נתחיל מהסוף:

הידעתם שעורכי דין מייעצים ללקוחותיהם להגיע למצב של "לקבל מכות" כי בכך יקבלו יתרון כוח מול מי שהיכה אותם?

זה אומר שבימינו, מי שמקבל מכות הופך לחזק יותר ממי שנותן אותן!

הזמן, כך מסתבר, משנה את תפישותיהם של בני האדם. ההיסטוריה מלמדת שתפישות של בני אדם לגבי אוכל, ביגוד ואפילו בריאות, משתנות עם השנים, כמו למשל רזון שנחשב פעם למחלה וכיום למייצג בריאות, או סיגריות שניתנו בעבר על ידי רופאים לרפא מחלות וכיום נחשבות (ובצדק) למחוללי מחלות.

טור זה יעסוק במושג "כוח".

מאז ומעולם, היה בעיני ההמון פירוש אחד לכוח. מי שהיה חזק יותר מבחינה פיזית, היה לו כוח בו עשה שימוש כוחני ואלים. בעלות על קרקעות נקבעה על פי היכולת לכבוש אותן. מי שהיה יותר אלים ויותר מסוכן, היה גם יותר עשיר, השתלט על קרקעות ובני אדם והפך אותם לנתינים שלו ואף גבה מהם מיסים כדי להיות עשיר יותר. אם נחקור לשורשי בתי המלוכה הגדולים, נגלה שבתחילתם של הדברים מדובר היה בבעלי זרוע שהשתלטו על האדמות ועל בני האדם — וכל האצולה, ההדר, הכבוד והטקסים היו דרכים מעניינות להנציח את שלטונם על ידי יצירת קיבעון מחשבתי כאילו נועדו מבראשית למלוכה.

במידה מסוימת, גם כיום כוח פיזי מעצב את המציאות. מדינות כמו ארצות הברית ורוסיה יכולות להרשות לעצמן לעשות מה שעולה על רוחן מפני שהן חזקות ויש להן פצצות גרעיניות. כמו כן, במדינות טוטליטאריות, יש עדיין יתרון לכוח השלטון, אם כי, אם שמתם לב לאחרונה, גם מנהיגים עם מטוסי קרב שמפציצים את נתיניהם — נופלים ומתרסקים. קדאפי כמשל.

אך גם בחזקות שבאומות העולם, המושג "כוח" אינו כבעבר. קדאפי מיודענו שהיה בעל שליטה כוחנית הופל לבסוף, אומנם על ידי אומות העולם החזקות ממנו, אך מדוע הן עשו זאת? כי הופעל עליהן לחץ? על ידי מי? על ידי משהו שנקרא "דעת הקהל העולמית".

מדוע ארצות הברית נסוגה מעיראק? מדוע רוסיה בולמת את כוחה הבלתי מוגבל? מדוע סין מגבילה את ההוצאות להורג?

מושגים כמו "דעת הקהל", "עיתונות", "ביקורת בינלאומית", "גינוי עולמי", תופסים יותר ויותר מקום. אלה הם מושגים לא כוחניים לכאורה, לפחות לא פיזית, אבל כוחם הוא החזק יותר בעולם של זמננו.

במאה השנים האחרונות, מבלי שנרגיש, חלו שינויים מפליגים ביותר במושג "כוח". הסיבה לכך נובעת בשינוי מפליג בגבולות הכוח האישי של בני האדם.

נצא רגע מכוחן של מדינות ונתמקד בראשיהן.

להבדיל ממה שהיה נהוג עד למאתיים השנים האחרונות, שלמנהיג היה כוח בלתי מוגבל ויכול היה להוציא להורג בני אדם רק מפני שקם על צד לא טוב, המהפכה הדמוקרטית גרמה לירידה בכוחם של המנהיגים. ככל שהשלטון עבר לעם, כך יכולת המנהיג לטבוח בבני עמו ירדה. זה לא הגיע ברגע. עד לעת האחרונה ממש נותרו מנהיגים כאלה, (סטאלין למשל שמת ב-1953 היה אחד הרוצחים הגדולים בהיסטוריה שהרג עשרות מיליוני בני אדם, או מאו צה טונג שמת ב-1976 ונחשב לרוצח ההמונים הגדול בהיסטוריה), אך בשנים האחרונות גם במדינות טוטאליטריות הידועות באכזריותן, כוחו של המנהיג יורד ככל שהוא תלוי בעמו.

כדי להבין לאן זה מוביל, נתבונן לרגע על מה שמתרחש כאן.

ראש הממשלה, התפקיד הכי בכיר לכאורה בשלטון, הוא אדם שאין לו כמעט שום כוח.

הוא לא יכול למנות איש מלבד כמה משרות אמון. הוא אינו יכול להעביר שום חוק אם זה לא יאושר על ידי בית המשפט. הוא לא יכול אפילו לשכור למשפחתו חדר יקר במלון בחו"ל, כי זה מסכן את מעמדו ואת סיכוייו והוא אפילו מסתכן בהעמדה לדין על כך.

אפשר להעליב ולבזות אותו, אפשר לבקר אותו, אפשר לשפוט אותו ולהעמיד אותו לדין ואף להושיבו בכלא. מנהיג שמישהו יכול להושיבו בכלא אינו מנהיג.

שרים, נמצאים במצב אף נחות מזה. למעשה לשר אין כוח להשפיע כמעט על כלום. מתחתיו יש את "הדרג המקצועי" וכל החלטה שינסה להעביר, חייבת אישור של הדרג הזה. ואילו להיפך לא. כלומר, מי שמנהל את העניינים בפועל הם הפקידים — והנבחר, שמונה על ידי הציבור — יכול לכל היותר לגזור סרטים בפתיחות ולנאום מה שיתחשק לו. שולט הוא לא.

גם המצרך העלוב הזה ששמו כבוד, שבגללו רצים הרבה אנשים לפוליטיקה — גם הוא נחסך ונחתך ככל שעובר הזמן. ראו איזו מהומה קמה על דברי הקישור של המנחה בטקס הזיכרון לנספי הכרמל, שהעז לחלוק דברי שבח לראש הממשלה על תפקודו הטוב בעת השריפה. כולם הסכימו שהדברים אכן נכונים, שנתניהו נחלץ, שכר עשרות מטוסים ומסוקים ובראשם את הסופרטאנקר, אבל מנגד טענו "אז מה אם זה נכון, זה התפקיד שלו, לא ייתכן שייעשה שימוש בטקס ממלכתי לומר דברי שבח על ראש הממשלה".

בן אדם שאפילו גורלו האישי אינו בידו ואין ביכולתו לחוקק חוקים ולקבל החלטות ואפילו לא לקבל דברי שבח — אז היכן הכוח שלו בדיוק?

אם הוא לא שם, היכן נמצא הכוח באמת?

הכוח עבר מזמן מהשרירים — אל המוח. אנשים חלשים, רזים ושדופים, יכולים להפעיל צבא של "עבדים" חסונים, חזקים ושריריים, במסווה של "הגיון", "ביקורת", "יעוץ משפטי", "חוק וסדר".

יכולתו של אדם בודד לאסוף את השליטה המילולית והחוקית בבני האדם, במילים, בטיעונים משפטיים — יכולה להפוך אותו לשליט על ואפילו לדיקטאטור.

אם תחשבו על האנשים היחידים שאין איש מעליהם, שאיש אינו יכול להעמיד אותם לדין ואפילו לא לבקר אותם. אנשים שיכולים לפעול ללא חוק, תוך מתן "פרשנות" הזויה לחוקים אחרים, כמו למשל העמדתו של הרה"ג רבי שלמה פוקס שליט"א לדין פלילי על הערה, הם בעלי הכוח. הם השליטים החדשים.

השלטון במדינת ישראל אינו בידי הליכוד או העבודה. הוא כלל לא בידי הנבחרים. יש כאן שני שליטים וזה שמם: דורית בייניש ומשה לדור.

כשבייניש תעזוב, ימונה ככל הנראה במקומה השופט גרוניס. ההחלטה אם להוסיף לשלוט במדינת ישראל או להותיר את השלטון לנבחרים, נמצאת לכאורה אצלו, אך יש יסוד רב להניח, שהאנשים שהמציאו את השיטה, ברק, בייניש ושליחם הנאמן משה לדור, ימצאו את הדרך למשוך בחוטים ולהוסיף לשלוט בכל הנעשה כאן.

ובחזרה לכותרת בה פתחנו. מכיוון שכיום — גם בעיני ההמון — מי שפועל בכוח הזרוע הוא חלש יותר ממי שכנגדו מופעל כוח כזה, על כל אדם ואדם לתת את הדעת על כך. והדברים נכונים הן לגבי מאבקים ציבוריים והן לגבי הדרכים לפעול כדי לשנות מה שצריך בכל דבר ועניין.