כותרות TheMarker >
    מעבר ל-
    cafe is going down
    ';
    TheMarker Cafeרומפיפיהאש לוהבתאיכס!! איזה מן מרק???

    אש לוהבת

    פוסטים פופולאריים

    פוסטים אחרונים

    0

    איכס!! איזה מן מרק???

    איכס!! איזה מן מרק???

    ‎114

    תכנים אישיים  

    105 תגובות   יום שבת, 28/1/12, 20:42


    ''



    לא לאכול!!!! המרק מלא תולעים!!!!
    הייתי בת שש או שבע...
     תקופת  הצנע של דב יוסף.
    אנחנו עולים חדשים,
     המדינה מאד צעירה,
    רק בת כמה  שנים .
    מדינה מללקת פצעיה
    לאחר מלחמת השחרור.
    המוני עולים
    מכל קצוות תבל ומזון אין...
    באותה תקופה דאגו להאכיל את
    הילדים ולו רק פעם ביום,
     שיאכלו הילדים איזו ארוחה חמה.....
     שאר הארוחות כללו בדרך כלל
    פרוסה עבה של לחם שחור
    מרוחה במרגרינה וחצי תפוז...
    כן ,לפעמים גם הכינו לנו חביתה
    מאבקת ביצים ואבקת חלב
    (שלא להזכיר את כף שמן הדגים המגעילה :-o
    שקיבלנו בכל בוקר )
     
    לנו זה ממש לא הפריע. דווקא מאד אהבנו את האוכל הזה..
    אגב, עלי הוא מועדף עד היום:)
    וצהרי יום אחד, אני פספוסה בגודל של ג'וק, א-ווילדע חייע..
    צועקת בקול שיש תולעים במרק!!!
    קמה מהומה רבתי,  ועד אשר הבינו המורות מה קורה...
     התרוקן חדר האוכל....

    אני שועטת הביתה, ומספרת כמובן
    בקוצר נשימה על המרק החום השורץ תולעים...

     משה, אבא שלי, לא היה בבית, ניסה בכל דרך להרוויח
    איזה כסף לכלכלת משפחתו הקטנה..
    רבקה'לה, אמא שלי, לביאה אמיתית,,,נמרה!!!
    לוחמת בשינייה כדי לשמור על בריאות ילדיה...
    והרי שם בלאגר... היא היא ששמרה על משפחתה
    נלחמה על חיי כל אחד מהם...

    לכשחזרו, פליטים, עקורים, הכירה את אבא שלי.
    שאיבד שם את אשתו ושני בנים ממש תינוקות...
    רק הוא ושולה אחותי הנפלאה. נותרו מאותה משפחה..
    אבא ואמא שלי  התחתנו ונו,,
    נולדנו אחי ואני...  משפחה חדשה קמה,
     אודים עשנים  שניצלו ונולדו מחדש...

    ואמא שלי תרשה שיאכילו את גוריה.. בתולעים?!!!!
    תוך כחצי שעה, הגיעה אמי לחדר האוכל
    אוחזת בידי, ואני די נגררת.. והיא זועמת!!
    יחד עם ראש העיר, פקידים למיניהם,
    ואחריהם משתרכת לה חצי מעברה :)

    "תולעים?" זעמה, "בתולעים אתם מאכילים את הילדים האלה?"

    "פאניקה" בפה רפה...   כן, כך קראו לי
    על שמה של סבתי שנרצחה שם...
    ומנהלת המטבח מוציאה בתרוד מרק מהסיר הענק,
     (שהרי אף אחד לא אכל...)
    "זה המרק?"
    "כן!! " אני מאד בטוחה , ואש הצדק בוערת בי....

    "תביטו פנימה.".. מבקשת הטבחית...
    ושם בתוך מרק השעועית,  צפים להם
    המון המון חלקים לבנבנים קטנטנים,
    הפסיגים הלבנבנים האלה..
    המהווים חלק  בלתי נפרד מהשעועית,
    משהו כמו המשה רבנו שיש בבוטן:)

    "סליחה ותודה, והכל ממש בסדר.."

