכך גם יתר הקצבאות. לעומת זאת, מס ההכנסה ומס החברות הורדו, כך שהמצב שופר לעובדים והורע לפרזיטים. כאשר מונה אברהם פורז לשר הפנים, הרשויות המקומיות החלו לנשום לרווחה. הן כבר לא אולצו להעביר תמיכות למוסדות דת, כתנאי לקבלת מענקים. פתאום לא היו ״פקחי חמץ״ בפסח ונפסקו הרדיפות אחרי מי שפתח את עסקיו בשבת מחוץ לעיר. נוצרה אופציה של קבורה חילונית, וחיילים ממוצא רוסי ששירתו בצבא קיבלו סוף סוף אזרחות ישראלית. וזאת רשימה חלקית בלבד.

אבל כל ההישגים הללו לא עשו כל רושם על מצביעי שינוי. הם רצו הרבה יותר ובפחות זמן. לכן, במשך כל 20 החודשים שבהם היתה שינוי בממשלה, היא ספגה ביקורת אדירה מצד ציבור בוחריה. כל מצביע של שינוי רצה שלפיד ופורז יגידו ויעשו בדיוק מה שהוא מוצא לנכון. כי הוא הרי יודע טוב יותר. כך המשיכה הביקורת ההרסנית לגאות, עד ששלושה חודשים לפני הבחירות הראו הסקרים, ששינוי יורדת לשלושה מנדטים ואף פחות. המצב הגרוע הזה הביא למרד פנימי בשינוי ולפיצול המפלגה. התוצאה הסופית הייתה, שבבחירות של 2006 לא הצליחו שינוי ו״חץ״ לעבור את אחוז החסימה. כך הביאה הגישה הילדותית והלא פרקטית של בוחרי שינוי להרס מפלגתם שלהם. כך נכנסו ש״ס ויהדות התורה לממשלה בכוח גדול, ומאז הן שם, עמוק בפנים, והתוצאות ידועות.

כי הבוחרים החרדים חכמים יותר. הם שומרים אמונים למפלגתם, בכל תנאי ובכל מצב. גם להם יש כמובן ביקורת מתונה על אלי ישי ועל משה גפני. אבל ביקורת לחוד והצבעה לחוד. הם מבינים, שאם לא יצביעו למפלגה שמייצגת אותם - הם לא יקבלו כלום. הם מבינים, שאי אפשר להשיג את כל הסחורה - אך אפשר לקבל חלק, וגם זה טוב. סוף ציטוט.

שטרסלר מבין היטב כי הבוחר החרדי הוא אינטליגנט דיו ויודע היטב להתעלות מעל שיקולים כיתתיים צרים, כאשר כל המפלגות כולן מבקשות רק דבר אחד: לפגוע בו ובכיסו.

אמנם לשמחתנו, העת כרגע איננה עת בחירות. אך כדאי לזכור את המשפטים הללו ביום פקודה, לגזור ולשמור.

בשלי אני קודח / ש. ליזרוביץ

סיפורה של הספינה הטובעת, בראי עכשוי

פראנצ׳סקו צ׳טינו, לא חלם שיהפך לאחד האנשים המוכרים בעולם, ולאו דוקא באזכור חיובי.

צ׳טינו, היה מן הסתם גאה מאד בתפקיד אותו מילא, גם המשכורת יש לשער היתה לא רעה. צ׳טינו נשא בתפקיד רב החובל של ספינת ענק, ועליה כארבעת אלפים נוסעים. בית מלון עצום צף מימדים, והוא המפקד העליון.

פראנצ׳סקו גם רצה לעשות קצת רושם על חבריו. לפי דיווחי התקשורת, הוא החליט להזיז את הספינה ממסלולה בכדי שרב המלצרים יוכל לנופף לשלום לבני משפחתו שגרים על אי קטן, החלטה שגרמה לספינת הענק לעלות על שרטון, שבקע בדפנותיה חור לאורך חמישים מטר, הספינה טבעה, ואיתה הרוגים, פצועים ונעדרים.

כלי התקשורת המזועזעים, פרסמו את שיחות הקשר שבין רב החובל הגיבור, שנמלט על נפשו מהספינה, לבין כוחות החילוץ.

צ׳טינו ניסה בהתחלה לתת את הרושם שהוא עדיין על הספינה, עד שבשלב מסוים הבינו כוחות ההצלה שהאיש פשוט ברח, משאיר את האנשים המפוחדים על הסיפון, בציפיה לכוחות ההצלה.

״בזמן שהפלגנו, לפתע נפתח חור בדופן הספינה, זה גרם לאובדן שיווי המשקל שלנו, הפלגנו על פי המסלול ששורטט במפה ואז לפתע התנגשנו בסלע, זה יצר חור, כמו שראית, הסלעים האלה צצו לפתע״ אמר רב החובל שנעצר לעיתונאים שניסו לשוחח איתו.

צ׳טינו, הוא רק דוגמה, לאותם אנשים שחיים עם עצמם. לא מסוגלים לחשוב גם על הסביבה, ומבינים שה־ עולם נברא בשבילם, רק בשבילם. וכשמשהו קורה, הם לא מבינים מה הקשר אליהם, איך אמר רב החובל: ״הסלעים הללו צצו לפתע״ ממש יש מאין.

מי לא נתקל באותם ״חכמים״ שיודעים יותר טוב מכולם מה נכון, ומה צריך לעשות. לא רואים אף אחד ממולם. מה שמנווט אותם הוא הכרת הערך העצמי שלהם, ומבחינתם שכל הספינה תטבע.

כך למשל יש אנשים, שמטרתם מוצהרת, ״לעשות״ כסף, והרבה. גם אם הדרך לכך גובלת באיסורי תורה, בכ־ מויות עתק של לשון הרע ורכילות, בסכסוכים בעיוותים, בחילול השם, בחשיפה לכל מה שמעוות ומטונף בעיניו של כל מי שטיפת יראת שמים בקרבו. הם חלחלו נכנסו, ניסו ועודם לקבוע את סדר היום הציבורי.

וכשמישהו ניסה לטעון ולומר, הם הגיבו בהלם: אנחנו לא בסדר? ״בכלל״ הם לוחשים באיום, ״אתם יודעים מה יקרה כשאנחנו לא נהיה שם. אוי ווי. אז באמת תפסידו, ממשיך האיום. הם מטיפים מוסר לגדולי ישראל, הם חכמים יותר מהם ה״י, הרבה יותר לדעתם. הם מסבירים שבסך הכל בזכותם, רק בזכותם, הדור יהיה טוב יותר, וגדולי ישראל ימשיכו להנהיג.

וכשמישהו מסביר להם, הי חברים, הספינה טובעת, אתם פוגעים בדברים העקרוניים ביותר של כלל ישראל, הם מביטים בו בתמיהה ובזלזול, רואים רק את עצמם. ואם יקרה משהו, הרי זה לדידם רק בגלל ש״הסלעים הללו צצו לפתע״.

התופעה קיימת אצל יחידים, כל מי שחי בסביבה חברתית, מכיר את אלו ש״קודחים חור בספינה״, כשהדבר היחידי שמעניין אותם הוא מה שיקרה להם, הם מרכז העניינים, הם הנושא, ואף אחד אחר לא מעניין אותם.

הדבר קשה שבעתים כשמדובר על ענייני ציבור. כך לשם משל, נושא החינוך, הנושא עליו ידעו כלל ישראל כל השנים ש״מוסרים את הנפש״, רק שבמשך הזמן מתברר, שיש יחידים שמוכנים לקדוח חורים מרובים בספינת החינוך, כשבסך הכל הם מנסים לדאוג לעצמם לעוד איזו טובת הנאה, ומבחינתם שהספינה כולה תטבע על יושביה.

מדהים להיווכח, שתמיד, כאשר קם מישהו ומנסה להוכיח, להתריע ולומר, הספינה סוטה ממסלולה, אתם מסכנים את הרוחניות של כולנו, יקומו אותם צ׳טינואים למיניהם, ויתממו, יסבירו שבכלל ה״סלעים״ צצו להם סתם כך, ובכלל מי שנאבק נגדם, הוא מקנא בהם.

חז״ל הזהירו במשלם הידוע, על אותו שוטה הקודח חור בספינה, ואומר ״בשלי אני קודח״. דומה כי סיפורה של ספינת ה ה״קוסטה קונקורדיה״, ישמש כמשל אמיתי וכואב למציאות קיימת.

"שום" דבר / מ. שוטלנד

רק עמידה בגאון על דמותנו כשומרי תורה, עשויה לשמש אותנו בהתמודדות מחודשת עם גלי ומפלגות השנאה הללו

כמה שבועות עברו, מאז הטיל יהיר לפיד את הפצצה שלו (״שומים״ בלשונם הפורימית של הילדים) למערכת הפוליטית. כמובן שבמכורתו של הפציינט, התקשורת, עשו מזה בתחילה עסק פנטסטי. סקרים שונים כבר ניבאו לו, מספר מנדטים דמיוני בכל קנה מידה והפכו אותו למאן דאמר, שעתיד להחזיק במפלגה ״שוברת שוויון״ כלשונם. עם זאת ככל שהזמן עובר, ההתלהבות פוחתת ומחזירה אותו לממדים יותר מאוזנים.

אצל החרדים ישנה לשמו של ה״מטאור״ משמעות מאיימת, בגין מורשתו המשוקצת של אביו. לכולנו זכורה עדיין התקופה בה שימש האב כשר בממשלה בראש סיעה אימתנית בת 15 ח״כים, שפעלה באפקטיביות להצר לנו ולכל דבר שבקדושה. לאחר התמוטטותה הרעשנית של אותה אסיפת רשעים בביזיון כיאה לה, שאבנו מעט נחת רוח, אם כי דבר מהנזקים שהיסבה לא חזר לקדמותו. אשר על כן, משתררת דאגה בקרבנו: מה עוד יכול לעולל לנו הטיפוס הזה? האם הוא אכן יותר מתון מאביו, או שמא המדובר בערמומיות המכסה על מאווייו האמיתיים שינק עם חלב אביו? כמה עלולה להשפיע הצלחתו המוקדמת כאיש תקשורת וכמה מהאספסוף הישראלי עתיד להאזין לגחמותיו? ועוד כהנה וכהנה תהיות.

התבוננות מושכלת במהלכיו של לפיד, מעלה את האפשרויות הגרועות יותר מבחינת אישיותו. יש להטעים, שהאקט התקשורתי המשמעותי האחרון קודם כניסתו לפוליטיקה, היה שידור מגמתי בליל ש״ק רח״ל, שכל כולו כוון לביזיון התורה והציבור החרדי והיווה זרז למסע הסתה חסר תקדים נגדנו. לא תוכן הדברים כולל השימוש בסיפור היריקה ולא תזמונם בלי אפשרות לת־ גובה, מלמדים על הוגנות תקשורתית מינימאלית. כניסתו לפולמוס הפוליטי על גב השאלה ״אפוא הכסף״, משלימה את דיוקנו בתור ממשיכו הנאמן של אביו, המתכוון ככל הנראה לשאת עצמו על גב רגשות שנאה ארסיים, הנטועים עמוק בתחתית החבית האנטישמית האירופית. אין לתת לשיחו המעודן יחסית, פריבילגיות יתירות. גם אם הוא עצמו מזדרז להכריז שאינו שונא אף יהודי ואולי אף דווקא משום כך, די במעשיו אלו, בכדי ללמד את האמת ולסתום את הגולל על כל תקווה אחרת.

שאלת סיכויי התמיכה בו והסכנה לנגישות נוספות ביזמתה של מפלגת שנאה מתחדשת, אינה ברת פתרון חד משמעי. המדובר הוא בעיסוק בתסבוכים עמוקים וחסרי רציונאליות, של ההמון הישראלי. מפרשת עלייתה ונפי־ לתה של ״שינוי״ הקודמת, ניתן ללמוד כמה תלוי הדבר במצב רוח ואיך אין למדוד אותו בשום ברומטר הגיוני. על כן, מוטב לנו שנעסוק בעצמנו ובדברים שיש לנו יכולת לעשות, מאשר בגחמותיהם של יהודים המכחשים בבורא, באבותיהם ובעצמם.

