כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    twobe1.com- לחזור לגן עדן. זוגיות בעין יהודית. מכובדי! אבקש לקרוא בבלוג בימי החול. תודה.

    הבלוג עוסק בעיקר בהתבוננות עמוקה ופשוטה על חיי הזוגיות. יש בו מאמרים קצרים, מאמרים עיוניים, ושו"ת קצר. מי שמגיב למאמרים ישנים- נא ליידע בדואר האישי.

    תגובות (8)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      30/5/12 00:39:
    נכון כבדו ואהבו את נשותיכם. "מעולם לא קראתי לאישתי אישתי, ולשורי שורי, אלא לאישתי קראתי ביתי (לפי שהיא עיקר הבית), ולשורי שדי"- תלמוד במסכת גיטין.
      16/3/12 09:54:

    צטט: פשוט בת אל 2012-03-16 09:51:32

    נעים מאוד, נהניתי מאוד ממאמרך, ישר כוח גדול! שבת שלום!

     

     

    תודה רבה ובהצלחה.

      16/3/12 09:51:
    נעים מאוד, נהניתי מאוד ממאמרך, ישר כוח גדול! שבת שלום!
      3/2/12 10:03:
    ים סוף תודה! אני עונה לך מעיין מה שעניתי לאמיר. לנסות לחיות את האמת זה לא אידיליה ורודה, מדובר בעבודה לא פשוטה, יחד עם זאת, אין דבר מרגיע לנפש האדם יותר מן הידיעה שהוא עושה מה שהוא אמור לעשות, ושהוא פעול נכון ואמיתי. כל טוב.
      3/2/12 02:03:

    צטט: אמיר ניצן 2012-02-02 10:29:21

    תודה רבה ושתזכה לנחת ממשפחתך.

     

    אמן. אני זוכה לנחת. רק שהתמונה איננה אידילייה ללא מאמץ ועבודה. הנחת והסיפוק נקנים בעבודה ועמל.

      2/2/12 13:51:
    אני צריכה לבחור לי צבע אחר כשמגיבה אצלך :)
      2/2/12 13:51:


    כל כך הרבה יופי :) תענוג צרוף.

    יופי פנימי - באופן שבו אתה מתייחס מבפנים

    לחיים, לילדים.. לאישתך ולעצמך :)

    ויופי חיצוני - מחמאות על העיצוב החדש של
    "פינת הקפה" שלך, גם נוח מאד לקריאה וגם יפה.
    (מנחשת שאתה גם לא אוהב את המילה "בלוג")
    אהבתי מאד :))))))))))))


    הלוואי על כל בית ישראל
    שבתות כאלו, קשרים כאלו.
    יופי כזה.

      2/2/12 10:29:
    תודה רבה ושתזכה לנחת ממשפחתך.
    0

    לעמוד לכבוד מלאכי השרת או לכבוד האישה?

    8 תגובות   יום שלישי, 31/1/12, 00:40

     

     

    יום שישי. ריחות של אפייה, ובישולים. תבשילים של רעייתי (אני אחראי לבשל חמין- מתכון של סבתי עליה השלום, ממסורת יהודי מרוקו).  עבדנו קשה מאוד. הרגליים כואבות. לא כל שבת זה מגיע לרמה כזו. שבעה ילדים, בלי עין הרע, מלאי חיים ואנרגיה, לפעמים דורשים מאמצי על. כשחזרתי מן התפילה, הבית היה עם אור. נרות שבת דולקים, ילדים בבגדי לבן. עוד מעט נתחיל את הסעודה שמתובלת בדברי תורה, פיוטים ממסורת מרוקו, יחד עם טיטולים, נסיונות נואשים למנוע זליגת מרק מחוץ לצלחת ולעבר הבגדים, ושאר אטרקציות של ילדי הדור המלאים חיים ואנרגיות.

     

    לא פשוט לרכז ילדים של המאה העשרים, שבה אורות מרצדים כל הזמן מול העיניים, לשירה, למחשבה, לדברי תורה ולמשמעות, אבל כשזה מצליח, זה משהו שמגיע מעולם עליון. לפני שכל זה מתחיל, מלחמת הקודש, אני מרגיש שהרגליים הרוגות. אין כוח לעמוד. נשאלת השאלה, מתי לעמוד? בשיר "שלום עליכם" שהוא לכבוד מלאכי השרת המלווים את האדם בערב שבת? או ב"אשת חיל" לכבוד רעייתי שמסרה נפשה על הכנת השבת? לרגלים יש כוח רק לדבר אחד. או אישה, או מלאכי השרת.

     

    נזכר אני בדברי רש"י על פרשת וירא. הפסוק אומר : "וירא אליו ה' באלוני ממרא, והוא (אברהם) יושב פתח האוהל כחום היום (ביום השלישי לברית המילה שעשה לעצמו, הוא יושב בחוץ בחום, ממתין לאורחים)" ממשיך הכתוב ואומר: "וישא עיניו וירא, והנה שלושה אנשים ניצבים עליו, וירא, וירוץ לקראתם מפתח האוהל, וישתחו ארצה" לשם מה כתוב פעמיים "וירא"? הלא כבר שמענו שהוא ראה את המלאכים? רש"י מסביר שה"וירא" הראשון הוא לשון ראייה פיזיולוגית, ראייה פשוטה, וה"וירא" השני הוא לשון התבוננות והבנה, כמו שאומרים "ראיתי את הסבל שלך", כלומר התבוננתי, נתתי ליבי לדבר. סוג של ראייה נשית, שלא רק קולטת את הנתונים, אלא גם קולטת את החיים האצורים מאחרי פרגוד הנתונים, את האנרגייה, את החיים.

     

    אם כן ה"וירא" השני הוא לשון הבנה. מה הבין אברהם? ש"גדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני שכינה". אותה שעה אברהם היה במעמד נבואי. הזוהר אומר שעד שלא עשה ברית מילה, אברהם היה נופל לרצפה מעוצמת הנבואה (חלום הוא אחד משישים מנבואה. תחשבו על חלום עוצמתי, כזה שהוא ממש אמיתי וחי, תכפילו עוצמתו פי 60, ותבינו את דברי הרמב"ם שאומר שכמעט כל הנביאים היו נופלים לרצפה, והיה יוצא קצף מפיהם), לאחר ברית המילה, הצליח להתנבא בעמידה, והנה באמצע שהוא מדבר עם מלך היקום, מגיעים אורחים. לעזוב את ה', וללכת לאורחים? היעלה על הדעת שקצין זוטר, בזמן שמדבר עם הרמטכ"ל, יפנה להתעסק בצרכיו של חייל פשוט? מסתבר שכן. "גדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני שכינה". אף מלאכי השרת יסלחו לי ששרתי שירם בישיבה, ועמדתי לכבוד רעייתי.

     

    הפעם מאמר (לא אוהב את המילה פוסט- סליחה) קצר ופשוט.

     

    כבדו ואהבו את נשותיכם. "מעולם לא קראתי לאישתי אישתי, ולשורי שורי, אלא לאישתי קראתי ביתי (לפי שהיא עיקר הבית), ולשורי שדי"- תלמוד במסכת גיטין.

    דרג את התוכן:

      ארכיון

      פרופיל

      אסף ויצמן
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין