נתיבי קיץ הומים בנפשי עתה,זכרון רחוק לימים אחרים,של תמימות,של הססנות בהם גיששתי דרכי אל ליבך,להנציח שירתי בעיבורי הסתיו שהגיח לפתע בין ימי תשובה למעשרות המילים. הד רחוק לוטף חיוורון שרב אחרון,קורע שופרו תפילה ראשונה להתחלה חדשה. זכרון נעטף בי,מקושש לולבי סוכתי ,יריעת נפשי לאהבה שבוא תבוא. והימים הביאו בחובם את מצוות הרגש המטיף יומו להתרגשות נאדרה. אל ליבך גיששתי דרכי יריעות כיסופים להנציח שירתי ענפי אהבתי לולבי סוכתי.
עיבורי סתיו צהלו דמותך תפילה בין תשובה למעשרות אהבה.
הד רחוק חומד חיוורון פניי קורע שופריו ירח מצונן כיסופי אהבתי. והיום חולף,מותיר אחריו שובל מעט עצוב שנסב על העבר,עבר שאני רוצה לשכוח,ולא לתת לעצמי את הנסיון לחפור בו שוב ושוב.העבר הזה מלמד אותי יותר מכל,שהיום אפעל במידה אחרת מכפי שהייתי אז,נותן לעצמי את המגננות הרצויות,ואת חוסר העמידות שלי אביא להגשמה הפוכה.והחוכמה שבשתיקה,יפה היא לעין שיעור כמטבע אוצר שכוח בלתי יסולא בפז. ואני ..אמצא דרכי אל מקומות השלווה,להנחיל בתוכי תעצומות נפש לסלילת הדרך החדשה שאותי תוביל אל הנחלה שכה רציתי.ושם,בין מילים למעשים,אחפוץ ליבי לאהבתך,כפרח נובט צלליתו עמודי תווך בראשית הימים. ומילותיי אלייך כנהר שאין לו סוף,מפכפך בעצמותיי ללא חידלון. ואני שאינו מתיימר להיות בולט,שרוצה להיות כמו כולם.... יודע אני שלא תסכימי עם דבריי,ואכן,אי הסכמתך ברורה לי,כדבר חרוט בליבי,ואני תמיד משתדל להביא את הידיעה שאני כמו כולם,לא מביא שום תהילה וכוח לעצמי בשום מובן ואופן,כי דרכי היא דרך בה בחרתי,ואני שלם עימה.דרך המוליכה אותי אל מנגינות שטרם שמעתי,וטרם ידי קצרה בם,דרך בה אמצא את חסדי מילותיי ,ואנעם בם את רגעיי למשמרת מוקצנת בשעה בה תימוג אהבתי לטיפופי הלילה המשכין רוגע בחצרותייה. ומה נעמו המילים בליבך,כמחוות גשם ביום בהיר,רענון הנשמה לרחיצת טהרה טרם מגע של אהבה. ולך,אביא סלסלי מילותיי,מלאות כל טוב אהבה,להמתיק רגעייך ,כצלופני אושר ממתיקים שפתייך ענבי אושר לרוב. ותפילה אחת תהמה בליבי....לרצות אותך עד סוף הימים. אלך לי לדרכי,בין קווים חוצצי חושך,להניח אהבתי בשדרת האוהבים,ואשב לי בספסל בודד עד תשובי ,להרנין נשמתי בשפעת חיותך והוויתך. והלילה ינשב בי געגועים לבקש ידך נאמנה,להביאני תחת כנפייך,לאהבך.
הולך לדרכי,להביא מנוחה לנפשי ולאהבתי...עד יאיר הבוקר,ושם אחבוק אותך במיטב צלילי אהבה ואושר. לילה טוב אהובת נפשי,לילה של אהבה,לילה של חלומות בנעימים. אלייך אתגעגע עד כלות נפשי להביאך אל ביתי הקט,אלייך תערוג אהבתי עד גלות הקץ הימים. ולך אביא נשיקתי בסף שפתייך,מגע תמים של אהבה.
חיבוק אמיץ וגדול. ואחתום מילותיי בעוד רגע של אהבה,להמתיק לילי בסוד אהבתך הגדולה.
|