במישור הפנימי יש לנו עניין לחקור ״מה זאת עשה ד׳ לנו״, שיהודים מזרע ישראל מגיעים לכזה שפל המדרגה. לעומת זאת מבחינה ציבורית, צריך לדעת, שרק עמידה עצמתית בגאון על דמותנו כשומרי תורה, עשויה לשמש אותנו בהתמודדות מחודשת עם גלי ומפלגות השנאה הללו. אין לדעת אם נוצרך לסבול מגזירות חדשות כלשהן בעטייה של הופעת תנועת ״שינוי״ חדשה באופן ישיר, או אולי אף כהתנהגות כללית של סיעות חילוניות שיגררו לפעילות תחרותית נגד הדת. אך ברור שרק עמדה של בטחון עצמי ועליונות מוסרית, תגרום להתמודדות פנימית וחיצונית נאותה עם כל אלו.

כדוגמא לכך ודווקא בהקשר לטענה ״איפה הכסף״, שמענו מעשה שיש בו משום להעמיד את יחסי המידות על מכונם:

כמו בהרבה מעיירות מזרח אירופה, גם בעיירה סלונים הייתה פעילות נרחבת של ה״בונד״, אותה תנועה שפגעה קשות בשמירת התורה ודרדרה רבים מהצעירים היהודים לעברי פי פחת. מעבר לתמיכה הממונית ממגוון קרנות רפורמיות וחילוניות ממנה נהנתה תנועה זו, תבעו אנשיה ברוב עזותם, לקבל גם את תמיכתן של אגודות אורתודוכסיות ופנו בראשונה ל״חברה קדישא״. במענה לשאלה שהופנתה אליו בעניין זה, אמר הגאון רבי שבתי יגל זצוק״ל, שהוא היה מעביר ברצון כסף, עבור כל חבר ״בונד״ שנפטר מהעולם הזה. אך היות וחזקה על כל יהודי (אפילו עבריין) שקודם מיתתו יש לו הרהור תשובה, נמצא, שבעת פטירתו כבר אינו בחזקת איש ״בונד״ וממילא אין לאגודה זו זכות תביעה ממונית על ה״חברה קדישא״״

זהו סוג הנוסח בו יש להשתמש בתגובה ל״שומים״ הללו, על מנת להבהיר שמבחינתנו המדובר ב״שום״ דבר״

אין חכם כבעל הניסיון / ל. מאיר

פיסת נסיון חיים שנקרתה לפנינו השבוע, עשויה להיות יעילה ביותר!

החכם, כך אומר הפתגם, למד מטעויותיהם של אחרים. הטיפש לעומתו, אפילו מטעויותיו שלו אינו למד. פתגם זה צופן בחובו חוכמה רבה, שכוחה יפה לה הן במישור האישי והן במישור הציבורי. כל כך הרבה נזקים עשויים היו להימנע, אילו היו החכמים לומדים מנסיונם של אחרים, או למצער מנסיונם האישי. נסיון־חיים, איפוא, הינו מצרך בעל ערך־רב, באשר ביכולתו לחסוך התנסויות מיותרות וכואבות.

על ערכו של נסיון־החיים במישור האישי, יכול כל אחד מאתנו להעיד. אולם דומה, כי ערכו של נסיון־החיים במישור הציבורי, גבוה אף יותר. מטבע הדברים, הזירות בהן מתרחשת פעילותם של נציגינו הינן יחודיות למגזר אותו הם מייצגים, מה שמצמצם במידה ניכרת את יכולתם להשתמש בנסיונם של אחרים, ובכל זאת, כאשר נוגעים הדברים לעקרונות יסוד בציבוריות הישראלית, נראה כי גם נציגינו יכולים ללמוד דבר או שנים מבעלי ניסיון, אף שעולם הערכים שלהם שונה במהותו.