    כולם נפרדו זה מזה באנחת רווחה....
    ושוב שב השקט היחסי למעברה:))
    לעת עתה...

    דרג את התוכן:

      תגובות (105)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        20/2/12 14:20:
      סיפור מהמם! תודה רבה
        8/2/12 23:47:
      שוב חזרתי ושוב תודות מתוקתי...............
        7/2/12 23:20:
      חחחח*
        4/2/12 20:25:
      מ ק ס י ם
        4/2/12 20:25:
      שבוע טוב
        3/2/12 21:58:
      כתוב מקסים ומיוחד מאוד
        2/2/12 13:59:
      toda al a shituf
        31/1/12 17:15:

      סיפרת בצורה מרתקת על משובתך מילדות, הניכרת היטב גם כיום, בסגנון הכתיבה המלא להט חיים. שמרי על הנכס הזה מכל משמר, זהו סם לאריכות ימים! ♣

      לאותה תקופה מתיחס הפרק עליית ההמונים ב' מתוך זיכרונות ילדותי ואבי אז טבח ראשי בבית העולים בפרדס חנה

        31/1/12 13:57:

      אני בטוח שהפסיגים האלה נראו גדולים פי עשר לעינייך הקטנות דאז...

      הצצה מענגת לעולם שהיה... ונעלם, מצוייר במכחול מילותיה של מספרת

      שישנה וממשיכה לייצר לנו מרקחות פלאיות למוח ולנפש.

      היה לי טעים...

        30/1/12 22:58:
      איזה יופי של מרק "רקחת"....אוהבת כל כך לקרוא אותך.
        30/1/12 22:53:
      ואני הייתי בטוחה שכבר הלך על הטבחית ..
        30/1/12 21:26:
      איזה מרק בישלת
        30/1/12 19:27:
      ימי הצנע והסיפורים הנשכחים
        30/1/12 18:47:
      אכן היו זמנים
        30/1/12 17:49:
      כוכב המאה באהבה
        30/1/12 17:49:
      *********
        30/1/12 15:13:
      חחח איזה מותק. מקסים סיפרת:) גם כשאני הכנתי לראשונה אורז עם אטריות אז הבן שלי צעק, אמא תולעים :) ומאז זו המנה המועדפת: אורז תולעים.
        30/1/12 06:47:
      פאניקה....כבר אז היו לך קופונים...
        29/1/12 23:50:

      אז גם אז בזמן שכולנו עמדנו בתור עם תלושים

      היית עושה מהומות חחחח כמו היוםקריצה 

      הרצת את כולם והם כרכרו סביבך.....

