הכל רוגש, הכל גועש 'כן רוצה מעיל', 'לא רוצה סנדביץ' עם שוקולד', 'איפה הסווצ'ר?' איפה, איפה, איפה? איפה אני?
ואז ששששששששקט,
הכל נגמר, הם יוצאים אל מוסדותיהם...
ודממה ברוכה שמרגישה קצת כמו טבילה באמבט רותח של חורף קפוא, משתרעת בבית.
כל כך אוהבת את השעות הללו, אפילו לקפה הנמס יש טעם של חופשה בטוסקנה.
........
גם כן החתול הזה, היה חייב להרוס הכל...טרקטור יללן אחד...
WAKE UP CALL
|
תגובות (18)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
איזו סבתא יפה את
הולכת לראות...
נפלא ומקסים
הצבעים של השני...אין מילים.
תודה
אי שקט -
יש גם גדולים יותר.
בעידן המחשב אפילו מגירות אין לי
באיטליה הכל מלא בטעם
http://cafe.themarker.com/post/1828388/
אה וזה כבר קשור למשהו קצר אחר שכתבתי אי שם:
שקט יכול להפריע לכמה אנשים
אבל אי שקט מפריע להרבה יותר
והוא תמיד מגיע בשעות כאלו
לפעמים
כן, מרבית חיינו אנחנו עסוקים בלהכניס דברים לקופסאות ובסוף גם לנסות להוציא מהן
בוקר טוב דנה:)
עזבו, ישובו בריביות...עם תוספות יפות:)) אולי...
וכמה שאמרת: "ואחרי ככלות הכל"...
גם אני זוכר את בטני ההריונית.... חחחחחחח
נשיקה על הפדחת הקצוצה כמיטב המסורת של הלוחמים, זה משהוא מיוחד:)
לא מוותר על זה בעד שום הון שבעולם
רגע רגע ובאשר לטיפקס, שנים אנחנו כבר יושבים בבית קפה...לפעמים אפילו עם אמרגן צמרת, תשאל את קלצ'קין
יא ארבע וחצי לפנות בוקר, איזה אבאל'ה מקסים אתה.
אני זוכרת את השעות הללו אולי מלהסיע את אח שלי שקטן ממני בחמש וחצי שנים אל הכניסה ללבנון, אי שם בסוף שנות התשעים...כשפניו אט אט מתחילות ליפול בעוד אני מחזיקה את בטני ההריונית בין שיני מניחה אותו בנקודת האיסוף וחוזרת לקריות.
אבל כשזה בן, זה כל כך אחרת.
חחחחחחחחח
להקפיץ את החייל ב4:30 בבוקר לבסיס הקפוא יותר טוב:)
אחר כך קשה להבין איך אפשר לפספס את התום הזה שבין חושך לזריחה.
ועדיין אנחנו מפספסים
הנה כמה שישמחו לשתות אתך קפה ולזרוח