הוא פעם אמר לי,

"את אישה מסרסת"

טון הדיבור שלך, המבט בעיניים כשמשהו לא מוצא חן בעינייך, הביקורתיות..  

השבוע, אמר לי המו"ל "לידך אני מרגיש כמו ילד קטן שעושה שטויות"

"לידך אני כל הזמן נבוך, לא מצליח לרצות אותך" 

 המו"ל הוא גבר גדול, גבר מצליח, גבר חכםאו במילותיו שלו "אני גבר אטרקטיבי"

  ולמרות כל אלה, הוא לא הצליח להרים את הראש מעל המים,

הוא התגמד בכל פעם שהיה לידי.

פחד בכל פעם שהיה צריך לתקשר,

בורח אל הגיטרה,

בורח אל הטלויזיה,

בורח אל הנשיקות

רק כדי שלא יצטרך להתמודד. 

גם אותו אני מסרסרת.

למשך כמה שעות חשבתי בליבי,

אולי להמשיך איתו את הקשר,

 זה קצת הצחיק אותי לראות את הגבר המגודל הזה מפרפר כמו דג מחוץ למים כשהוא לידי...  

 יש גברים כאלה שממרגישים מסורסים לידי,

חוסר ביטחון,

צורך תמידי לקבל חיזוקים חיוביים,

 הצורך להרגיש תמיד יותר טובים מהצד השני 

 וכשהם נתקלים בי,

לא פחות מצליחה,לא פחות חכמה, לא פחות חזקה,

לא פחות אטרקטיביתו

בעיקר מודעת לכל אלה, 

 הם לא מצליחים להתמודד..

כי הם מחוץ לאותה טריטוריה מוכרת ומוגנת

ואני נעשת פתאום קשה יותר,

 ומסרסת יותר.