      תודה חברתי היקרה על הנוסטלגיה

      חייכת אותי כתמיד

        29/1/12 23:17:
      שוב סיפור מצחיק מזוית אחרת... תודה ציפי ... להתראות בפוסט הבא
        29/1/12 22:09:
      ...והיום את אוכלת מרק שעועית, יקירתי? :-) אין לי ספק שאת מיוחדת במינה, ציפיל'ה.....ומביאה לנו סיפורים שהצחוק והטעם של פעם שלובים ביחד....:-)
        29/1/12 20:13:
      רומפיפיה מספרת הסיפורים - צחקתי - מקסים סיפרת תודה וערב נפלא
        29/1/12 19:46:
      סיפור מדליק כמוך המון נשיקות
        29/1/12 19:45:
      קבלי כוכב ממני על הסיפור המקסים. תודה ששיתפת אותנו בחויה המצחיקה.
        29/1/12 19:34:
      חחחחחחחחח
        29/1/12 19:16:
      לך*
        29/1/12 19:01:
      ציפוש כתיבתך כל כך חיה שהרגשתי את היותי שם ממש ,חויה של צחוק וכאב. תודה על השיתוף. רוני
        29/1/12 18:52:
      גם אני לא אהבתי מרק...כשהיתי קטנה...סיפור נחמד!
        29/1/12 17:48:
      זכרונות ילדות לעולם אינם נמחקים מהחשב האנטומי שלנו..
        29/1/12 17:27:
      ציפי
      זכרונות ילדות לעולם אינם נמחקים מהחשב האנטומי שלנו..ועל כן הכי חשוב שמעז יצא מתוק
      במקרה הכי גרוע ...חכמים בתחום המזון / אניני טעם
      דווקא משבחים את בשר התולעים נטול העצמות
      אזי יצא הפסדך בשכרך
        29/1/12 17:24:
      אני מניחה שמאד יצא לך לאכול דברים מענינים יותר
        29/1/12 17:14:
      ציפי כתבת נפלא! קראתי בנשימה אחת....ממש נכנסתי לתקופה הזו למרות שנולדתי קצת אחריה... ילדה ערנית ואמא נמרה פנתרית זה היופי המשולב שאת מקרינה:) ***
        29/1/12 14:58:
      נחמד להיזכר בעבר...את כותבת מקסים
        29/1/12 14:46:
      סיפור מצחיק ומהנה.
        29/1/12 14:09:
      הסיפורים הקטנים של החיים
        29/1/12 13:44:
      את בלגניסטית שלא יאומן חחח פאניקה עם דגש הופך אותך לילדה של פניקה די מתאים לך.
        29/1/12 13:36:
      הסיפור היפה שלך מזכיר לי כמה דברים . את השמן קיק שנתנה לי אימי כשאני סותמת את האף. או שמן פארפין השד יודע למה כל הדברים . ובקשר לתולעים . כשהייתי בצבא בבסיס סגור מצאתי בצלחת האוכל מסטיק לעוס והבאתי אותו ישר למפקד בלשכה . את כל הצלחת באמת מגעיל למצוא תולעים במרק . מסכנים.
      איכסססססססססס
        29/1/12 12:31:

      צטט: שלום@ 2012-01-29 10:16:29

      היו זמנים שבהם כל העולים: אירופאים ומזרחיים,  גרו בצריפונים דולפים ואכלו אוכל של בית תמחוי.

       

      תולעים זה דווקא חלבון משובח.
      ובארצות מסויימות הן נחשבות מעדן. כמו עקרבים ונמלים צלוייות.

      וכשמדובר על הישארות הגוף, אוכלים כל מה שיזין אותך.

      אני ציפיתי שהילדה הרעבה תאמר: "תולעים במרק",  במטרה להבריח את כל הילדים, כדי שיישאר לה יותר מרק...

      אבל זה רק המוח המעוות שלי...

       

      ה]וסט כתוב היטב. חשוב להיזכר.צילום: רון פלד

       

      שיפודי עקרבים...בתאבון!רגל בפה

       

       

        29/1/12 12:13:
      סיפרת יפה
        29/1/12 11:10:
      רומי , שבתי ובידי כוכב לאות הערכה ...
        29/1/12 10:56:
      איזו מהומה הקמת (: סיפור משעשע ואף מרגש. *
        29/1/12 10:19:

      ציפי,
      איזה סיפור מתוק. יש בו הכל, צחוק, נוסטלגיה וזיכרון כואב של השואה.
      ככה זה אצלנו, הכל מתערבב, כמו במרק.
      ואני חשבתי ששמו לכם איטריות ולא ידעתם מה זה... צנע לא?
      את כותבת נפלא!

        29/1/12 10:16:

      היו זמנים שבהם כל העולים: אירופאים ומזרחיים,  גרו בצריפונים דולפים ואכלו אוכל של בית תמחוי.

       

      תולעים זה דווקא חלבון משובח.
      ובארצות מסויימות הן נחשבות מעדן. כמו עקרבים ונמלים צלוייות.

      וכשמדובר על הישארות הגוף, אוכלים כל מה שיזין אותך.

      אני ציפיתי שהילדה הרעבה תאמר: "תולעים במרק",  במטרה להבריח את כל הילדים, כדי שיישאר לה יותר מרק...

      אבל זה רק המוח המעוות שלי...

       

      ה]וסט כתוב היטב. חשוב להיזכר.

        29/1/12 10:14:

      את כותבת חמוד ציפי.

      הכוכב מתמהמה כי אזלו אבל בוא יבוא.


      אסור לאכול מרק עם תולעים

      ''

        29/1/12 09:57:
      חחחחחחח חמוד לאללה.
        29/1/12 09:05:
      מקסים ומתוק. אני רוצה להראות את זה לכל שקרני הפייסבוק, של פרסומאי המפלגות הסכסכנים, שהתחילו שוב לדבר על המעברות והאשכנזים.
        29/1/12 08:51:
      זכרונות גסטרונומיים?
        29/1/12 08:49:

      אהאאא ! מאז קיימת האימרה: לא אומרים איכס על אוכל...צוחק

        29/1/12 08:48:
      בבית הספר הענקי שלנו, שהיה אז הגדול ביותר במזרח התיכון, היה אולם אוכל ששם אכלו התלמידים. לא כל התלמידים, רק אלה שההנהלה החליטה שהם נזקקים. אני לא אכלתי שם. כי היה לי רק אח תינוק וזה משפחה קטנה שלא מגיע לה לאכול בבית הספר. אבל אני נבחרתי לבשל לילדים. מכיוון שהייתה תקופת צנע, למדנו לבשל "כאילו" בשר מחצילים ועוד הרבה כאילו. אמא שלי למדה ממני וכך הצלחנו לחסוך כסף גם בבית...זה הסיפור הקטן שלי מול הסיפור המדהים והמקסים שלך. נהניתי מאד לקרוא אותו.
        29/1/12 08:30:

      צטט: לכלילדמגיע 2012-01-28 21:34:21

      את ממש עמדת על המשמר, מה??? כוכבי להיום אזלו, אז במקום ובינתיים:

       

       

      -

       

      -

      ''

       

        29/1/12 08:29:
      העפת אותנו באחת לתקופת הצנע. שבוע טוב ציפי יקרה.
        29/1/12 08:26:
      נהנתי לקרוא, כתיבתך מרתקת וסוחפת. לקחת אותי לזמן אחר. שבוע מבורך:)
        29/1/12 06:56:
      כיף לקרוא את הסיפור מביא אותנו לזמן אחר
        29/1/12 06:47:
      אין רע בתולעים, יש בהן 40% חלבון - יותר מכל מאכל אחר. הבעיה היחידה היא שאם מתעקשים לאכול אותן חיות קשה לתפוס אותן עם מקלות אכילה. נסי בפעם הבאה במזרח...
        29/1/12 06:26:
      דיר פאניקה,.. כלומר פיפיה רומניה יקרה,.. הפוסט נחמד, כתוב בכשרון ומצחיק מאוד. או שלא... כי בין השרות,.. עולה סיפורם של הורינו וסבינו. ושל הלאגר. של האובדן הנורא. על אילו לעולם אינני עובר לסדר היום. אך נראה שרוח האדם חזקה היא מכל אסון נורא ככל שיהיה. כל הכבוד להורייך שחרף האסון שאין לתאר גדול ממנו, אובדן עולמם,.. חרף הכל קמו מן העפר וההריסות והקימו משפחה חדשה. לתפארת. יישר כח משה ורבקהל'ה (ז"ל). וכעת נחזור למרק. מה אומר לך פיפיה ?,.. כלומר פאניקה ? מזל גדול שאינך גרה אצלנו כאן באשקלון. טוב. עיר הגברים. לא מקנא בבעלי המסעדות של חדרה. טוב. חדרה,.. גם כן עיר. מוטב להם להראות לך את הרצפט והמתכון בטרם תטעמי מהמנות. אחרת עוד ישארו ללא לקוחות. המשך יום נעים, שבוע נפלא,.. ממני סה לה בי. ג'נטלמן אשקלוני, צדיק ופלס גם.
        29/1/12 04:34:
      רומפי יקרה, קראתי בנשימה אחת ונהניתי בטירוף...את מספרת סוחף..מרתק ומשעשע.....תענוג לבוא אלייך...שבוע נפלא...סאלינה
        29/1/12 03:37:
      הכל בעיניי המתבונן.... :))
        29/1/12 01:38:
      סיפור חביב כתוב בעסיסיות...
        29/1/12 00:17:

      ציפי...תקופת הצנע מוכרת גם לי. הסיפור שלך מביא את רוח התקופה בהומור ובכשרון השמורים רק לך!

