כותרות TheMarker >
    ';
    0

    " רצה למרחקים ארוכים" / מירב בורשטיין

    2 תגובות   יום רביעי, 1/2/12, 16:16

    ''
     

    באמצע החיים חלתה במחלת היאפיים שלא אובחנה על ידי הרופאים* הפסיקה לעבוד כאחות מוסמכת * טיפול של שנתיים אצל רופאה סינית איזן את הרעלים בגוף שנצטברו כתוצאה מלקיחת כדורים ותרופות * הטיפול הפסיכולוגי הממושך הביא אותה לתובנה כי היא פיתחה תסמינים של דור שני לנפגעי שואה * החלה לכתוב בעידוד הפסיכולוגית, מתוך ניסיון להוציא אותה מהמיטה ולהעסיקה*  בימים אלה איילה נווה משיקה את ספר הביכורים לילדים "קוראים לי ג'ימה"(בהוצאת "אופיר ביכורים"). בספר שזורים מסרים חינוכיים-חברתיים בנושאי הקשבה, ויתור, סובלנות ואהבה. נושאים איתם התמודדה ומתמודדת נווה אף היום כחלק מתהליך הריפוי.

    איילה נווה , 53, נשואה ואם לשניים, תושבת השרון, חלתה ב"מחלת היאפים" (פיברומיאלגיה) והחלה בכתיבת ספר הביכורים שלה "קוראים לי ג'ימה" בעידוד הפסיכולוגית כחלק מתהליך אישי- שיקומי.  בספרה שזורים מסרים חינוכיים-חברתיים בנושאי הקשבה, ויתור, סובלנות ואהבה. נושאים איתם התמודדה ומתמודדת המחברת אף היום כחלק מתהליך הריפוי.

    איילה נווה, הינה בוגרת החוגים לסיעוד וקולנוע באוניברסיטת תל –אביב . במשך שנים רבות עבדה כאמא במשרה מלאה וכאחות במגזר הציבורי והפרטי.

     

    נווה מחויכת , רגועה ומעט נינוחה כשהיא מדברת על הספר שמצוי בכל חנויות הספרים. "אף אחד לא יודע באמת מה עומד מאחורי הכתיבה" מציינת נווה, שאל הכתיבה "נזרקה" כך פתאום באמצע החיים בלי שום התראה. "אני שמחה על כל התהליך שבמהלכו חוויתי, התרגשתי, וגילתי דברים חבויים בנפשי כולל משקעים מהילדות לאב ניצול שואה, ואב שלא דיבר על "המלחמה ההיא".  ילדותי היתה יפה ומלאת שמחה ולא חסר לי כלום אבל השתיקה של אבי השפיעה בתת מודע על החוויות שלי כבוגרת עד היום".

     

    ספרה החדש לילדים מסופר מנקודת מבטה של הכלבה ג'ימה, אשר נמסרת לאימוץ ומגיעה לבית חדש. ג'ימה מבינה כי היא  צריכה להסתגל לחיים משותפים עם המשפחה המאמצת ותוך כדי ההתאקלמות בביתה החדש, ובניית גשר אמון עם בני המשפחה החדשה, לומדת ג'ימה מה מותר ומה אסור. 

    אישיותה של ג'ימה, גיבורת הסיפור , עוצבה בהשראת כלבת המשפחה, שאף מצוידת בשם זה. הכלבה ג'ימה הגיעה לבית המשפחת נווה כאשר בנה ביקש כלב כמתנת בר מצווה. הכלבה שאומצה הפכה להיות חלק בלתי נפרד ממנה ומהמשפחה.

     

    נווה שעבדה כאחות, נאלצה במהלך השנים לעבוד שעות רבות ולעיתים שתי משמרות ביום עקב הצורך הכלכלי. בשלב מסוים החלה להרגיש כאבי ראש אותם ייחסה למחזור, ביוץ או כאבי ראש שנובעים מעמידה ממושכת כאלו שמבעבעים מעמוד השדרה כלפי מעלה. בשלב מאוחר יחסה את הכאבים לגיל מעבר. כל פעם מצאה לעצמה הסבר אחר.

     

    "מאקמול עברתי לאופטלגין אח"כ לאלגוליזין וכיוצ"ב כל פעם שיצא כדור חדש חנכתי אותו".המשכתי באורח חיי העמוס, לא עצרתי לחשוב על משמעות הריצה ולאן אני רצה. ואז החלו הכאבים בגוף וגלי החום ועדין לא הבנתי" מוסיפה נווה

     

    המצב שלא הפסיק הביא אותה לפקוד את מרפאותיהם של רופאים מומחים במגוון תחומים רחב - אורטופדים פנימאים גניקולוגים, אנדוקרינולוגים. במקביל ניסתה תרופות רבות, הורמונים בכל צורה שהיא כדורים ומדבקות , טבעיים, כל מה שהיה בשוק,  שגרמו לה לכאבי ראש קשים. נווה לא וויתרה וערכה  סדרה של בדיקות אין סופיות אשר רובן היו תקינות.

     

    נווה הפסיקה לעבוד כאחות במטרה לנוח ולאגור כוחות. אך המציאות טפחה על פניה כאשר מצאה  את עצמה במיטה ללא יכולת לתפקד. נורות אדומות נדלקו אצלה כאשר הבחינה בכתבה בעיתון ארצי שחוותה את אותם סימפטומים. כתבה שבעקבותיה פנתה למומחה ריאומטולוגיה  שבתוך שניות איבחן את המחלה.

     

    בשלב מסוים החליטה לנסות טיפול פסיכולוגי. המטפלת אבחנה שנווה לא במצב לטיפול מסוג זה ושלחה אותה לטיפול אצל רופאה סינית שמטפלת ע"י דיקור ודיאטה. לאחר שנים של טיפול סיני הצליחה לאזן את עצמה ולתפקד ואז חזרה לפסיכולוגית.

     

    סוף !

     

     

     

     

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        6/2/12 06:31:
      מעניין מאד.. אז יש תקווה ... והטיפול הסיני הוכיח את עצמו .... כתיבת ספר כתהליך שיקומי - טיפול נהדר. תודה על השיתוף
        1/2/12 18:19:
      Life is never easy

      ארכיון

      פרופיל

      מירב ב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין