איך הזמן טס....לא יאומן. 

היום לפני שבע שנים נולד הילד הגדול שלנו.

שבע שנים!!! זה המון זמן.

וזה נראה כאילו רק אתמול היו לי צירים.

ירידת מים,

ואז נולד איזה תינוק קטן,

במשקל נוצה,

בבכי צווחני וחמוד, 

עם עיני שקד ענקיות. פקוחות לרווחה. 

והסתכל עליי במבט תוהה.

והסתכל.

והסתכל. 

והסתכל...

(ואני בכיתי... כמו תינוקת..) 

ומאז הוא כמעט לא עצם את עיניו, מפחד להפסיד דקה של עניין בחיים האלה, כך זה היה מאז - ועד היום. 

כל הזמן רק רוצה ללמוד, להבין ולדעת.

ילד חייכן, מקסים, חכם ו.....גדול. 

הייתי רוצה לאחל לו שימשיך להיות כמו שהוא.

שרק ימשיך ללמוד בכיף, שימשיך תמיד לחייך - ושהחיים יחייכו אליו בחזרה. 

שהבריאות תמיד תהיה לצידו, ושידע להעריך את המאמצים שעושים בשבילו. 

שישמח במה שיש, ושכל מה שיבקש - מתישהו יתממש. 

"כי אין בעולם אהבה... כמו אהבה של אמא..."