יוֹמַנּוּת - "לאן הדרך הולכת"
יומנות - כשמו כן הוא. יומן אמנות. שמו של היומן מתאר את הדרך אשר מוליכה אותי ימין ושמאל לפנים ואחור. דרך האמנות שלי, היא הדרך אשר בה אני שואלת. תהליך היצירה הוא שאלה, תמיד שאלה, והתוצר הוא התשובה הזמנית עד ליצירה הבאה.
ברשומותיי כאן אספר על יצירתי, על חקירתי, על האמנות שבאמנות וגם על מה שביניהם.
פוסטים פופולאריים
-
כותבים למגירה - הפוך על הפוך
14/6/15 | 25930 צפיות
-
נשים למהדרין - קוראות שירה
27/1/12 | 806 צפיות
-
ראיתי את הקולות
9/8/12 | 5490 צפיות
-
דיוקן נרקם
10/9/15 | 16083 צפיות
-
מה בין 'אוהל שרה' ובין 'דיוקן עצמי'
16/9/11 | 3451 צפיות
-
אבן מה עשו הבונים - (פסטיבל 'אבן בגליל' 1)
11/4/12 | 2921 צפיות
פוסטים אחרונים
- קו תפר - תערוכה במוזיאון עוקשי לאמנות עכשווית בעכו 20/2/17
- מפגש בזמן הווה עם זיכרון העתיד 2/12/15
- או - וואה, זה קורה !!!!!!!!!!!!!! 20/9/15
- דיוקן נרקם 10/9/15
- מדוע אנחנו נמשכים לזה? - היא שאלה 20/7/15
- מה הסיפור שלך? 7/7/15
סוס עץ הוא לא רק צעצוע (החג של החגים 6)
סוס עץ הוא לא רק צעצוע (החג של החגים 6 - 1998)
'סוס עץ, או שורשי הצורה האמנותית' - נורית צדרבוים, החג של החגים 1998
אחת לכמה ימים או שבועות, אני ממשיכה לספר את פרקי החג של החגים. ברשומה האחרונה שעסקה בנושא זה 'איך הגיע אלכסנדר זייד לוואדי ניסנאס'. אני מספרת על נושא התערוכה שהיה באותה שנה 1998 '60 כוח סוס' ועל הקשיים שהיו לי בבחירת פרויקט שיתאים לי כשמדובר בסוס. המיצב שעשיתי ובאמצעותו "הבאתי" את אלכסנדר זייד לוואדי והשימוש בשם המחתרתי 'הפרש הכחול' הובילו אותי לעבודה נוספת, שגם אותה הצגתי בוואדי באותה שנה. את אלכסנדר זייד שהיה הפרש הכחול הרי תליתי על מרפסת בוואדי, כך שהבית הקבוע שלי, הביתה הערבי הנטוש, שהפך להיות בימת התצוגה הקבועה שלי נשאר ריק, פנוי ומחכה. שם כפי שאפשר יהיה לראות בהמשך כיכבו ראשי סוסים ( סוס עץ כחול על מקל...) הפרש הכחול הוביל אותי לפתח את הנושא ונזכרתי במאמר המצוין של גומבריך שנקרא 'סוס עץ או שורשי הצורה האמנותית'. במאמר זה גומבריך דן בנושא התהוות הדמות הפיגורטיבית בתודעה וביצירה החזותית. לצורך הדיון גומבריך במאמרו, מתייחס לסוס העץ שמצוי בדרך כלל בחדר ילדים. להזכיר שחברי 'הפרש הכחול' שפעלו במינכן ב – 1911 העניקו לקבוצה את שמה מתוך יצירת ילדים שנקראה 'הפרש הכחול' - אגדה על אביר היוצא לתקן עוולות עולם. קבוצה זו היללה את אמנות הילדים ואת האמנות הפרימיטיבית. גומבריך משאיל את סוס העץ שמצוי בחדר הילדים בדרך כלל ומנסה דרכו לבחון שאלות של ייצוג, חיקוי דמות והפשטה. הוא שואל כיצד יש להתייחס לסוס העץ המצוי בדרך כלל בחדר ילדים? האם לתארו כ"דמות" (Image ) של סוס? על פי המילון הגדרת המיל 'דמות' היא "חיקוי לצורתו החיצונית של האובייקט". סוס העץ שמצוי בחדר ילדים הוא למשל דוגמא