"הפרלמנטר המצטיין"

"המכון הישראלי לדמוקרטיה" גילה השבוע את מה שידעו כולם ״המכון הישראלי לדמוקרטיה״ גילה השבוע את מה שהיה ידוע זה זמן רב. המכון הכתיר את הרב אורי מקלב יחד עם עוד שני חברי כנסת - זבולון אורלב מהבית היהודי ודב חנין מחד״ש, כח״כ המצטיין ביותר.

ואכן ציבור בוחרי יהדות התורה, כמו גם ציבורים רבים נוספים לא היו צריכים את המכון הישראלי לדמוקרטיה כדי להגיע למסקנה שהרב מקלב הוא המצטיין מבין חברי הכנסת. כל מי שנפגש עימו והעלה בפניו את בעיותיו, מכיר כבר את הנוהל. הבעיה נרשמת מיד בפתק, או מועברת לידי אחד מאנשיו, וכעבור זמן קצר, יש תשובה לבעיה. במקביל, גם אם היא לא מצליחה להפתר בשלמותה, יקבל הפונה מענה טלפוני, בו יוסבר לו כיצד להמשיך לפעול, והאם יש סיכוי לפתרון.

כזה הוא הרב מקלב מאז היה בעיריית ירושלים, ועוד קודם בזמן הקמת דגל התורה. איש שאינו מזניח שום פרט.

בתקופת הקמת דגל התורה - תקופה סוערת ביותר בתחום הפוליטי, ניכרה פעילותו ללא רבב. מחד היה פעיל מאד בהקמת מטות הבחירות בירושלים, ומאידך עשה הכל ללא ריב ומדון, בצנעה וביעילות. גם כאשר נבחר לממלא מקום ראש העירייה, שמר על קשר ישיר עם הציבור. הכל ידעו כי דלתו פתוחה וניתן להכנס תמיד אפילו ללא דפיקה.

מזה כשלוש וחצי שנים הוא נמצא בשליחות בכנסת, וגם כאן הוא ממשיך לשמש כאוזן קשבת לכל פונה. במכון הישראלי לדמוקרטיה, הציבו כללים נוקשים לבחירת הח״כ המצטיין, אך הוא עמד בכל הקריטריונים. מדובר בנוכחות קבועה בוועדות, פעילות פרלמנטרית, הגשת שאילתות, הצעות לסר ונאומים במליאה, קשר עם הציבור ואחריות תקציבית.

יחד עם יו״ר ועדת הכספים, הרב משה גפני, הוא משמש דגם פעולה לכל נציגי דגל התורה ברשויות המקומיות - 90 במספר. נציגים אלו מדימונה בדרום ועד נהריה וצפת בצפון, יודעים, כי אם הם רוצים להצליח, עליהם להיות ״אורי מקלב של העיר״. במערכת הבחירות האחרונה לרשויות, היו אפילו סטיקרים וסיסמאות עם שמות מועמדים שונים של דגל התורה, שצוינו כי הם ה״מקלב של העיר״״

״נציגי דגל התורה יודעים ומכירים את המותג הרב ׳אורי מקלב׳״, אומר הרב מנחם שפירא - מנהל המטה המוניציפאלי של דגל התורה. ״אמרת הרב מקלב, אמרת הכל״. לדבריו, לא פעם הוא נתקל במהלך סיוריו בערים השונות בסניפי דגל התורה, בשאלה הקבועה: מה היה עושה הרב מקלב בסיטואציה הזו, וכיצד היה פותר את הבעיה״..

בשבוע הבא יקבל הרב מקלב רשמית את התואר ״אות הפרלמנטר המצטיין״. ציבור בוחרי יהדות התורה, נציגי דגל התורה ברשויות, ורבים הנעזרים על ידו מכלל הציבור, העניקו לו את התואר הזה (ועוד רבים נוספים) זה מכבר.

בדרך למטה

קדימה שסועה: מחצית החכי״ם תומכים בלבני ומחצית במופז

הרוחות במפלגת קדימה סוערות. מיד לאחר הפרימריז בעבודה, טענו במפלגה, כי כאשר יערכו פרימריז גם בקדימה, תזכה המפלגה לתשומת לב גדולה, והדבר רק יחזק אותה ויעלה אותה בסקרים קדימה. אלא שבמקום זה מתרחש תהליך הפוך.

היה מי שכתב כי קדימה כבר בת 6 שנים - גיל שבו הולכים הילדים לכיתה א. אולם קדימה נשארה מאחור והיא עדיין בפעוטון. כך לפחות מתנהגים חבריה, ובעיקר בכיריה.

לבני משנה עמדות מצד לצד, שוכחת שבעבר הביעה דיעות שונות לחלוטין (ראו ציטוטים) ומביטה כל הזמן הצידה לעבר לפיד. מנגד מופז גם הוא מרבה בשגיאות, מתעמת כמו אחד התגרנים בשוק מול נתניהו, מלגלג על לבני, ושוכח שהוא מועמד לראשות קדימה ולראשות הממשלה.

