שנית, כמבוגרים, הם נראים כיודעים איך לתמרן במציאות החיים ואנחנו הילדים יודעים שאנחנו לא יכולים.
(מה כל הילדים אומרים? "כשאגדל, אז אוכל ...")
אז הם (ההורים) חייבים לדעת מה הם עושים וההתנהגות שלהם חייבת להיות "נכונה".
אז אם אני, הילד, לא אוהב איך שמתייחסים אליי, זו ודאי אשמתי.
המקור של אמונות מגבילות ספציפיות
הנה מקור שכיח למספר אמונות דימוי-עצמי שליליות:
- אם אני סומך על ההורים שלי והם חייבים לדעת מה הם עושים, ואם הם כועסים עליי, זו אשמתי.
אני לא מספיק טוב!
- אם אני לא יכול לגרום להם לבלות זמן איתי כפי שאני רוצה או אם הם פיזית לידי
אך לא מקדישים לי תשומת לב, זו אשמתי.
אני לא מספיק חשוב!
- אם אני לא יכול לגרום להם לתת לי מה שאני רוצה מרבית הזמן, זו אשמתי.
אני לא מספיק שווה או ראוי!
- אם ההורים שלי מקבלים את כל ההחלטות שמשפיעות על החיים שלי ולי יש מעט לאמר, אם בכלל, אני מרגיש חסר כוח.
אני חסר כוח!
ברור עכשיו שמאפיניים פסיכולוגיים הרסניים שנחשבים להיות טבע אנושי,
הם למעשה, התוצאה של אמונות והתניות שנגרמו על ידי ילדות טיפוסית...
כל התגובות הפסיכולוגיות הללו הם תוצאה של אמונות והתניות שנוצרו מוקדם בחיים שלנו.
המשמעות היא שניתן להיפטר מהן לחלוטין כאשר נפטרים מהאמונות הרלוונטיות וההתניות.
ישנן שיטות המלמדות כיצד ניתן להחליף תכנות עבר תת-מודע שלילי וגם כיצד לתכנת את המודע והתת-מודע שלנו בצורה נכונה בהווה.
זה משנה חיים... וכל אחד יכול!
דברים אלו הועלו, מבלי לפגוע חלילה בדיעות או בזכויות של אף אחד, כמובן. וזה ניתן בגדר המלצה, וכמו כן שיטה זו הוכחה בהצלחה.