אנשים הולכים מסוממים ברחובות , רגליהם נוקשות על המדרכה , עיניהם ריקות מביטות בחלונות הראווה.

מסוממים.

בדמיונם חלומות מסוממים, פחדים ודאגות כמו ענני ערפל המעיבים על נשמתם.

אנשים מסוממים ברחובות.

צחוקיהם מתכתיים חלומותיהם דביקים.

מכורים הם לדאגותיהם , מכורים הם לפחדיהם, מכורים למזון הנוטף המצוי בכל פינת רחוב.כמהופנטים נשלטים הם, נוהרים אחרי חיים וריטואלים בקופסא מרובעת, בקופסא מקובעת. אנשים מסוממים בכל מקום.

כה מסוממים הם שלא מאמינים כי מסוממים הם. ואם תבוא ותאמר להם, כי מסוממים הם. יאמרו לך , אתה הוא המסומם. "החיים הם קשים" יאמרו, וכל מה שיש הם אלו הסמים, "קח תהנה החיים יפים". אין הם רואים סביבם , עניהם עצומות וכל שרואים הם את עצמם, את שלשול מחשבותיהם המעצבות את פניהם המסוממות.ואם תצביע להם על פרח, מסוממים כל כך הם, שכל אחד מהם יראה בו דבר אחר.כל אחד יראה מנבכי נפשו המסוממת. אחד יראה את הקוץ על הגבעול, אחד לא יראה כלל.

ואם תראה להם קופסא יתווכחו שעות ימים ולילות על צדודיתה,על צבעיה וכל אחד יאמר כי הוא צודק ואכן זה כך, אך ויכוחיהם מסוממים הם, ולכן גם יצאו למלחמה ויכלו את עצמם עד סוף .

אנשים מסוממים , עניהם בקרקע ולעיתים עולות לגובה רב, לגובה חלונות הראווה.

כה מסוממים הם , וללכת ישר אינם יכולים, לראות רחוק אינם יכולים, ולכן מסתובבים במעגלים , רגליהם כושלות ונופלים כל העת מאותם המהמורות.

אנשים מסוממים בכל מקום.

מי סימם את אותם האנשים , מי כיבה את עינהם?