אפילו יאיר לפיד כבר הבהיר, שאין לו כל רצון להצטרף לקדימה - מפלגת הפליטים, שאיש אינו יודע בבירור מהי עמדתם. בכך שם לפיד קץ לניסיון של לבני לרמוז, כי אם יצביעו עבורה בפרימריז, היא תגייס את לפיד לאחר הבחירות לקדימה. ״אני לא אהיה שם״, הבהיר לפיד ושם קץ לספקולציה הזו.

במאבק עצמו, צובר מופז תאוצה. לבני שבעבר נתמכה על ידי רוב חברי הכנסת של המפלגה, כבר אינה זוכה באותו רוב. המפלגה חצויה לגמרי. מחצית החכי״ם תומכים בלבני ומחצית במופז. היחידה שנשארה על הגדר היא יושבת ראש הסיעה, דליה איציק. השבוע הודיעו השרים לשעבר, רוחמה אברהם ויעקב אדרי, שגם הם יתמכו במופז. מבחינתו כאמור מדובר בהישג. בבחירות הפנימיות הקודמות, תמכו בו רק חמישה חכ״ים.

במחנה לבני מנסים להרגיע ולטעון, כי אין משמעות לחכי״ם התומכים במופז. כדוגמא מציינים את שי חרמש ממגזר הקיבוצים, התומך במופז, אולם מצביעי קדימה בקיבוצים, יתמכו בלבני. עוד מציינים, כי יש לה גם תו־ מכים מבחוץ, שכוחם רב בקרב המתפקדים. מדובר בח״כ לשעבר צחי הנגבי ובח״כ לשעבר חיים רמון. לשניהם כוח גדול יותר מהרבה חכי״ם, והם תומכי לבני.

לאנשי מופז יש תשובה גם לכך. לדבריהם, מאיר שטרית יחבור אליהם, לאחר שיודיע על הסרת מועמדותו לראשות המפלגה, וכך יעשה ככל הנראה גם אבי דיכטר - המסתמן כיריב הגדול ביותר של לבני. לשניהם שטרית ודיכטר יש גייסות בקדימה, ואם הם יביאו את תומכיהם להצביע עבור מופז, תהיה לכך משמעות רבה.

צריך גם לזכור שההפרש בין לבני למופז בבחירות הקודמות עמד על 443 קולות בלבד, בשעה שכולם חשבו שהפער לטובת לבני גדול יותר. הפעם התחושה היא שמופז ינצח, ומכאן אולי הנטישה של חברי הכנסת לכיוונו.

לבני מודעת לכך, ולמרות שהיא משדרת ביטחון כי תנצח, היא מנסה להתמודד מול הטענה של מופז נגדה, כי היא לא הצליחה בתפקידה, ונכשלה בהקמת ממשלה בראשותה, כאשר יכולה היתה לעשות זאת לאחר התפט־ רות אולמרט. ״גורמים אינטרסנטיים פנימים מנעו הקמת ממשלה בראשותי״, היא אומרת, ורומזת על מופז. ״אני הפנים האמיתיות של קדימה ואני צריכה להוביל את המפלגה״.

"איסוף מידע"

מדוע לא סוקרה בהבלטה פרשת המעקב של קדימה אחר נתניהו?

הפרשה שהיתה ראויה לקבל כותרות גדולות, נדחקה לקרן זוית, ולא סוקרה ברוב כלי התקשורת הגדולים. מדובר בחשיפה של חוקר פרטי, שסיפר כי מפלגת קדימה שכרה אותו לבצע מעקב במהלך הבחירות אחר ראה״מ נתניהו ומשפחתו.

כבר לפני כחודש דווח על כך, לאחר שגזבר קדימה לשעבר, רו״ח איציק חדד, חשף כי קדימה שכרה משרד חקירות כדי לעקוב אחר יו״ר הליכוד נתניהו, לפני הבחירות לכנסת. אולם קדימה הכחישה את הדברים ואיימה בתביעת לשון הרע נגד הגזבר. השבוע סופקו ההוכחות לכך.

החוקר הפרטי שנשכר לבצע את המעקב, הודה בראיון לחדשות הערוץ השני, כי ״באופן עקרוני היה מעקב בתקופת הבחירות״. לדבריו, הזמנת העבודה על ידי קדימה, הוגדרה כ״איסוף מידע״, אך לכולם היה ברור מה מסתתר מאחורי השם התמים הזה. החוקר אף חשף את הסכום שקיבל: 12.908 שקלים.

בקדימה ציינו בתגובה כי החוקר נשלח לתחקר אדם שאינו חבר במערכת הפוליטית, כדי לבדוק טענות, האם הוא קשור לעבירה על חוק מימון המפלגות מצד הליכוד, ולא לעקוב אחר נתניהו.

אלא שבתחקיר התראיין מכר של החוקר הפרטי, שסיפר כי ראה בטלפון של החוקר תמונות ממעקב שנערך אחר נתניהו עצמו. בדיקת פוליגרף גילתה כי האיש דובר אמת ואכן ראה את התמונות הללו. בקדימה שבו והכחישו קשר לחקירה הזו, ואמרו כי במהלך מערכת הבחירות הוחלט שהקמפיין לא יעסוק בנתניהו אישית. בליכוד הגיבו בחומרה וטענו כי שוב הוכח שקדימה שהבטיחה פוליטיקה נקייה, נקטה במערכת הבחירות בשיטות פסולות ובזויות, תוך הפרת כללי המשחק הפוליטיים.

כך או כך, הפרשה כולה לא זכתה לאיזכורים בכלי התקשורת הגדולים. ההתעלמות נראתה כמכוונת. אם היה קורה הפוך, והליכוד היה עוקב אחר קדימה, וברקע היה נמצא נתניהו, כל הפרשה הזו היתה מקבלת כותרות גדולות ולא יורדת מסדר היום במשך שבוע. הכל מגמתי.

הדו״חות בפתח

מה מאחורי הדיבורים על בחירת מבקר מדינה חדש כבר עתה?

מאחורי הדיבורים שהחלו בשבוע־שבועיים האחרונים על בחירת מבקר מדינה חדש, מסתתרת לה סיבה חשובה ומשמעותית. כהונתו של המבקר הנוכחי מיכה לינדנשטראוס מסתיימת לה רק בעוד שלושה חודשים וחצי. אבל ישנם כאלו שכבר מדברים על המחליף, ואפילו היו שמחים לבחור אותו בשבועות הקרובים.

במערכת הפוליטית היו שמחים (ואפילו מאד) לראות את מבקר המדינה הנוכחי פורש כבר ומסיים את תפקידו. אין מי שלא נפגע ממנו, מימין ומשמאל. לינדנשטראוס אינו עושה הנחות לאיש.

את אהוד אולמרט העיף מהכיסא, עם ברק הוא מתעמת, וגם על נתניהו יש לו ביקורת. מלבד זאת הוא לא מהסס למתוח ביקורת על הח״כים, המפלגות, התקציבים, ״הקשר עם הבוחר״ ועוד ועוד. כל זה מביא אישים רבים במערכת הפוליטית לרצות לראותו מפנה את מקומו וכמה שיותר מהר.

הרצון הוא לבחור במועמד שיהיה פחות תקשורתי ובעיקר פחות פעיל ממנו. משהו בנוסח היועץ המשפטי הנוכחי יהודה ויינשטיין - איש נוח לבריות, כזה שהגיע למערכת אחרי תקופת כהונתו הסוערת של היועץ הקודם - מני מזוז.

מי שמעוניינים יותר מכל לבחור כבר מעתה במבקר חדש, הם אנשי ראה״מ. אם כך היה קורה, הרי שהדו״חות הנמצאים אצלו בקנה: שריפת הכרמל, ונסיעותיו של נתניהו, יהפכו לפחות משמעותיות. אינם דומים דו״חות של מבקר באמצע כהונתו, לדו״חות של מבקר (״ברווז צולע״), הנמצא בסוף כהונתו ממש. אבל זה לא יקרה.

החוק לא מאפשר לבחור מבקר מדינה כבר מעכשיו, אלא רק סמוך למועד פרישתו של המבקר המכהן. אנשי נתניהו ועימם כל המערכת הפוליטית, יאלצו איפוא להמשיך עם לינדנשטראוס עוד כמה חודשים, ולקוות שלא ינזקו מהדו״חות החמורים שהוא עומד לפרסם.

כך או אחרת, כיון שהחלו הדיבורים על החלפת המבקר, יש כבר כמה שמות מועמדים. בקטע הבא.

דרוש מבקר

מיהו המועמד האולטימטיבי שאנשי נתניהו היו חפצים לבחור?

מבקר המדינה נבחר לתפקידו בהצבעה חשאית של חברי הכנסת. זו הסיבה ששופטים בדימוס, אינם רוצים להתמודד על התפקיד, אלא אם הובטח להם מראש שהם מועמדים יחידים, או שהם יודעים בבירור שיקבלו רוב. שופטים אלו אינם מעונינים בהתבזות, ולכן לא יעמידו עצמם לבחירה, כפי שפוליטיקאים מקצועיים נוהגים לעשות.

בעשרים השנים האחרונות סירבו שופטי בית המשפט העליון בדימוס, להתמודד על התפקיד, כיון שלא הובטח להם שאיש לא יתמודד מלבדם. השופטת בן פורת, היתה חריגה בעניין, התמודדה וזכתה. אחרים שרצו, ויתרו. העיקר לא להתבזות בהפסד מול הח״כים ומול פני האומה.

המבקר הנוכחי מיכה לינדנשטראוס, שכיהן כנשיא בית המשפט המחוזי בחיפה, נבחר לתפקידו על ידי קבוצה של ח״כים מאיזור חיפה והצפון, שקידמו את מועמדותו. לינדנשטראוס היה מוכר היטב במחוז חיפה, כשופט בעל מזג נוח, וכמי שעמד באופן קבוע בראשות ועדת הבחירות המקומית. במסגרת זו היתה לו אוזן קשבת לכל איש תקשורת, ולרבים מהם היה את מספר הטלפון האישי שלו. לכולם ענה בתשומת לב ובאדיבות.

כאשר נבחר לתפקיד, לגלגו חלק מהכתבים בכנסת על המועמד ״העב״ם״ החדש, ולא ידעו איך לאכול את האיש שהגיע אנונימי מחיפה. אולם כתבי התקשורת החיפאים, חייכו ואמרו לכל מי שהיה מוכן לשמוע: אתם עוד תופתעו ממנו. אתם עוד תראו כמה הוא ישתמש בתקשורת, וכמה ירדפו אחריו. התקדים החיפאי עבד גם במישור הארצי והתחזית התגשמה.

