כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    חלב שנשפך

    התמודדות עם החיים דרך מפת שולחן...
    (כל הפוסטים האחרונים הם מהשנה שעברה כך שהראשון הוא למעשה הראשון שנכתב. העליתי בכל זאת בגלל שיש מתכונים שווים..)

    קופים בצריח

    0 תגובות   יום ראשון, 29/1/12, 00:22

    "יאללה יאללה אנחנו נאחר", אני מזרזת אותו וביחד אנחנו רצים מהמטרו, כשגשם יורד עלינו.

    "יא יא יא, פאקינג איי מדריד!!!" זיעה נוטפת להם מהעיניים על הדפס הג'ירפה, הגרופיות שיודעות את כל המילים עוד שניה מתערטלות ואנחנו מנסים להדחס כמה שיותר פנימה.

    אולם ענק מלא צעירים, יציעים, ועוד כל מיני מילים שנגמרות ב-ים (טונות ג'וינטים) ואנחנו עומדים ממש מולם!!! קילומטר מהם, אבל....ממש מולם!

    "מזל שיש וידאו", בעלי זורק לי תוך שילוב ה-"worm move" שלו. "ככה אפשר לראות את הפרצוף שלהם מקרוב!" אני מחייכת אליו בתחושת קוליות מרוממת, מרגישה שאין, אין אמא יותר מאגניבה ממני, שככה בכיף הולכת להופעות בחו"ל. ועוד של צעירים.

    אנחנו מתחילים לרקוד בהתלהבות ותוך שלוש שניות וחצי אנחנו מאטים ובעלי אומר לי "טוב, זה בטח מהתקליט החדש, חבל שלא שמענו אותו קודם", "ברור,ברור, יאללה שיביאו לנו את השיר ההוא לפרצוף, נגמור פה את הרחבה!" אני עונה ומתחילה לעשות תנועות ברגל שמאל, שלא תירדם.

     

    "תגיד, הם שינו את הזמר?" אני בוהה בתסרוקת המרצדת על המסך. "לא, מה פתאום, אל תדאגי תיכף הם יתנו את הדאנסינג שוז!" הוא אומר בבטחון מלא ומלמל לעצמו "הם חייבים..."

    הלהקה מרביצה עוד שיר שאנחנו לא מכירים. ועוד אחד. ועוד אחד. "זה שיר חדש שאני מקווה שתאהבו, הזמר מאנפף למיקרופון," ונותן עוד נאמבר שאין לו קשר ישיר לאמ-אמאשלו שאנחנו אגב, מכירים כבר שנים.

    הקהל משולהב, הגרופיות כבר בלי גופיות, ענני גראס באוויר ואנחנו קצת מודאגים. מה חדש? כל הקודמים היו ישנים? "סליחה באמת שהיו לי ילדים לחתל בזמן שאתה הלכת להוציא תקליטים... אני מכינה תירוץ לא נחוץ בלב למנכ"ל תקליטי ההפצה.

     

    תגיד, נראה לך שהוא עולה להופיע עם הארנק בכיס? אני שואלת מוטרדת. כאילו, מישהו שומר לו על הארנק בחדר האמנים? נראה לך שהוא עולה עם הארנק בז'קט? בעלי מסתכל עליי בתמיהה, ואני מצחקקת, טוב לא משנה, ברור שהוא עולה עם...

     

    חמש דקות אחרי וראש שמתנדנד על צירו רק כדי שניראה חיים, הלהקה נותנת את אות הסיום, הזמר קופץ בהתלהבות עם הגיטרה, צועק ת'נק יו מדריד! וכולם יורדים מהבמה. אורות נדלקים ואנחנו המומים.

    ביציעים אנשים כבר קמים ואנחנו מסרבים לקבל את העובדה שהמופע נגמר ואנחנו לא הכרנו אף פאקינג שיר! אני מנסה לברר את העניין עם הבחור מלפניי. "מה דה פאק זה היה? אלו היו הארקטיק מאנקיז? כי לא הכרנו אף שיר. מה זה, דיסק חדש?" (אגב, סופסוף שיחה באנגלית מזה ה-מ-מ-ו-ו-ן זמן!) "אה, לא זאת היתה להקת החימום "בלאסן שמאסן או משהו כזה", הוא ספק מחייך ספק מגחך. אני צועקת עליו בעברית "תמחוק את החיוך הזה מהפרצוף שלך, אני יכולה להיות אמא שלך!" ומוסיפה בטון נחמד, אז איך זה שכולם מכירים לעזאזל את המילים???

     

    חצי שעה מייבשת אחרי זה הארקטיק מאנקיז עולים, ובספירה של חמש אנחנו מתלהבים, מרוממים, מאטים, נעצרים, ומעסים אחד לשני את הרגל.

    בשיר העשירי שלא הכרנו, העמדנו פנים שאנחנו יוצאים לבר לקחת איזו בירה שתרענן אותנו מהריקודים, באזור הבר העמדנו פנים שאנחנו הולכים לשירותים להתרוקן מכל טונות הבירה ששתינו, ומשם בצעד קליל לאחור, פשוט חלפנו על פני השומרים בריצה החוצה.

     

    כנראה  שהגיע הזמן להכיר בעובדה ש...הארקטיז מאנקיז הם לא מה שהיו פעם...

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      GaliaYifrach
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין