הילד שלי מרוכז, הוא שוקע במשחק בריכוז מדהים, אני יכולה לקרוא לו חמש פעמים והוא לא יגיב אפילו... התינוק בן עשרה חודשים, אבל עדיין אינו אומר אבא אמא במבה... הוא עוד לא מפיק הבהרות, אבל אני לא דואגת, כל ילדיי התחילו לדבר מגיל מאוחר. אני טורקת בחזקה את הדלת, אבל התינוק בן ארבעת החודשים אינו מחפש אחר מקור הרעש... הוא רגיל לרעשים והדלתות בביתנו נטרקות פעמים רבות בגלל רוחות חזקות. הרעש הזה פשוט לא מעורר אצלו תשומת לב מיוחדת... ריכוז יתר או בעית שמיעה? איחור בדיבור או משהו באוזן הפנימית? מנגינת רקע קבועה שהתינוק כבר הסתגל אליה והיא לא מגרה את חושיו — או משהו אחר, רציני קצת יותר?! שמיעה תקינה היא גורם מרכזי ומשמעותי ביותר בתהליך של רכישת שפה ודיבור — כלים הכרחיים כשמדובר על פיתוח כישורי למידה. כ-800,000 אלף איש בישראל סובלים כיום מירידה מסוימת ביכולת השמיעה, אך רק כ-15% מהם משתמשים בפועל במכשירי שמיעה! איך מזהים בעית שמיעה אצל ילדים? מתי צריכים לחשוד, ומדוע חשוב לאתר מוקדם ככל האפשר את הבעיה, אם היא אכן קיימת? ה"מדריך השבועי" עם התשובות. כל ירידה ביכולת השמיעה, ולו הקטנה ביותר, דורשת התייחסות כדי למנוע היווצרות של פער גדול בהתפתחות הילד. שנות החיים הראשונות הן הקובעות ביחס להתפתחות השפה והדיבור, וככל שמאתרים את הקשיים מוקדם יותר ומתחילים בתהליך שיקום השמיעה, סיכויי ההצלחה גדלים. גם במקרה של ירידה בשמיעה בגיל מבוגר יותר, חשוב לאתר את הבעיה מוקדם ולהתחיל בתהליך שיקום שמיעתי. על פי החוק בישראל, החל מינואר 2010 נערכת בדיקת סינון שמיעה (OAE) בכל מרכזי הלידה, מיד ביומו הראשון של היילוד. אם היילוד לא עבר את הבדיקה, תיערך בדיקה חוזרת למחרת. אם גם בבדיקה זו לא עבר, הוא יופנה לבדיקה מדויקת יותר, הנקראת ABR אוטומטי. יילוד ש"נכשל" בכל הבדיקות האלה, יופנה לבירור מקיף במכון שמיעה בבית החולים. בהמשך, יעבור התינוק בסביבות גיל תשעה חודשים בדיקת שמיעה התנהגותית בטיפת חלב, במסגרת המעקב ההתפתחותי הכללי. בחלק מהערים בארץ נערכת בדיקת סינון נוספת בבית הספר, בכיתה א´ או ב´. אם עולה חשד לכך שהילד אינו שומע טוב, מומלץ לפנות בהקדם האפשרי לבדיקה במכון שמיעה מוסמך. אם אכן קיימת בעיה, ישנה חשיבות גבוהה ביותר להתחלת הטיפול מוקדם ככל האפשר. שימו לב לנתונים הסטטיסטיים: בישראל, על כל 1,000 לידות נולדים שני ילדים עם בעיות שמיעה. כיום משולבים במערכת החינוך בארץ כ-5,000 תלמידים לקויי שמיעה — 75% מהם משולבים בחינוך הרגיל. ההורה, יותר מכל מטפל אחר, יגלה הרבה לפני כולם בעיה אפשרית, ובכלל זה — בעיית שמיעה. לגילוי מוקדם של ירידה בשמיעה יכולים להיות כמה נורות אזהרה. כך למשל, אם התינוק אינו מתעורר לשמע רעש חזק ופתאומי, אינו נבהל לשמע רעש חזק ופתאומי — צריכים לחשוד שמשהו טעון בדיקה יסודית יותר. גם אם בגיל ארבעה-חמישה חודשים התינוק עדיין אינו מחפש את מקור הרעש, נסו לבדוק ביסודיות מה קורה עם השמיעה שלו. התינוק בן עשרה חודשים והוא מפיק רק קולות מעטים? גם אם הילדים שלכם מתחילים לדבר מאוחר, הברות הם בוודאי הפיקו קודם. נכון שלא