עד מהרה הפך לינדנשטראוס לציר מרכזי במערכת הפוליטית, מפיל ממשלות ללא חת. הוא זה שחייב את אולמרט לפרוש, והוא זה שכרגע מפיל את חיתתו על נתניהו. זו הסיבה שאנשי נתניהו יחד עם כל המערכת הפוליטית, היו רוצים במבקר מדינה חדש, נוח יותר, ופחות תקשורתי. ולמרות כל זה, יש המקדמים את מועמדותו של השופט בדימוס אמנון סטרשנוב, שיהיה לא פחות מתוקשר ופעיל מהמבקר הנוכחי (כמה פעמים אפשר לכתוב את שמו המסובך..). סטרשנוב נתמך על ידי חברי כנסת רבים, מאהוד ברק ועד בכירים בקדימה. ברק זוכר אותו לטובה עוד מימי הפרימריז בעבודה, כשגבר על עמי איילון ב־2007. סטרשנוב עמד אז בראש ועדת הבחירות של המפלגה.

אולם אנשי נתניהו לא ימהרו כל כך מהר לתת לסטרשנוב את מושכות הביקורת, ולהסתכן בלינדנשטראוס מספר 2. הם היו רוצים מאד בבחירתו של השופט בדימוס - יעקב טירקל. הניסיון איתו הרבה יותר טוב. טירקל הכשיר כזכור את מועמדות גלנט לתפקיד הרמטכ״ל (עד שגלנט נאלץ לפרוש בשל פרשת הקרקעות). טירקל לא הפיל גם את הממשלה בוועדה בראשה עמד, בפרשת משט המרמרה. לפיכך הוא המועמד הנוח ביותר לתפקיד.

אולם טירקל לא רוצה. הוא מעוניין להשאר בפנסיה ולא להכנס לתפקיד כה בולט וכה מתוקשר. הדבר מנוגד לאופיו. לפיכך מנסים אנשי נתניהו למצוא מועמד חלופי, נוח מזג, פחות פעיל, לא שופט, מקורב - אבל לא יותר מידי. בקיצור רק לא לינדנשטראוס.

הביקור בוטל

מבוכה דיפלומטית: האם נתניהו ביטל ביקורו במדינות אפריקה?

ראש הממשלה הישראלי האחרון, שביקר במרכז אפריקה, היה יצחק שמיר. ז ה היה בשנות ה־80. שמיר הגיע אז לביקור בקמרון. לפניו ביקר באפריקה לוי אשכול. בכך מסתכמים הביקורים של ראשי ממשלות ישראלים ביבשת האפריקאית. שני ראשי ממשלות, שני ביקורים וזהו.

לא מכבר דווח כי נתניהו יהיה ראש הממשלה השלישי שיבקר באפריקה. היה זה לפני פחות מחודשיים, כאשר ראש ממשלת קניה ונשיא אוגנדה ביקרו במדינת ישראל. כאשר מזכירים בסביבת נתניהו את המילה אוגנדה, הוא מיד נזכר באחיו יוני הי״ד שנהרג שם בפעולה לשחרור החטופים.

מאז ומתמיד דיבר נתניהו על רצונו לבקר באוגנדה כדי לקיים במקום טקס זכרון לאחיו. ההזדמנות נקרתה בפניו, כאשר קיבל בלשכתו את שני האורחים. בפגישות אמר להם נתניהו, כי הוא מעוניין לבקר באפריקה בתחילת 2012. האורחים השיבו בהתלהבות בחיוב, ובלשכת ראה״מ החלו לייחצן את הביקור הצפוי. התאריך שנקבע הוא סוף החודש הבא.

נתניהו היודע דבר או שניים ביחסי ציבור, החל לדבר בנאומיו הפומביים על הצורך בהידוק הקשרים עם אפריקה, כדי לקדם את הייצוא הישראלי, וכדי לזכות בתמיכה מדינית בפורומים בינלאומיים שונים.

אולם בשבוע האחרון חל שינוי בתיכנון. בלשכת נתניהו הודיעו למשר ד החוץ כי ראה״מ החליט שלא לצאת לביקור, ולכן אפשר להפסיק את התיאום שכבר החל עם המדינות, אליהן אמור היה להגיע. במקום הביקור באפריקה, מתכנן נתניהו לצאת לכינוס השדולה הפרו־ישראלית איפא״ק. באותו ארוע יהיה גם נשיא המדינה שמעון פרס (ושמא זו הסיבה שנתניהו רוצה להיות באותו ארוע).

במשרד החוץ התקשו להבין מה עומד מאחורי הביטול, וטענו כי מדובר בנזק דיפלומטי, כיון שהמדינות באפריקה כבר החלו להתכונן לקראת הביקור. במשרד כעסו, כיון שאין זו הפעם הראשונה בה מתרחש ארוע כזה. כך ארע גם סביב הביקור שתיכנן נתניהו לסין לפני כשנה. לאחר שכל התיאומים כבר נעשו, החליט נתניהו לבטל את הביקור, ובמקום זאת טס לועידת הארגונים היהודים בארה״ב. הסינים נעלבו. לא די שנתניהו ביטל את הביקור אצלהם, הוא מעדיף את ארה״ב - יריבתה הכלכלית.