ואכן, השבוע, נקרתה הזדמנות־פז שכזו. התנהלות ציבורית כושלת, מטופשת ומנותקת מהווי החיים הישראלי, הובילה כמה אנשים למשגה חמור. הנושא המדובר אמנם אינו נוגע אלינו באופן אישי, אולם יש בו פיסה הגונה של נסיון־חיים, שכלל לא יזיק לכמה מאתנו להפנים, וכפי שאמרנו: מוטב לצעוד בדרכו של החכם וללמוד מנסיונם של אחרים, במקום להפיק לקחים כואבים על בשר הציבור שלנו, שכולו פצע וחבורה עד בלי מתום״

המדובר בתכנית שגובשה בדרגים הגבוהים ביותר של רכבת־ישראל, וזכתה אף לאישורם של הגורמים הצבאיים המתאימים. על־פיה, בשעות העומס של ימי ראשון, תישלל מחיילים הזכות לנסיעה חינמית ברכבת, ובמקומה, יועמד לרשותם מערך של אוטובוסים שיוביל כל אחד מהם אל מחוז חפצו.

המטרה, ברורה: רכבת־ישראל אינה מצליחה לעמוד בעומס הכבד שמוטל עליה בשעות בהן שבים אלפים רבים של חיילים לבסיסיהם, מה שפוגם בהכרח בשירות לכלל האוכלוסיה, ומזיק לתדמיתה של הרכבת, המעורערת גם כך. התכנית המוצעת אמורה היתה להקל על העומס, ולאפשר לרכבת־ישראל לעמוד ביעדי השירות עליהם היא מצהירה. התוצאה, אף היא צפויה מראש: עליהום תקשורתי,

שמוכר לישראלי המצוי רק מפרשיות כאלו ואחרות שמזינות את מסע ההשמצה כנגד הציבור החרדי. כל גורם פוליטי שהוא, מימין ומשמאל, מיהר לנצל את ההזדמנות ולגרוף הון פוליטי על חשבון המאורע. פעלולים תקשורתיים, שונים ומשונים, שימשו כל אישיות ציבורית אלמונית שביקשה להצטלם טוב בהקשר הכל־כל ׳חיובי׳ הזה, ולצוף לשעה קלה על פני ביצת הפוליטיקה הישראלית העכורה.

ועתה, הבה נשאל: האם התכנית ביסודה היתה גרועה כל־כך ? דומה, שהתשובה שלילית. גם אותם שביקשו לחרף ולגדף, נאלצו להודות כי להוציא אי־אלו חריגים, הגיעו כל הנוסעים ליעדם בזמן סביר ובלא עיכובים מיותרים. האם לאיש היתה כוונה לפגוע בכבודם או להמעיט בערכם של החיילים ? שוב, התשובה שלילית״ איש בודאי לא התכוון לכך, והשיקולים שעמדו מאחרי התכנית היו פרקטיים ביסודם. ובכל זאת, הסערה הציבורית השתוללה. ובכל זאת, כמעט לא נמצא מי שמוכן היה להגן על התכנית או על יוזמיה מפני המהומה התקשורתית.

משום שישנם נושאים, בהם לא מומלץ לאיש לגעת. ישנם נושאים, שבהם מוטב להיות חכם מצודק. ישנם נושאים, שאינם מצטלמים טוב, גם אם היגיון כלכלי וארגוני צרוף עומד מאחריהם, ותחת רשימת הנושאים הללו ניתן למצוא, בין השאר, כל תחום שמתקשר בדרך כלשהי לחובת השירות הצבאי במדינה.

שוב נדגיש: לשם שינוי, לא היתה לציבור שלנו כל זיקה לנושא שעמד על הפרק. ובכל זאת, דומה כי את המסר שניתן להפיק מהתנהלותם הכושלת של הדרגים הבכירים ברכבת־ישראל, לא יזיק גם לנציגינו ללמוד. משום שישנם מקרים רבים, בהם עדיפה השתיקה גם כאשר הצדק עמנו. ישנם נושאים, בהם מוטב שלא להקים קול זעקה. ישנם תחומים, בהם האמת לא תזכה לעולם להכרה.

ובמקרה שלנו, לא מדובר על יוקרה אישית של פלוני או אלמוני. כאשר נוגעים הדברים לציבור בני התורה, הם נגררים עד מהרה לשיסוי חסר רסן כנגד ציבור שלם, מה שמטיל על נציגינו מחוייבות רבה יותר לשיקול דעת, ולשימוש בכל בדל של נסיון־חיים שיוכל למנוע, לדחות או לצמצם את מימדיה של המתקפה הבאה, שלמרבה הצער תופיע במוקדם או במאוחר״