כל פעוט בן עשרה חודשים אומר "אבא", אבל הוא כן צריך לעשות ברררר.... ארוך וקולני! "הילדים שלי דיברו רק בסביבות גיל שלוש", מספרת ל"מדריך השבוע" נ´, אמא לחמישה זאטוטים שאינם מפסיקים ללהג, "אבל בתחילת האמהות זה היה מלחיץ במיוחד. אצל ילדנו הראשון חשבתי על הגרוע מכל, הייתי בטוחה שיש לי ילד אוטיסט..." במשך השנים למדה נ´ להכיר את ילדיה ולהשלים עם העובדה, שיחד עם הציצית והכיפה מגיעות גם המילים, אבל ל"יתד נאמן" היא מספרת על פחדים, חששות ואין ספור בדיקות שהיתה עורכת לילדיה, זאת למרות הידיעה ש"כנראה הכל בסדר". הייתי טורקת להם דלק בפנים, היא מספרת בחיוך ונזכרת בסבתא שלה, שהזהירה אותה לבל תקרע להם, חלילה, את עור התוף. הייתי מקשקשת להם עם קשקשן מתחת לכרית ושמיכה, ועוקבת אחרי העיניים שלהם... הייתי מסנוורת אותם עם פנס... היום ילדה החמישי של נ´, כבר בן שנתיים ועדיין אינו מדבר, אבל נ´ כבר מכירה את הריטואל. "מה שכן מרגיע אותי זו העובדה כי ´אבא´ ו´אמא´ הוא כן אומר..." ובכן, שימו לב, אם בגיל שנה הילד אינו מנסה לומר אבא ואמא ואינו חוזר על מילים, יתכן שהוא סובל ממצוקה שמעתית! לא כל ילד מדבר בגיל שנה, אבל לנסות לומר — הוא כן צריך! בדיקה ביתית נוספת במסגרת הבית היא שאלת מיליון הדולר "איפה אור?" גיל שנה ושלושה חודשים הילד — בין אם הוא מדבר ובין אם לא — כבר צריך להבין שאלות פשוטות כמו "איפה אור?" ולהגיב אליהן. הוא לא חייב לומר "שם" או "פה" או אפילו "למעלה" אבל להצביע על האור עליו לעשות, או להביט למעלה, הוא כן צריך להראות לכם שהוא מבין את השאלה. אוצר המילים של הילד הולך ונבנה מחודש לחודש, אולם בגיל שנה וחצי יש לו בהחלט אוצר מילים מרשים למדי. אם בשלב זה אוצר המילים של הילד דל מאוד ומוגבל, יתכן שהוא פשוט לא שומע. בגיל שנתיים ואילך הוא כבר צריך לצרף שתי מילים יחד ולהיות מסוגל לומר למשל, "אמא-בקבוק!" אם הוא לא עושה זאת — כדאי לבדוק. כמו כן אם מעל גיל שנתיים וחצי הדיבור של הילד עדיין אינו מובן לחלוטין, חשבו על כיוון של שמיעה, וכמובן — אם הילד שומע מוזיקה בקול רם ואינו מגיב כשמדברים אליו בקול רגיל, אלא אם כן הוא רואה את פני הדובר, יתכן והשמיעה שלו לוקה בחסר.
לא כל בעיית שמיעה מסתיימת במכשיר שמיעה ישירות לתוך המוח. לפעמים יתכן כי מדובר בבעיה פשוטה שתיפתר בעז"ה עם טיפול פשוט. האוזן היא איבר מתוחכם ויעיל להפליא והיא מעבירה גלי קול למוח, שמתרגם אותם לצלילים ושפה. האוזן עצמה מורכבת משלושה חלקים: האוזן החיצונית — כוללת את האפרכסת, את תעלת האוזן ואת המשטח החיצוני של עור התוף. האוזן התיכונה — מכילה את המשטח הפנימי של עור התוף ושלוש עצמות שמע זעירות: פטיש, סדן וארכובה. האוזן הפנימית — מכילה איבר ע"ש קורטי, שמתרגם את גלי הקול לאותות מוחיים, ואת השבלול שאחראי על תחושת כיווניות ושיווי המשקל. ירידה בשמיעה נחלקת לשני סוגים עיקריים: ירידה בשמיעה ההולכתית שהיא פגיעה בהעברת גלי הקול, וירידה בשמיעה העצבית שהיא פגיעה באיבר ע"ש קורטי או בעצב השמיעה עצמו. הסיבות ל ירידה בשמיעה ההולכתית יכולות להיות שעווה מרובה באוזן שחוסמת את