של ייצוג שאינה חיקוי של צורתו החיצונית של הסוס. סוס העץ במקרה זה הוא סוג של תחליף. לא אכנס כאן לעמקם של הדיון. אך אומר שבחרתי בכותרת המאמר של גומבריך כשם למיצג הנוסף שאותו יצרתי לתערוכה שהנושא שלה הוא סוס. הנכונות של הילד להסתפק במבחר תמציתי של רפטי הצורה המינימאליים כמזהים את האובייקט ואת הפונקציה שלו וכך היא הופכת להיות תחליף קונספטואלי לסוס החי. זהו סוס העץ. כך מרמז סוס העץ שהצגתי שגם הבחירה בדימויים כאלה ואחרים שמייצגים את אלכסנדר זייד הם למעשה תחליף קונספטואלי לאלכסנדר הממשי והאמיתי, ולספור שהוא נושא עמו. וזו לא הפעם היחידה ש'סוס העץ' נקשר לאמנות. ישנם מספר השערות לגבי מקור השם דאדא, (התנועה שהוקמה ב- 1916) ,שהוא סוס עץ בצרפתית, חיית מחמד מתוך ספר ילדים או מתוך הגייה פשוטה של ילד. כך יצרתי סדרה שלמה של ראשי סוס כחולים (זוכרים? הפרש הכחול) ובמקום לחבר מקל לכל ראש, כפי שנהוג בחדש ילדים, השחלתי מקל אחד דרך כל הראשים, מקל שחיבר אותם יחד, ונראה כאילו עומדים הם יחד בפתחה של אורווה ממתינים לרגע הזינוק למירוץ.
'סוס עץ או שורשי הצורה האמנותית' - נורית צדרבוים, 1998 - החג של החגים '60 כוח סוס' הפכתי את ראש הסוס הכחול לצורה שחוזרת על עצמה, רמז לקישוט האוריינטלי המשכתי לשמר את הצבע הכחול שמלווה אותי מזמן שהתחלתי לבקר בוואדי ולהשאיר שם חותמת של יצירה, שנה אחר שנה.
ולבסוף השתמשתי בשבלונה שיצרתי ( ראש סוס) כדגם שחוזר על עצמו ויצרתי בכניסה ל"בית שלי" (הבית הערבי הנטוש, מאין שטיח בצבע שבו חתמתי ברצף אל ראש הסוס הכחול ).
© כל הזכויות שמורות לנורית צדרבוים לצפות בעבודות נוספות בנושא זה ניתן באתרי 'נורית ארט' לחצו כאן |
תגובות אחרונות
-
יוסיפור
בתגובה על (א)צל עצמי - דיוקן עצמי עם צילי 7
-
שטוטית
בתגובה על עלם לעולם - ואני שואלת אותך
-
שטוטית
בתגובה על מפגש בזמן הווה עם זיכרון העתיד
-
שטוטית
בתגובה על נוף פתוח - ראיון רדיו ב'קול יזרעאל' - עם נורית צדרבוים
-
יש בהיפוכו
בתגובה על דיוקן עצמי 1987 - פרט 3
-
שטוטית
בתגובה על או - וואה, זה קורה !!!!!!!!!!!!!!
תגובות (35)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה שולה.
תודה גלית. אני שמחה שהגעת וביקרת, ושמחה שנהנית.
תודה לך אסתר, כנ"ל לגבייך.
תודה, שטוטית.
רונית יקרה,
וכן, כיף גם לקרוא את דברייך. התוספות שהבאת כאן מעשירות את היצירה ומעמיקות את המשמעויות שלה. וכמו שכתבתי בתגובה לדודי רצם, אומר גם לך, שהאסוסיאציות שהעלית שנקראו מתוך או בעקבות עבודתי, עושה אותה חיה, ממשיכה את חייה ומכאן כוחה. ועל כך אני שמחה מאד.
ובאשר לטרויה - כן יש כאן איזכור ורמיזה לסוס טרויאני שהרי עבודה זו על אף הדקורטיביות שלה ( שזה סוג של מסווה) היא בכל זאת חתרנית משהו. ושוב תודה לך יקירתי. נורית
תודה אנטון. ונכון, אני מסכימה אתך. המאמר של גומבריך הוא קלאסיקה תרבותית חשובה ומכוננת.
דודי, כרגיל הפרשנות שלך מעניינת. מרחיבה את היצירה ואפילו מעצימה אותה. אודה שחלק מהדברים שאתה העלית כאן, הם רעיונות שלך שעליהם לא חשבתי בזמן העבודה. אבל, אני נהנית לחשוב ולהאמין לגירסה שאומרת שיצירה שיכולה להתרחב ולהתפרש במגוון גדול של הקשרים, הדהודים ומשמעויות היא יצירה טובה, שכן היא חיה, נושמת ובועטת ויש לה חיים גם אחרי שיצאה מידיו של יוצרה. אז תודה על התובנות והאסוסיאציות שהעלית. אותי זה שבה.
ובאשר לוואדי? כבר אמרתי לך שאני שמחה שהבאתי את הוואדי לרחובות.
ובכלל תודה על דבריך, ועל המוטיבציה העקבית שלך להתעמק בעבודותיי. תודה
אולי בגלל שאני באה מהקלאסיקה, אז סוס מתקשר לי ישר עם טרויה:)
כשגם הסוס הטרויני היום הוא משל חזותי לרעיון גדול יותר, מעבר לסיפור עצמו של טרויה.
ובכלל פרשים על סוס, היו תמיד חלק מנוף החזותי בערים הגדולות משחר ההיסטוריה ועד ימינו והמונומנט של אלכסנדר זייד הוא כמובן המשך ישיר שלהם כאן בארץ.
יש משהו מאוד עמוק בקשר שבין האדם והסוס.
לא רק שהאדם ביית אותו וריסן אותו לצרכיו, הריי שלעיתים מאצילים לסוס גם תכונות אנושיות.
כמו הקשר המיוחד בין אכילס לסוסי הפלא שלו, שידעו אפילו לנבא לו את מותו:
"כסנתוס ובליוס, מה תנבאו לי מוות" (הומירוס, איליאדה).
ואכן יש משהו מאוד אוריאנטלי בסדרת הסוסים הזו, אך מעבר לדקורטיביות הם משדרים מסר חזק!
תודה יקירתי, כיף שאת כאן.
דודי היקר, עוד אגיב לך בהרחבה. אני נאלצת לעזוב את המחשב. אחזור. תגובתך כרגיל ראוייה לתגובה הולמת. ובינתיים אני רק מחייכת שוואדי ניסנאס הגיע היישר לתודעה ברחובות.
אורן, אל לך להיות מודאג.
על פניו כן. זו עבודה חתרנית משהו.
אם קראת את הפוסט הקודם שאותו אני מזכירה בראש רשומה זו, אז הרי מדובר בזה שהכנסתי בדרכי שלי את אלכסנדר זייד לואדי ניסנאס. אז כן, זה הסוס הטרויאני שלי. הערתך מעניינת כאן וחשובה. ובעניין הפסיכואנליזה אתה מוזמן לקרוא את תשובתי כאן לנעמה.
נעמה. תודה.
אני כל כך שמחה לגלות את האסוסיאציות שהרשומה הזאת מעלה. כל אחד דולה מתוך הזכרון הפרטי שלו את סוס העץ שלו. ואספר לך עוד,שהשנה למדתי פסיכואנליזה וספרות באוני' ת"א ובשיעור הראשון עסקנו בשיר 'המוות בא על סוס העץ'. הניתוח היה מרתק ומדהים, ואגב כשעסקנו בשיר זה, לא ממש זכרתי את העבודה שלי ( 1988). מעניין, הדחקה. בכל אופן תודה שאת מבקרת כאן, תודה על דברייך ובעיקר אני שמחה כשאני תורמת לך ולאחרים בעניני אמנות. על זה אומרים ש "המדליק נר מנר זה דולק וזה אינו חסר" - אני נהנית לחשוף את עבודתי, עבודתי נהנית להיחשף ולהרחיב את ההכרה בה, ואחרים נהנים מההעשרה. הוא אשר נאמר. לוקחים ממשוה מאיר אור והאור נהיה יותר גדול. ושוב תודה לך.
