simplify, simplify
פוסטים פופולאריים
-
עטיפה של שוקולד שוויצארי משובח
30/11/09 | 1227 צפיות
-
חיים שניים
19/7/07 | 2876 צפיות
-
שש אחרי המלחמה - הסוף
27/1/08 | 932 צפיות
-
מר מתוק- חלק ב אחרון
17/4/08 | 1137 צפיות
-
כולם עושים את זה!
18/1/10 | 1072 צפיות
-
קרואסון אחרון ופרידה
21/9/10 | 1376 צפיות
פוסטים אחרונים
- קרואסון אחרון ופרידה 21/9/10
- לוגנו לוקרנו וכל הג'אז הזה 14/7/10
- נוסעת בזמן ובמרחב 25/6/10
- זריקת תרבות מרוכזת 7/6/10
- כולם עושים את זה! 18/1/10
- חגים של אחרים 11/12/09
הבועה חלק שני
"איקיאה איננה רק צומת במחלף פולג, אלא צומת הכרחית בזוגיות החדשה". הסברתי לו בדרך למשימה."אם נשרוד את מבחן איקיאה ונעבור בקלילות ובאלגנטיות בין שבעת מדורי הריהוט כמו שעוברים בין אגפי הארכיאולוגיה המצרית לאמנות המודרנית,למשל, הרי שנוכל להם לכל המשברים כולם. נזרום, לא נתווכח, ושעתיים וספה אדומה אחר כך, נשב לכוס קפה אל מול הים ונצחק על הכל."על הנישואים האבודים ותכולת הבית שהלכו לאקסית התובענית, ומשפחתה המתנשאת. על עשרות הזוגות המסתובבים במתחם עם מבט ריק בעיניים מזוגגות, וקונים עד אובדן חושים עוד חפץ סטנדרטי שיפיג את שגרת עולמם. ועל הגברים, שכמו שאמרה אנט המוכרת היעילה מאגף חדרי השינה: "חסר להם משהו באונה השמאלית ולכן אין להם כל אפשרות לראיה ממוקדת. והם הולכים פשוט לאיבוד באיקיאה," או בכלל.
אפשר גם לנצל את ההזדמנות הזו להיזכר בכל ביקורי הקודמים במתחם ביחד או לבד. בקטע של בניה חדשה או הרס, כשהיה לי עם מי להרכיב פיסת חיים או ארון. אפשר גם לא. אני הרי יוצאת מכל מערכת יחסים עם פחות מטען. פחות תקווה, פחות סבלנות, פחות רכוש. משאירה את הכל מאחורי וצועדת הלאה, קלילה, לחדש ולבלתי נודע.
מהנישואין הראשונים שלי יצאתי בלי מג'ימיקס ובלי אמון בגברים מופנמים עם נטייה לדיכאון קליני. אחר כך רציתי הכול לבן ונקי וחדש. בניתי עולם אחר, ושמח ולבד. מהקשר שלאחר מכן יצאתי עם הרבה תובנות, אמון מחודש בזוגיות, ותקוות משוכללות. הבאתי אתי גם אהבת זולת מסויגת, סט צלחות פשוט, ושולחן אחד עתיק. מעבר לכך נותרתי כמו שבאתי עם אותם חברים, אותה אישיות, ואותה דירה. אימצתי כלבה, התחלתי לכתוב, ולתרגל יוגה ובניתי חיים. מלאים, לחוצים, מרתקים, עמוסי ריגוש ועשייה וריצות, ולפעמים קצת אהבה לטווח מוקצב. או ניסיון לפחות. והמון חוויות. נועם לא כל כך אהב את הדימוי של איקיאה. הוא בכלל העדיף ללכת לשוק לוינסקי, ובלובר לא היה כבר שנים, אם בכלל. שוק לוינסקי הזכיר לו את ימיו העליזים עד עוגמה כגבר נשוי ברמת אביב גימל עם מאהבת ממעוז אביב. דרום העיר היה אז מקום המפלט שלהם שלהם בימי שישי בבוקר. שם ישבו באלימלך או במסעדה תורכית, הסתובבו יד ביד כמו בני שש עשרה מאוהבים בין הדוכנים, והתמקחו על שתי בטריות למפסק. שם טעמו אורז אצל מוכר תבלינים פרסי נדיב במיוחד, או פנטזו את חייהם המשותפים שכמובן לא כללו שום פריט מאיקיאה. שוק לווינסקי עשה אותו חרמן בהתניה פבלובית של גבר נשוי שמקבל את מנת תשומת הלב השבועית שלו עם המאהבת, בטרם יחזרו איש ואישה לביתם החם והמסודר במועקה כבדת ריהוט.
"זה לא בשבילי הלוינסקי הזה", הסברתי לנועם ברהיטות, "אני כל החיים נמנעת מעימותים, לא אוהבת להזיע לעמוד על המקח, ולהידחף בתור". למה הוא לא מבין שטוב לי בבועה שלי, בשטח סטרילי ממוזג, בטמפרטורה קבועה בלי סיכונים? "צריך לעשות הכל ביעילות שוודית ולא לבזבז אנרגיה מיותרת", ציינתי ביובש. אבל כשהסכמתי לבוא אתו, לבסוף, כמו שתמיד הסכמתי לכל דבר בשם ה"זוגיות" הקדושה המידבקת, מאוד נהניתי. הייתי חייבת להודות. מהקצב האיטי, מהמגע האנושי והחום. הבטתי בו מתמקח בהשתאות מתנשאת, כשרב עם המוכר שנהנה לא פחות ממנו, ונזכרתי בהודו. "איקיאה זה קונספט פשוט" התעקשתי, "כל הוראות ההפעלה כבר בפנים, למה לסבך הכל?" החיים היו יכולים להיות כל כך פשוטים עם הוראות הרכבה מפורטות בשוודית. צריך רק לעשות את השינוי הקטן הזה, ולעבוד לפי המפרט הטכני. אבל גברים במשבר כנראה לא אוהבים שינוי, הם אוהבים מצב של קבע או תקיעות. הם לא רוצים שום מוצר מתכלה, מלבד סקס. נועם לא הסכים להחליף אפילו את מייבש הכלים ליד הכיור "כי הוא לא העלה עוד עובש". הוא התווכח בחירוף נפש על כל אהיל נייר ווילון אמבטיה, וליד דוכן הכוסות בשלושה שקל הגיע לפרץ של צעקות שהסתיים בדיכאון מתגבר ליד הקופה.
"סך הכל עברנו את זה בשלום" אמרתי בקול של מדריכת נוער בצופים, "בוא ונמשיך הלאה לג'מבורי". נועם הביט בי במבט נרגן של גבר באמצע החיים שלקה בתסמונת קדם ווסתית על אף שכבר היה בגיל הבלות. "לא רוצה לבלות יותר, לא עולה לגלגל ענק, לא רוצה כלום, רוצה הביתה". הביתה?! אל הבית הקודם שתיעבת ועזבת? אל הבית החדש שעוד לא בנית? לבית שלי? נועם לא הבין בעצמו לאיזה בית הוא רוצה לחזור אבל ידע שהוא רוצה לחזור לשם לבד. איקאה או לוינסקי, יש היום כל כך הרבה אפשרויות למוצר מתאים לצרכן המודרני המתוחכם היודע בדיוק מה הוא רוצה. פרסונליזציה וקיסטום, הם הסלוגן של העולם החדש. לפי מידה,ממש כמו הבועה שניסינו לבנות.
אבל אני כנראה טובה רק בשלב הפרזנטציה. תמיד בסוף לוקחים לעבודה את המועמד האחר. התכנית העסקית שלי נראית נפלא על הנייר. אבל היא חלומית מידי, מושקעת מידי ולא רציונאלית. בסוף הוא מעדיף תמיד את הפולנייה השכונתית שמזכירה לו את בית אמא ומבשלת צלי עם תפוחי אדמה פושרים. היא זו שבסוף תשב על הספה שלי, האדומה, שאני בחרתי באנרגיות המשובחות שלי עם החזון הבלתי ממומש. היא זו שתשמע את פס הקול של המוזיקה שאני בחרתי, במערכת הקולנוע הביתית שחשבתי שהוא קנה רק לי. |
תגובות אחרונות
-
לירוןקורל
בתגובה על ירח דבש בקוסטה ריקה
-
y2work
בתגובה על קרואסון אחרון ופרידה
-
ייטי
בתגובה על
-
אבנר רג
בתגובה על SKI
-
צילום בזמן אמת
בתגובה על
-
ron-coaching
בתגובה על
תגובות (28)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
ההנאה שלמה.
אמה מה, אני בעד שוק לוינסקי....
והקסם של יום ששי של אוהבים..
ואת איקאה שעדיין אינני מכיר לבושתי
אשאיר למרובעים עם האשה בקטנה...
והגבר הממושמע..
גם אני שוק לוינסקי והלובר, מין מיקס מוזר שכזה.
איקיאה ? רק בגלל הסימבוליקה, במציאות -
שומר נפשי ירחק.
את כותבת נפלא.
היי רייצ',
איך היית כותבת את הפוסט המצחיק-עצוב הזה בלי איקיאה? שמחה בשבילך שנטשת את חומרנות העולם הזה, נטעת אוהלך בפרדס וחזרת לטבע. ונטי - אוהבת לרוץ בין העצים?
איקיאה מזכיר לי פוסט מצחיק אחר -
http://cafe.themarker.com/view.php?t=670972
תיהני!
עדיין "מר מתוק" במקום הראשון.
הסוף כאן נחמד. מישהי אחרת שתופסת את מקומך בחלום שלך. רעיון יפה.
כיף לשמוע, אבל לא תמיד כיף להרגיש
תודה ענת
לפעמים זה עוזר...לדקה או שתיים.
ר
הפרק השני אף מתעלה על הראשון,
שצף קצף...מזרקה של רגשות...
אהבתי.
נפלא....הרהיטות מדהימה....
נגעת בדברים כואבים בצורה מרתקת....
ענת
מיכה שלום!
לאן נעלמת? תודה על הכוכב, ומה עם המערכת??
רייץ'
מקסים
תמיד נהנה לקרוא
כוכב על החלק הראשון
מחר , על השני
הי רייץ'
אני מבקרת באיקיאה לעתים רחוקות, בכל פעם שמחליטה לעשות את זה מגלה שבעצם אין לי סיבה אמיתית ומוותרת. אבל דבר אחד אני יודעת, הביקורים הבאים שלי שם כבר לא יהיו כמו שהיו בזכות סיפור החיים שלך, אותו קראתי על הבוקר ולקחתי אתי ליום חדש
טובה
היי רונית תודה רבה מאוד! בטח שנהיה חברות.
מתחילה לקרוא את שלך.... איפה את גרה?
ר
נראה לי שאת הכוכב האחרון שלי להיום את קיבלת ובזכות גדולה!
אהבתי ממש את כתיבתך , הרעיון, המסרים- נפלא נראה לי שנהיה חברות!!!
וחוץ מזה פתחו פה לפני חודש איקיאה במיאמי, עוד לא הספיקותי אבל אני מוכנה כנראה למבחן הזוגיות הזה
ומבחינתי, יכול להיות גם הרגע ממש בשוק לוינסקי אצל זה עם הבורקס הבולגרי בפינה!
מקסים,
פעם קדמת הצעתי להפוך את בעיית הסיומת :"יות", :לשלולית
הפעם אני אציע לך לתור בשווקים, יותר זול מאיקאה, ומה שיצא יצא...
מנסיון
אלון יקירי
מי ביקש?
לא הבנתי את תיאורית המלחמהץ באהבה כמו באהבה, לא?
ר
קצת מתסכל, אבל בסופו של דבר כל אחד נכנס לחיינו מסיבה מסויימת...
וגם לנעם היה שם מקום. החכמה היא להשכיל וללמוד את השיעור הנכון.
אני רק מקווה שהשיעור שתלמדי לא יהיה להימנע ממערכות יחסים, איקאה או שוק לווינסקי - לכל אחד קסם מיוחד משלו :))
סיפור מקסים.
קצת עצוב.
גברים נשים, איפה זה באמת נפגש?
אוףףףףףףףף אוויר
זה מעולה
וכמה עצוב ? ונכון
אבל את יודעת החיים
איקיאה , לווינסקי
ניסית פעם את שוק הפישפשים , שם יש יציאות מעניינות (וותיקות אבל מעניינות)
יכולים להפתיע, מאחלת לך שיפתיעו אותך.
את כותבת מצוין ומצחיק
נשארתי עד המילה האחרונה (אפילו שלא קראתי את החלק הראשון)
מערכות יחסים ... איי איי איי .... בור ללא תחתית, הר ללא פיק ....מישור למרחקים ארוכים או קצרים , נו מערכות יחסים, מסע לכל החיים.
שיהיה יום קסום ושבת מופלאה
תודה שהזמנת
מיקאלה
תודה רבה עמוס
הסיפור הבא בדרך
למה זה קשה לך כגבר? לא הבנתי.
למרות שהנושא קשה לי כגבר
נהניתי מאד מהקריאה. שוטף, שנון ונעים
רייץ
קודם כל "כוכב" על כתיבה מופלאה שגורמת להנות מהקריאה.
ולמה נתת לחכות כל כך הרבה זמן עד החלק השני...?
מחכה לסיפור הבא...
אמת, מתישהוא צריך להפסיק לתת,
מצד שני אם לא ניתן זה לא יגמר בשקט.
אבל כבר נתנו את הכל, עוד פעם?
וואו
יש לי גם עוד כמה על איקה
תודה
מבטיחה לקרוא
נהניתי לקרוא פעם אחת, אבל בגלל החוסר ההוא באונה השמאלית, חייב לקרוא עוד פעמיים...
תודה על כתיבה מסתחררת ואסוציאטיבית, משווה ומאלפת.
(אגב, אם יהיה לך זמן, היכנסי לעמוד שלי, יש שם סיפור "ואין גבר" שגם נכתב באיקאה).
גיל קסטל