המעבר לגלי הקול באוזן החיצונית. במקרה כזה ממיסים את השעווה בעזרת טיפות אוזניים או על ידי שטיפה שנעשית על ידי רופא. שימו לב, לאוזן יש מנגנון ניקוי שעווה ייחודי משלה, הגורם לשעווה להידחף החוצה. לכן, ניקוי אוזניים לעומק עם מקלונים איננו בריא ואפילו עלול להזיק ולגרום להופעת דלקת באוזן החיצונית. מומלץ לנקות רק את החלקים החיצוניים של האוזן עם מגבת. גם דלקת אוזן חיצונית גורמת לנפיחות ובצקת בתעלה ויכולה לחסום את מעבר גלי הקול ולגרום לירידה בשמיעה. במקרה של דלקת מטפלים בדלקת עצמה, מה שמפחית את הבצקת ומחזיר את השמיעה התקינה. גורמים נוספים לירידה בשמיעה ההולכתית הם מחלות תורשתיות, אקסוסטוזות שהם גופיפי עצם שמופיעים בתעלת האוזן החיצונית. בדרך כלל הם מופיעים בשתי האוזניים, ויש קשר בין הופעתם לחשיפה חוזרת ונשנית של האוזן למים קרים. הגופיפים הללו יכולים לחסום את תעלת האוזן החיצונית ואת המעבר לגלי הקול. לפעמים מצטברת סביבם שעווה ונוצר זיהום מקומי, שתורם לחסימה של התעלה, גידולים שפירים בדרך כלל ודלקת אוזניים כרונית, עם נוזל באוזן התיכונה. אובדן שמיעה עצבי נובע מליקוי בתפקוד של איבר השמיעה באוזן הפנימית או בעצב השמיעה. ירידה בשמיעה העצבית מתבטאת בעיקר ביכולת להבדיל בין מילים וצלילים. לכן הסובלים מפגיעה מתלוננים כי הם שומעים את הקרובים אליהם מדברים, אבל לא מצליחים להבין מה הם אומרים. צעקות רק מחריפות את הבעיה. לעתים קרובות, לפגיעה כזאת מתלווה שמיעת צפצופים באוזניים (טינטון). בגיל מבוגר עצב השמיעה עובר תהליכים ניווניים ותאי שיער באיבר השמיעה באוזן הפנימית מתים, מה שגורם לפגיעה. גם חשיפה ממושכת לקולות בעוצמה גבוהה מעל 85 עד 90 דציבלים יכולה לגרום לאובדן שמיעה כאשר סימנים ראשונים לירידת השמיעה מסוג זה הם שמיעת צפצופים או רעש עמום, הרגשת מלאות באוזן או הרגשת לחץ באוזן. אם בשלב זה החשיפה לרעש תיפסק, בדרך כלל הפגיעה היא זמנית והאוזן תחזור לתפקד באורח תקין. פגיעת רעש נוספת מכונה טראומה אקוסטית , והיא מציינת רעש חזק ובודד, כמו יריית אקדח, שגורמת לאובדן שמיעה מיידי שאינו ניתן לתיקון. שימוש בתרופות עשוי לגרום לאובדן שמיעה ולכן במשפחת תרופות ייעודית מבצעים בדיקות לניטור רמת התרופה בדם. אובדן שמיעה פתאומי יכול להתרחש בעקבות חבלת ראש, וגם יכול להופיע ללא כל סיבה הנראית לעין. באובדן שמיעה פתאומי, השמיעה לא תמיד חוזרת לעצמה. אם נלווית סחרחורת, הסיכויים לחזרת השמיעה גדולים יותר. ניתן לבצע בדיקת אלקטרוניסטגמוגרם לבדיקת הולכת עצב השמיעה, שעל פיה ניתן לצפות את חזרת השמיעה. הסיבה לאובדן השמיעה הפתאומי איננה ידועה, ובדרך כלל תולים את האשם בנגיף. אובדן שמיעה תורשתי לעומת זאת, הוא בדרך כלל בשתי אוזניים והוא קשור בפגם גנטי שפוגע בייצור חלבון (קונקסין) החיוני לתהליך שמיעה תקין. ילדים שנולדו עם גנים פגומים לקונקסין גם מהאבא וגם מהאימא, עלולים להיות חירשים. גם טראומה כגון שבר בגולגולת, דלקת בקרום המוח וגם מחלת החזרת, עלולות לגרום טראומה לעצב השמיעה או לאוזן הפנימית. טראומה כזאת תתבטא בירידה בשמיעה העצבית באוזן אחת. |