        29/1/12 00:15:
      מזלך שלא היו במרק איטריות דקות ועגולות...
        28/1/12 23:40:

      חהחהחהחצוחקצוחק  קרעת אותי...כאילו עברו כול כך הרבה שנים וגם היום את לא מי יודע  מבינה באוכל קריצה   השעועית הנדונה היתה  " בובס "  א. יען כי לא היתה שעועית לבנה קטנה רק  מנומרת  ב.  יען כי רק הבובס מתפרקת ומשאירה  " משה רבנו קטן  "  את זה את זה ברוך.....אגב צנע   בלל  לא הרגשתי כי היו לנו לול של 60 תרנגולות ועשינו החלפות תמורת ביצים  ועם בחודש הייתי מוכר את " הזקנה " מביהנם  ( כולה בן  4  מגניב )   אחלה שבוע ציפ  המון בריאות ואושר

        28/1/12 23:36:
      ציפי, ממש שייקספיר - "רוב מהומה על לא דבר"! שבוע טוב, עמוס.
        28/1/12 23:35:

      חחחחחחחחחחחחח

      ציפי'לה חברתי האהובהנשיקה

      הצחקת אותי בטירוףףףףףףף

      תודה מתוקה שלי

      ( תולעים במרק הופך אותו לבשרי קריצהקריצהקריצה)

      חחחחחח הזכרת לי שפעם אימי לימדה אותי לגלות עדשים נגועות

      מאז אם בא לי על נזיד עדשים = תבשיל

      שעות אני בודקת את העדשים שחלילה לא אוכל עדשים בשרי

      * וחיבוק אוהב אוהב ונשיקות חמות לליבך, מתוקה שלי

       

        28/1/12 23:26:

      תולעים זה טעים...

      שיפודי עקרבים...

      ''

        28/1/12 23:19:
      כוכב
        28/1/12 23:12:

      תודה על תשומת ה''

      יונהלשבוע  שליו ומהנה
      ''

        28/1/12 23:05:
      סיפור חמוד.
        28/1/12 22:53:

      תאמיני לי, את צריכה לראות את המרק שלפעמים מביאים לנו לעבודה לארוחת צהרים מממסעדה באזור, ציפי. ממה שאת מספרת כאן , המראה של המרקים אלו היה מעלה אצלך זכרונות.


      שבוע נפלא

        28/1/12 22:43:
      היי רומפי, גם אני מהתקופה, ולי דאגו להביא ביצם ועוף מהקבוץ.. :-) עד היום הוריי, שיהיו בריאים, מזכירים לי זאת. יפה כתבת וחביב כהרגלך :-) * שבוע נפלא לך אילת
        28/1/12 22:40:
      שובבה אמיתית......
      נחמד , ואת יקירתי מלאת מרץ וחדווה !
        28/1/12 22:29:

      חחחחחחחחחחח גם כשהיית קטנה היית שובבה
                העמדת את כולם על הרגליים
             יש לך כשרון לסחוף אחרייך יקירה

                     :))))))))))))))))))))))))))))))

        28/1/12 22:27:
      מ צ ח י ק ה .אחת .:)
        28/1/12 22:18:
      מזל שצבא ארצות הברית לא הגיע עם שולת מוקשים..... *
        28/1/12 22:02:
      חחחחחח 'עושה רעש' כבר מגיל ינקות........
        28/1/12 21:58:
      יו ואני זרקתי את המרק
        28/1/12 21:49:
      חמוד...
        28/1/12 21:45:
      חחחח ...אני מתארת לעצמי את המהומה שעוררת.... ואת המבוכה שגרמת לאמא שלך ולמנהלת המטבח..
        28/1/12 21:35:
      נהדר הזיכרון שלך עד כדי ירידה לפרטים הקטנים ועד כדי הזדהות הקורא עם כל תג פסיק ומילה.... ועל הפסוליה עוד לא דיברנו -שבוע רגוע
        28/1/12 21:27:
      פרוסת לחם שחור עם מרגרינה ומלפפון זה גם אוכל של הילדות שלי..למרות שלא גדלתי פה...
        28/1/12 21:27:

      כבר אז עשית בלאגן..........הא??????????????????
      העיקר שהיה טעים בסוף
      שבוע טוב אסתי

        28/1/12 21:21:

      רומפיפיה יקרה,

      הסיפור נחמד.

      אמנם בפעם הזו הפסדת את תוספת החלבונים של התולעים שלא היו, וחבל...

      בהרבה מקרים, התולעים היוו תוספת "בשר" ניכרת למרק...

        28/1/12 21:21:
      (: חמוד.
        28/1/12 21:20:
      * תודה שבוע טוב
        28/1/12 21:20:

      איזו נוסטלגיה . . .

      אז מאז ומתמיד היה לך האופי הג'ינג'י הזה, אה? חיוך

        28/1/12 21:19:
      מה יותר גרוע מתולעת בתפוח ? חצי תולעת - זו הבדיחה שצחקנו בילדות שלנו בתנאים דומים.
        28/1/12 21:18:
      ציפי היקרה, את כותבת כל כך מרתק שאני קוראת בשקיקה את הפוסטים שלך. מעניין לפעמים להסתכל על החיים בעיניים של ילדה, הזכרון הזה מלווה אותנו . שבוע טוב ומבורך יקירה ♥
        28/1/12 21:16:
      אני מתה על מרק שעועית עם תולעים...בסגנון מזרחי כמובן....
        28/1/12 21:15:
      מרק תולעים..... :)
        28/1/12 21:15:

      אלא שאז לא ידענו
      שמרק תולעים הוא מעדן בפריז...:))

        28/1/12 21:05:
      רגע של נוסטלגיה
        28/1/12 21:05:
      רגע של נוסטלגיה
        28/1/12 21:05:
      רגע של נוסטלגיה
        28/1/12 21:04:
      צודקת, באמת היו תולעים.
        28/1/12 21:03:
      מקסים איך האוכל נראה בעיני הקטנטנים..חחח

      לקרוא כל מילה ולא להאמין...

      פשוט מדהים!!!

        28/1/12 21:01:
      אחלה של תקופה...לקנות עם תלושים..סוכר חום...ושמן דגים....עד היום הריח של השמן עולה באפי...
        28/1/12 21:01:
      אוי וואיי..לפי הכותרת חשבתי שאת כותבת על מרק הבצל ההוא בעזריאלי ... עכשיו רווח לי ...את יודעת רומי הודות לתולעים נעשית כזאת שובבית ...אשוב מחר לביקור קצר ..
        28/1/12 20:57:
      אכן, היו ימים- יופי של סיפור ויופי של כתיבה
        28/1/12 20:52:

      ולכי תספרי לילדים שלך,

      מה עברת ואיך הם חיים היום.

      לפחות שידעו להעריך.

        28/1/12 20:51:

      סיפור קטן ומחוייך מימים שטוב שהם רק זיכרון.
      יופי :))))

        28/1/12 20:51:
      * יפה אהבתי שבוע נפלא רק טוב והרבה
        28/1/12 20:49:
      ***
        28/1/12 20:47:

      חחחחחח.... כבר אז עשית בלגאנים?
      מעניין אותי לכמה זמן שב השקט. :-)

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      רומפיפיה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין
      • Technology by

      לחץ כאן כדי להוסיף דף זה למועדפים

      המועדפים שלי