‎15

26 תגובות יום רביעי, 1/2/12, 06:23

דמנציה נרכשת מעייפות גדולה של הנפש מלהכיל את עצמה

דַּי. הִגִּיעָה שְׁעַת וִדּוּי. לְהִתְפַּנּוֹת וְהָלְאָה.

מַרִינָה וְלָאדִי לֹא מֵתָה שֶׁלֹּא בְּאַשְׁמָתָה.

נְדוּדֵי שֵׂכֶל מוֹלִיכִים אוֹתִי לַאֲפָרִים נִדָּחִים

צְלוֹפְחֵי זְמָן מַגִּיחִים וְעוֹטְפִים אוֹתִי בְּשִּׁלְיַת רִיר

יוֹנְקִים עַל הַדֶּרֶךְ מִשַׁדָּי. עוֹלָלִים מִזְדַּקְּנִים כָּאֵלֶה,

הֵם מַגְזִימִים קְצָת, מְגוֹנְנִים יוֹתֵר מִדַּי.

נִידָה וּמְהֻדֶּרֶת. אֲנִי? אַחֲרֵי מוֹתִי הַיְתָה לִי עֶדְנָה?

רְאוּ - כָּתְבָה מוֹתִי. צָרִיךְ לִהְיוֹת בְּלוֹתִי. צְחוֹק עָשַׂה לָה אֲדוֹנֵיהַ.

כַּלּוּ כַּלּוּ הַמַּיִּם וְאֶפְשָׁר לִצְלֹחַ בֶּחָרָבָה אֲבָל לֹא גִּלָּה לָה

שֶׁכְּבָר לֹא נִשְׁקֶפֶת סַכָּנַת טְבִיעָה גַּם לְמִי שֶׁלֹא לָמְדַה לִשְׂחוֹת.

תַּחְמָן רָשָׁע. נַחַשׁ. רוֹצֶה שֶׁתִּוַּתֵּר בְּחֶלְקוֹ אֵם וַאֲחוֹת.

מַמְטִירָה מְנִיפוֹת וַאֲחֵרוֹת, פְּתוּחוֹת, סְגוּרוֹת, תָּמִיד בִּתְּנוּעָה,

עוֹטָה תַּמְרוּקִים, מַסְרְקֵי זָהָב, אֶצְעָדוֹת זְכוּכִית צִבְעוֹנִיוֹת.

יָפְיָן הַכָּסוּס שֶׁל צִפָּרְנֵיהַ מַבְזִיק אַרְגָּמָן-מְדוּרָה.

יְבָבוֹת מִתְמַלְּטוֹת מֵחִכּוּךְ יָדֵיהַ בְּמֶשִׁי שַׁרְווּל. רַק אֹזֶן רְגִישָׁה

פּוֹגֶשֶׁת אֶת הַקּוֹל הַדַּק הַזֶּה שֶׁגּוּפָה זוֹכֵר לְהוֹדוֹת. אַךְ הָעֵינַים,

וְכָאן יֵשׁ כְּבָר אוּלַי דְּחִיפוּת לְהַזְּעִיק עֶזְרָה, הָעֵינַים שֶׁלָּה

תְּלוּיוֹת עַל חוּט הַשַּׂעֲרָה בְּרָקִיעַ מִדַּלְדֵּל וְהוֹלֵךְ,

גְּלוּיוֹת לִכְאוֹרָה, דּוֹמֶה נוֹקְבוֹת כַּדִּין, אֲבָל אֶל שׁוּלֵיהֵן מִתְגַּנֶּבֶת

דֶמֶנְצְיָה נִרְכֶּשֶׁת מֵעֲיֵפוּת גְּדוֹלָה שֶׁל הַנֶּפֶשׁ מִלְּהָכִיל אֶת עַצְמָה.

וּבָאוֹר זֶה נִרְאֶה כְּמוֹ תְּחִלַּת קַטָרָקְט, כְּמוֹ נֶעֶכְרָה הַתְּכֵלֶת, הֻסְגְּרָה

לְחִסְפּוּס מְסֻיָּם, בַּר אִבְחוּן וְאוּלַי נִתַּן לְרִפּוּי, לְפָחוֹת הַרְגָעָה.

הוֹ גְנֵבַת דַּעַת, הוֹ זְרִיזוּת יָדַיִּם שֶׁל קוֹסֶמֶת הַסְוָאָה.

שְׁכוֹל וְכּשָּׁלוֹן הֵן לֹא מִלִּים שֶׁלִּי וְלֹא הֻתְּרוּ לְשִׁמּוּשׁ

לָכֵן לֹא אֹמַר אוֹתָן בַּשִּׁמּוּעַ הַקָּרֵב וּבָא.

הֲרֵי נַחַל אֵיתָן, הָרִים עַל עָמְדָם, רוּחַ נְכוֹנָה – כַּךְ אֹמַר -

נִסֵּי הַתּוֹפָעוֹת הוֹלְכִים וְנִמְשָׁכִים בְּאֵין מַפְרִיעַ. כְּלוּם אֵין זֹאת הוֹכָחָה

פְּנִינָה שֶׁל הוֹכָחָה אֲפִילוּ שֶׁהַכָּל הַכָּל כַּשּׁוּרָה כְּאִלּוּ

שׁלֹּא צָרִיךְ לִנְקֹט שׁוּם צְעָדִים

מִלְּבַד הֶהֲלִיךְ הָרָגִיל, הַקָּרוּי בִּמְקוֹמוֹתֵינוּ דֶּרֶךְ הַטֶּבַע:

לֵילוֹת וְיָמִים, לֹא לִילִיוֹת גְּבִירוֹתַי וְרַבּוֹתַי וְלֹא אֲדָמָה,

הַזְּרִימָה הַפְּשׁוּטָה וְהַמְקֻבֶּלֶת לְאֵין שִׁעוּר,

כְּדֵי דַּק מִדַּקִּיק, שֶׁל הַהֶרְגֵל וְהַשְּׁמָמָה,

יְגִיעַ נִשְׁמַת הָעוֹלָם כְּסִדְּרוֹ, דִּיּוּק קִמּוּרוֹ שֶׁל הַכַּדּוּר

לְהִתְגַּלְגֵּל בְּאֵין מַפְרִיעַ מֵאָז וְעַד הֲלֹם;

אֹמַר – שְׁקִיפוּת הֶהֲלִיךְ מֵעִידָה עַל עַצְמָה,

תּוֹמֶכֶת מַדָּעִית בְּטִעוּן הַשָּׁלֵם הַמֻּשְׁלָם. וַאֲסַיֵּם בְּקִדָּה עֲמוּקָה

עַד שֶׁיַּוְרִידוּ לְחָיַי. וְאֵצֵא אֶת אוּלָם הַשִּׁמּוּעַ

צְלוּלָה כְּמֵימֵי אָגָם זְקוּפָה וּבוֹטַחַת אֵצֵא

מִשָּׁם, וְיַשּׁוּב הַיּוֹם הָרִאשׁוֹן וְיֻתַּר לִי לָלֶכֶת

הַבַּיְתָּה, לִישׁוֹן.

דרג את התוכן: