ושבתי כאילו מעולם לא נעלמתי באפילת הליל בשחור העוטפת את ירכי מלטפת אותי כמו רומזת לי לנוח על זרי הדפנה על זרי הגבינה על זרי הטינה
וחזרתי ואמרתי, ואמרתי וחזרתי והצלצול הוא בשבילי אך מה עוד ניתן לומר?
שובי אל הפרדס, קטפי תפוזי שנאתי מיראת כפיי שובי אל הים צלולה וגדולה, מלאה וכבדת עצמות למרות שרזית נורא |