אוי אורן, איך, איך אני לא זכרתי את זה? כל כך אהבתי אותם בילדותי ואת השיר הזה במיוחד. איזה יופי שהבאת את זה לכאן והעשרת את הרשומה שלי. בנוסף אהבתי את דברייך, הנכונים והמעניינים. תודה.
תודה לך שרי. תגובות כאלה מעודדות את הכתיבה מהסוג הזה.
אגב... איכשהו נשכח כאן הסוס הטרויאני. פסיכואנליסט היה מייד שואל: מה יש בפנים? מה חבוי שם? ואם אני מתחיל לחשוב כמו פסיכואנליסט, אני מתחיל להיות קצת מודאג...
תודה רפי על הדברים, על העידוד ועל שאתה בא לכאן לפעמים. תודה
הוספת תגובה"אשליית סוסי העץ".
חיבור סוסים בראשיהם מסמל חיבור בין שני עמים בעלי כוחות חזקים ושונים במטרה להגיע לאופקים חיובים ורק ע"י שיתוף פעולה פורה יתאפשר להגיע להבנה תודעתית ולהצלחה,לשם כך המייצב מכוון.
האומנם?
סוסי עץ יכולים לנוע בנדנדה למעלה למטה למעלה בלבד...באופן אירוני זה מצב סטטי ואין התקדמות(אולי הוא הנכון).
להבדיל! "שעטת הסוסים" במרוץ תחרותי,חייבים כוחות המשותפים,פנמים וחיצונים להשיג מטרה מסומנת...(כדוגמת הסרט "בו-חור").
מי מם התכוון המשורר?
נורית,בשבוע שעבר הייתה לי שיחת חולין עם אנשים בנושאים שונים, בדרך לא דרך, עלה שם המקום "ודאי ניסנס".
מיד עלה חיוך על פניי,דמותך ניצבת מול עיניי...
("התניה הקלאסית של פבלוב")
כמו שאני מציין תמיד, תודה על העשרה.
אחד הנושאים המרתקים בעיני בהבנה של אנשים בכלל, ואנשים יוצרים בפרט - שאצלם זה מוחצן יותר - הוא ההזדהות עם דגם כלשהו, שאנשים יוצרים גם נוטים לשכפל. אנחנו מזדהים איתם, מנכסים אותם לעצמנו, ובאופן שבו אנחנו מיצרים או ממחזרים אותם, הם גם הופכים לשלנו.
כשהתחלתי להתבגר החתימה שלי כללה את הציור של עץ. אם כבר אורן, אז שיהיה אורן. עם הזמן נטשתי זאת, אבל מצאתי סמלים אחרים להזדהות איתם ולנכס אותם אלי. הם לא היו סוסעץ, אבל אני זוכר מילדותי את השיר על סוס העץ של צמד העופרים. אני חושב שכך, פחות או יותר, ראיתי אותם בהופעה, כילד.
תודה בועז. הבחנה יפה בעניין המוטיב - כך ייטב לו, כך מיטיב עמו...
תודה גימל עין - אכן זה באותה תערוכה שבה גם אלכסנדר זייד. ואת צודקת, אני מסכימה אתך כאן הוא הרוח שיש בחזרה - הדגם שחוזר על עצמו. שוב תודה שבאת וביקרת.
לא יכולתי להתאפק, הייתי חייבת להביא את השיר של נורית גלרון. אם אומרים לי "סוס עץ" המחשבות שלי ישר הולכות לשיר הזה.
סוס מעץ
נורית גלרון
מילים: חדוה הרכבי
לחן: נחצ'ה היימן
סוס מעץ מוטל בחושך
סוס מעץ ומדליון
ציפורים נשמו חלמו בי
ציפורים מן הדמיון
כמו על אור אני הולכת
עם סלים של הזיות
בד קטיפה אותי הלבשתי
כמו שמלה לקראת כלולות
אדמה שלא עזבת
קרא לי עוד ועוד ועוד
מי בוכה שם הו ענה לי
אי פניך מועדות
הר מול הר הרי ציירתי
שלל אדום של זיכרון
בואה ים כסני עשב
קול אדם על סף דמעות
אדמה שלא עזבת...
זר ורדים פתאום הנחתי
פה על אדן החלון
מבדידות ציפור שואגת
שוב ציפור מן הדמיון
אדמה שלא עזבת...