הבן אדם המסכן נכנס לסניף הדואר השכונתי כדי לקנות בול או אולי לשלם איזה חשבון, הוא בטוח לא העלה על דעתו שבעוד רגע הוא ימות. כל כך הרבה מקרי רצח בזמן האחרון, לא יודעת למה דווקא זה תפס אותי כל כך חזק. הוא שאל את השודד "מה אתה עושה?" הוא בטח לא עצר לחשוב אם לשאול או לא, זה היה אינסטינקט. אם אבא שלי היה עומד במקומו באותו סניף דואר, יכול מאוד להיות שגם הוא היה שואל בדיוק את אותו דבר. בלי לחשוב ובצורה הכי תמימה שאפשר, "מה אתה עושה?" אז הוא ירה לו כדור בראש. זה קרה לפני שעה וחצי. בזמן שישבתי במשרד והקלדתי משהו למחשב בן אדם במקום אחר נרצח. ועכשיו בטח מנסים לאתר את אישתו ואת הילדים אם היו לו. וזה מרגיז אותי. כל כך מרגיז המקום הזה שאנחנו חיים בו. ואין לי מה לעשות עם הכעס חוץ מאשר לכתוב אותו ולהמשיך לפחד. כי היום או מחר זו יכולה להיות אני או מישהו מהמשפחה שלי או אתם. ובלי שום סיבה מוצדקת. סתם כי הייתי במקום הלא נכון ובזמן הלא נכון.

לפני חודש בערך עקף אותי רכב בכביש. עמדתי עם הרכב שלי ראשונה ברמזור אדום. אותו רכב עקף אותי ונעמד לפני. מאיפה הוא צץ? מה הוא עושה? לא ברור. אז באופן טבעי פתחתי את החלון ושאלתי אותו "מה אתה עושה?" (לא הייתם עושים אותו דבר?) גם הוא פתח את החלון ושאל/ צעק בחזרה "מה הבעיה שלך?! את רוצה שאני אפוצץ אותך?! תעני לי!! את רוצה שאני אצא ואפוצץ אותך?!" והאמנתי לו. האמנתי שאם הבן אדם הזה יוצא עכשיו מהאוטו הוא מפוצץ אותי. בטוח יש לו איזו אלה באוטו ששמורה למקרים כאלה בדיוק. רעדתי מרוב פחד. לא ידעתי מה לעשות. לא יכולתי להמשיך לנהוג. הרגשתי בסרט. הבנתי שזה אמיתי ומתתי מפחד. בחיים שלי לא פחדתי ככה, פעם ראשונה בחיים שהרגשתי את האלימות הזאת שמסתובבת ברחובות בארץ על בשרי. ואם היה לו אקדח? הוא הרי היה יכול לירות בי בדיוק כמו שקרה לאותו בחור מסכן הבוקר. פחד אלוהים. יהי זכרו ברוך.