מאז לא מצליח נתניהו לקבל הזמנה לביקור בביג׳ין. האם כך יקרה לו גם עם האפריקאים? האם כאשר יבקש בעתיד לבקר במדינות אפריקה יקבל מהן סירוב?

הודעת הביטול טרם נמסרה לקנייה ולאוגנדה, אבל זה יקרה ככל הנראה השבוע. שוב מתעלמים מהשחורים.

פרימריז בימין

"הבית היהודי" תקיים לראשונה בחירות בקרב כלל המתפקדים

אם לא יתרחש שינוי קיצוני, הרי שלראשונה תערוך ״הבית היהודי״ (המפד״ל לשעבר), פרימריז לראשות המפלגה ולבחירת חברי הכנסת שלה. לא עוד ועדה מסדרת, ולא עוד ועדה מפלגתית. מעתה פרימריז הם שיקבעו כיצד תיראה הרשימה ומי יעמוד בראשה.

רק לפני שלוש שנים הודיעו רשמית על מותה הפוליטי של המפד״ל והקמת ״הבית היהודי״ תחתיה. ניסיון לאחד את כל גופי הימין הדתי נכשל, ו״האיחוד הלאומי״ הקים מפלגה ימנית (יותר) משלו. אולם העסקנים הותיקים של המפד״ל לא הלכו הביתה, ומתעקשים להחיותה מחדש באמצעים שונים.

ולמרות כך, החליטה בשבוע שעבר ועדה מפלגתית, שלא להמשיך בקו הקבוע של המפד״ל, בה נבחרו חברי הכנסת ויו״ר המפלגה באמצעות ועדות, או באמצעות מרכז המפלגה, אלא לערוך פרימריז כלליים.

בכך תהיה ״הבית היהודי״ כמו מפלגות הליכוד, קדימה והעבודה העורכות פריימריז בקרב כלל המתפקדים, ולא כמו ״ישראל ביתנו״ או (מפלגת לפיד החדשה), שם בוחר היושב ראש את החברים. האפשרות הזו מאפשרת להם להביא ״כוכבים״ מבחוץ לקידמת הרשימה.

לאורך השנים במפד״ל, היו הח״כים בוחרים את עצמם שוב ושוב, בלי לאפשר לציבור לתת לרשימה לשנות את פניה. וכך נוצר מצב שכמעט כל הרשימה היתה ללא גיוון עם פנים מוכרות של עסקנים.

המצב הזה חייב לקבל הכרעה: הקמת מפלגה חדשה נוספת או ריענון רציני. האפשרות השנייה היא שנבחרה והפרימריז אמורים לשנות את פני המפלגה הדתית לאומית. באם שוב יבחרו אותם עסקנים, הרי שהדבר יוכיח שזה מה שהציבור רצה וזה מה שמגיע לו.

הכי פופוליסטי

איזה ח"כ מוביל את הרשימה ומה המפלגה הכי פופוליסטית?

איש התקשורת אורי רדלר, החליט לבדוק מי הח״כ שמגיש את הצעות החוק הכי פופוליסטיות, מי מנסה למשוך תשומת לב תקשורתית, ומי מחפש למצוא חן בעיני קהל מצביעיו. רדלר סקר 73 הצעות חוק להן היו שותפים 77 חברי כנסת.

לאחר מכן ניתח אותן לפי חמש קטגוריות שקבע מראש, והעניק ציון מאחת ועד עשר בכל קטגוריה. אם זכתה ההצעה לניקוד של 25 נקודות ומעלה, הרי שלפי דעתו של רדלר היא פופוליסטית. עד מהרה גילה שרוב המפלגות חוצות את הסף בקלות.

חמש הקטגוריות שקבע: האם ההצעות ישימות, מהי עלותן, האם יישום ההצעה יניב את התוצאה הרצויה, והאם דברי ההסבר המופיעים בהצעת החוק, כוללים טענות שקריות, מופרכות או מופרזות. ככל שההצעות מופרכת עם הסברים שקריים או שגויים, הניקוד גבוה יותר.

במהלך המחקר הופתע רדלר לגלות, שחלק מהח״כים עליהם לא שמע מעולם, הם שמגישים את הצעות החוק הכי פופוליסטיות. הרצון שלהם הוא למשוך תשומת לב תקשורתית. המפלגות שהובילו את הרשימה הן העבודה, חד״ש וש״ס.

רלדר מציג חמישה ח״כים שהגיעו למקומות הראשונים השליליים עם ההצעות הכי פופוליסטיות. מדובר בנציגות מכל קצוות הקשת הפוליטית. במקום הראשון נמצא איתן כבל מהעבודה, שזכה לציון 34.1 והעמיד שורה ארוכה של הצעות חוק. רדלר מציין כי הציון הממוצע של כבל, ירד בזכות שתי הצעות סבירות יותר שהיה שותף בהגשתן.

במקום השני נמצאת מירי רגב מהליכוד, ואחריה פאינה קירשנבאום מ״ישראל ביתנו״. אחריה יואל חסון מקדימה ובמקום החמישי דב חנין חד״ש. במקום האחרון (הטוב - במקרה הזה) נמצאת חברת הכנסת נינו אבסדזה מקדימה.

מחיר המחאה

ביקורת: הסטודנטים שילמו יותר ממיליון שקל על הפגנות הקיץ

המחאה החברתית שהיתה בקיץ, עלתה למארגניה הרבה כסף. מדובר במלאכת הארגון, הלוגיסטיקה, השכרת האוטובוסים, הקמפיין הפרסומי, היעוץ המקצועי ועוד. עכשיו יש מי שמשלמים את המחיר ומלקקים את הפצעים, במיוחד שהמחאה לא הובילה לשום שינוי ממשי.

מי שעמדה מאחורי המחאה ומימנה חלק ניכר ממנו, היתה התאחדות הסטודנטים בישראל. גורמים פנימיים מותחים כל כך ביקורת חריפה וטוענים, כי ההוצאות הרבות הנאמדות בכמיליון שקל, אינן קשורות ישירות למטרות הסטודנטים, ולכן יובילו לקיצוצים בתחומים חשובים אחרים.

בין ההוצאות שפורטו: 218 אלף שקל על חולצות עם לוגו המחאה, 200 אלף שקל על לוגיסטיקה ופרסום בעת הפגנת המיליון, 155 אלף שקל על השכרת אוטובוסים, 100 אלף שקל על קמפיין פרסומי, 29 אלף שקל על ייעוץ מקצועי, כ־21 אלף שקל על אוהלים וציוד ומעט יותר מ־16 אלף שקל על ההופעות שהוזמנו למשוך את ההמונים, ולגרום לכך שיגיעו להפגנות.

גורמים בהתאחדות מתחו כאמור ביקורת רבה על ההוצאות הללו, וטענו כי הוצאה של מיליון שקלים בתוך חודשיים בלבד על מחאה חברתית, זו הוצאה שהתאחדות הסטודנטים היתה צריכה להמנע ממנה. זאת בנוסף לעובדה שחלק גדול מהסטודנטים, כלל לא תמך במחאה. לטענת אותם גורמים, בזמן המחאה עצמה, היו מרבית חברי ההתאחדות מסוחררים מההתרחשויות סביבם, ומהתקשורת שסיקרה אותם, ואי אפשר היה לעצור אותם. ההוצאות הגדולות דורשות עתה מהתאחדות הסטודנטים לקצץ בתחומים אחרים. כך לדוגמא יוקטנו או יבוטלו משלחות סטודנטים לחו״ל, יבוטלו ימי עיון והכשרה ומחקר ועוד. ״נסחפנו בלהט המחאה ואישרנו הוצאות תקציביות אדירות״, אומרים גורמים פנימיים ״אפשר היה לרכוש חולצות רק ב־50 אלף שקלים, וכן להקטין את הוצאות הפרסום בעשרות אלפי שקלים. מדובר בכספים המיועדים לרווחת הסטודנטים, ועכשיו הם שיפגעו״.

הטענה המרכזית היא, שהמחאה ממילא לא הצליחה, והיה אפשר לחזות שכך יהיה, ולכן מיותר היה להכניס יד לכיס הסטודנטים, ולהוציא משם כסף למימון המחאה וההפגנות.

יו״ר התאחדות הסטודנטים, איציק שמולי, שהיה אחד ממנהיגי המחאה, דוחה את הביקורת. לדבריו, ״תפקיד הסטודנט בחברה לא מסתכם ברכישת השכלה, אלא במעורבות ובפעילות מתמשכת לטובת שיפור פני החברה בה הוא חי״. עוד אמר כי המחאה דוקא הצליחה גם לטובת הסטודנטים, בתחום התחבורה והדיור. ״הייתי נוהג כך פעם נוספת וחוזר שוב על אותם דברים במדויק״, הוא אומר.

שמולי עצמו יכול בבחירות הבאות להכנס לכל מפלגה שרק ירצה. המפלגות הגדולות הציעו לו מקום (משוריין?), אך הוא דוחה לפי שעה את כל ההצעות. במערכת הפוליטית רווחת הדיעה, כי בסופו של דבר ימצא שמולי את מקומו בעשיריה הפותחת של רשימת לפיד החדשה, כמי שיופקד שם על התחום החברתי.

מימון לטרור?

מי אחראי: החמאס הרוויח 25 מיליון על ייבוא מכוניות לרצועה

החמאס בעזה שרוי במצוקה כספית. איראן מעבירה פחות ופחות כספים, עקב הסנקציות נגדה, ומדינות המפרץ, כבר מזמן לא מעבירות כסף. לפיכך הקופה מתרוקנת במהירות. ישבו איפוא ״חכמי החמאס״ והחליטו על דרך פעולה סיבובית להכניס כסף לקופה. הדרך נמצאה באמצעות גביית מס על ייבוא המכוניות לרצועה.

בארגון ״שורת הדין״ טוענים כי זמן קצר לאחר אירועי משט המרמרה הטורקי, אישר הקבינט הביטחוני במדינת ישראל, שורה של הקלות בסגר על רצועת עזה, ביניהן גם מתן היתר לייבא ממדינת ישראל כ־40 מכוניות בשבוע. בספטמבר האחרון החליט שלטון החמאס להתגבר על הקושי הכלכלי שלו, באמצעות גביית מס בגובה של 25% מעלותו של כל כלי רכב שמגיע לעזה. בדרך זו ביקשו לייצר הכנסה של מיליוני שקלים.

וכך בתוך 3 חודשים, הצליח החמאס להרוויח 25 מיליון שקלים. על פי הערכות, ישלש הסכום את עצמו עד סוף 2012. בארגון קוראים איפוא לממשלה לבטל את ההיתר לייבוא המכוניות, מאחר והוא מסייע לארגון טרור ולפעולותיו. הארגון עצמו - ״שורת הדין״ - פעיל זה תשע שנים בניסיון למוטט כלכלית את ארגוני הטרור ברחבי העולם, ובעיקר את ארגון חמאס. זאת באמצעות הגשת תביעות מטעם נפגעי פעולות איבה. אנשי הארגון פנו לממשלה ואל מתאם הפעולות בשטחים בדרישה להפסיק מיידית את ייצוא כלי רכב לרצועה, בהם מכוניות יוקרה, ולהפסיק בדרך זו את המימון טרור.

בארגון ״שורת הדין״ טוענים כי אין כללי אכיפה בעניין המס על הרכבים, והקבינט לא היה צריך להתיר להכניס רכבים חדשים לרצועה. ״זה לא מזון, תרופות, מים וחשמל. רכבים זה מותרות, זה לא סיוע״, ציינו.

בלשכת ראה״מ מפנים אצבע לעבר משרד מתאם פעולות הממשלה בשטחים. אולם שם מחזירים את הכדור למשרד ראה״מ, בטענה שהם עוסקים ביישום המדיניות שנקבעה על ידי הממשלה.

מי איפוא אחראי לכך? האם החמאס ימשיך להנות מהמס שהוא מטיל על הרכבים? האם מדינת ישראל תמשיך להעביר לרצועה רכבים חדשים ? הרבה שאלות. תשובות אין.

הוא חוזר

במי יתמוך אהוד אולמרט: בלבני, במופז או אולי ביאיר לפיד?

מזמן לא זכה אהוד אולמרט לתשומת לב פוליטית כה גדולה. מאז פרש מראשות הממשלה, הוא מרכז את מאמציו במישור המשפטי, וזוכה אך במעט לאור זרקורים פוליטי. אולם בתקופה האחרונה חזר לו הצבע ללחיים.

זה החל ביאיר לפיד, שנועץ בו בטרם הודיע על כניסתו לחיים הפוליטיים. אולמרט זכה בתואר ה״יועץ הסודי״ של לפיד, והוא בהחלט נהנה מכך. זה נמשך גם השבוע כאשר יושבת ראש קדימה לבני, הגיעה אליו למשרדו המפואר בבנין פלטיניום בת״א, כדי לבקש את תמיכתו בה, או לפחות שלא יתמוך פומבית ביריבה מופז, שגם הוא ביקר בשבוע שעבר את אולמרט.

מ ה הפלא שאולמרט מרוצה. כולם עולים אליו ומשחרים לפתחו, העיקר שיתמוך בהם, או לפחות שלא יתמוך בשני. הפגישה בינו לבין לבני לא היתה קלה לשניהם. אול־ מרט עדיין מתקשה לסלוח לה, על שקראה לו להתפטר לאחר פרשת טלנסקי, ורואה בה אחד הגורמים שהביאו להדחתו. כמו כן הוא כועס עליה, כיון שהיא ייחסה לו את הגרעונות הכספיים בקדימה, למרות שהוא עצמו הזהיר אותה מהגרעונות הללו בעת הבחירות המוניציפאליות.

לאחרונה התראיינה גם לבני וטענה כי לא היו הישגים מדיניים לאחר מבצע עופרת יצוקה. אולמרט שרואה עצמו אחראי למבצע המוצלח, נפגע אישית, ולא רצה לשמוע יותר את השם לבני בסביבתו. רק לאחר מאמצי התיווך של ח״כ לשעבר חיים רמון, נעתר לפגישה עימה שהוגדרה כ״סולחה״.

אולמרט עצמו לא מתכוון לצאת בגלוי (לפחות בשלב זה) לטובת מי מהמתמודדים. זאת למרות שהוא נוטה בבירור לצד של מופז, ולו בגלל סלידתו מלבני. כמו כן הוא לא מתכוון להתערב עוד בעניניו הפוליטיים של יאיר לפיד. ״אני איש קדימה, הקמתי אותה ונשאר מחויב לה״ הוא אומר. כל מה שאני מדבר עם לפיד, זה רק כחברים בלבד״. במערכת הפוליטית תוהים: מה יגבור על מה - החברות בקדימה או החברות עם לפיד״

על הפנים

האם יש קשר בין פני המועמד לתמיכה בו ולמידת האמון כלפיו?

מחקר חדש שנערך באוניברסיטה העברית, מגלה קשר בין מראה הפנים של המתמודדים הפוליטיים למידת התמיכה בהם. כמו כן יש קשר בין תמיכה מדינית בהסכמי שלום הנחתמים על ידי מנהיגים ערבים, באם מראה הפנים שלהם אינו משדר רוע.

על פי המחקר, מראה הפנים של הפוליטיקאי משפיע באופן מהותי על ההצבעה בעדו או נגדו. בד בבד בחנו החוקרים גם את העניין בהקשר של הסכסוך הישראלי־פל־ שתיני, וגילו, כי הישראלים מעדיפים להגיע להסכם מדיני עם מנהיגים ״בעלי פנים תינוקיות״ ולא עם מנהיגים בעלי פנים מאיימות.

המחקר הציג בפני קהל נבדקים יהודי, ידיעה חדשו־ תית בדויה על יוזמת של מנהיג פלשתיני במתווה של שתי מדינות לשני עמים, בצירוף תמונת פנים של היוזם הפי־ קטיבי של ההסכם. בצילום שהוצג בתמונה אחת הופיעו פנים עדינות של מנהיג ערבי שעברו ריטוש, ואילו בתצלום השני הוצגו פנים בוגרות של אותו מנהיג ערבי.

התוצאות הראו בצורה ברורה, כי המנהיג עם הפנים העדינות זכה למידת אמון גוברת. הנשאלים היו מוכנים אפילו לויתורים טריטוריאלים משמעותיים כלפיו, בשל הכנות והפתיחות שמראה פניו שידר.

לאחר מכן עברו לפסים מעשיים והציגו תמונות של מנהיגים ערבים קיימים. התברר שיש קשר גם כאן. בקבוצת הפנים הרכים יותר, נמנים המלך עבדאללה ואביו המלך חוסיין, הנתפסים באופן חיובי יותר. בעוד נשיא איראן אחמדיניג׳אד, שליט איראן לשעבר, סדאם חוסיין, וכמוהם חסן נסראללה וארדואן, נתפסים כטיפוסים שליליים ולא אמינים.

המחקר נערך כאמור באוניברסיטה העברית. אם יערכו אותו במאחז מגרון, לא יעזרו שום פנים תינוקיות ורכות, לצורך וויתורים טריטוריאליים״

בקצרצרה

הסיפורים הקטנים של השבוע

יום הולדת - אין גבול לחגיגות שמארגנת הכנסת מידי שנה לעצמה ב״יום ההולדת״ שלה. כל שנה חגיגה בפני עצמה. המטרה: שינוי תדמית וניסיון למצוא חן בעיני הציבור. יו״ר הכנסת ריבלין עדיין חושב שניתן לשפר את התדמית ומכין לקראת ט״ו בשבט הקרוב - מועד ״יום ההולדת״, שורה של ארועים, הרצאות, סדנאות, הקראות סיפורים, ויכוחים, ותצוגות, לקבוצות הילדים ולכל מי שיגיע לכנסת באותו יום. המטרה כאמור להראות שהנבחרים יודעים גם להתנהג בצורה אחרת. ספק רב אם זה יעזור. מכל מקום, שקיות לא יחלקו שם. גם כוסות מים לא מתכוונים לשפוך על מי שיגיעו״

ברק והכוכבים - אהוד ברק מרבה להתראיין בנושאים ביטחוניים. לעיתים הוא נסחף ועונה גם על שאלות פוליטיות, הגם שאינו נלהב לעשות זאת. ״איך זה שבשבועות האחרונים, אנשים מקימים מפלגות או מצטרפים לעבודה ולליכוד, אבל למפלגת העצמאות, איש לא מצטרף״, נשאל ברק בהתרסה על מפלגתו שלו, שעל פי כל הסקרים לא עוברת את אחוז החסימה. ״חכה״, ענה ברק. ״אנו שומרים את כל הכוכבים לרגע האחרון, לפני שיועם זוהרם״. כאשר נשאל מי הם ״הכוכבים״, ענה ברק שחלקם הם אנשי תקשורת. בשלב זה של הראיון, שכח כנראה ברק באיזה מפלגה הוא נמצא, ואמר בהומור למראיין: ״אם אתה תרצה להצטרף לקדימה, נשקול בכובד ראש לקבל אתכם. אתה תחזק אותנו הרבה״.. האם ברק שוקל לחבור לקדימה? האם לא די לו במה שמדברים על שריונו בליכוד?

הראשון שזיהה - העדויות על תפקודו של פרנצ׳סקו סקטינו, קפטן האוניה האיטלקית שטבעה, לא מפסיקות להביכו. במקביל לפרסום ההקלטה, בה הוא מדבר עם משמר החופים, שקורא לו לחזור מיד לספינה, בעוד הוא מצהיר כי לא ינטוש אותה עד לשקיעתה, בניגוד למה שעשה בפועל, היו גם עדויות של נוסעים כי זלזל בהם. הקפטן שוהה במעצר בית וחשוד באחריות למותם ברשלנות של נוסעי הספינה. הקפטן חשוד כי נטש את הסיפון בזמן שצוותי הספינה נאבקו ברוחות ובמים הקרים כדי לפנות את 4,000 הנוסעים לסירות ההצלה, בעוד הוא עצמו נמלט אל החוף וברח במונית. עוד פורסם כי אחרי שהגיע יחד עם שאר הנוסעים לבית מלון סמוך, התלונן על קור ברגליו, ואמר: ״גרביי רטובות״״ והיו שטענו (על משקל נאומו של נתניהו בטקס בכרמל), כי הקפטן האיטלקי נטש את הספינה מיידית, כיון שהיה ״הראשון שזיהה את גודל הסכנה״״