מתוך תגובה על הצילום ה אחרון, בו מצולם בקבוק יין על כסא משרדי,

מאחר והצילום היה מורכב בתאורה מאורות וצללים נטה ריפוד הכסא האפור ,

לגוונים כהים מהרגיל, ואז כמו בכל פי ת בד וריפודים,

כסאות כריות מיטות כיסויים ובגדים, הם מיד מתכסים ,

בשערות הלבנות שנושרות מפרוותו של אקיטה כלבנו,

זוגתי ובתי שעדיין גרה אתנו מאוד מקפידים שלא ינצו להם  בצאתם ובבואם מין אניצים לבנים ,

ובתי אף הטילה עלי -שאינני מקפיד כמוהם- איסור חמור שלא לשבת בכסא בסלון,

כדי חס וחלילה שלא יאספו מבגדי שערות מפרוות אקיטה וידבקו בכסאה

ולבסוף בבג דיה,

אני מן הסתם סיגלתי לי שולי החמרה כתוספת ואיני מתקרב  לכסא   אלא משאיר טווח בטחון של חצי מטר מכל כיוון,

בדומה ואחיות בית חולים שלובשות כפפות בהתקרבם לחולה שעל מטתו רשום בבידוד,

בקצור על אותו כסא מצולם בלטו כמה שערות לבנות  מפרוותו של אקיטה,

ואז נדרשתי איזה מן כלב הוא א קיטה,

וכהמחשה העליתי סזדרה של אקיטה,

בסדרה הוא מופיע כאישיות כפולה , מצד אחד כיניתי זאת כחיה רעה,

ואת הצד השני כיניתי אופיו ככברה,

בשני המקרים חטאתי בהקצנה ,כי חיה רעה הוא לא בלשון המעטה,

הוא חבר לכולם ,לכלבים ולאדם,כאשר הכלב שבא ממולו הוא קטן ,

משתוחח אקיטה על גחונו, וממלמל דברים סתומים בכל רם,כך הוא מתחבר לקהילה אופיו שליוו וליבו תם,

ולגבי ההנחה השניה שאופיו ככברה, גם זה לא מדויק מן הסתם,

ועל כך יעיד הסיפור המסוים,

בין 2007 ל2009 היינו מתאספים כמה בעלי ובעלות כלבים עם הכלבים בחצר בית ספר אוסישקין(מאוד קרוב לבית)

כל יום בשעה שמונה בערב, ושם משחררים את הכלבים, כדי לתת להם קצת חופש ומרחב לשחרור מרצם,

ככה כל ערב שעה ויותר, היו משחקים הכלבים, והתגודדו גם הבעלים,

את שמות הכלבים הכרתי רובם ככולם , אבל לזכור את שמות הבעלים לקח יותר זמן,

היינו חבורה די מלוכדת בעלים ככלבים, מדי פעם הופיעו גם פנים חדשים,

והיו גם כלבים תוקפנים  שחשפו שיניים ונהמו  בקולם אש וגיצים,

הכלב התוקפני מכולם היה כלב רועים שנקרא ג'רי,

וכל כלב אחר מהלהקה שקרב אליו היה בטווח סכנה,

וכמה שהערנו לאשה הבעלים, לא עזרו לא בטרוניות ולא בכיבושין,

בולטת משכמה ומעלה בלהקת הכלבים היתה כלבת זאב,

גזעית למהדרין, נדמה לי שזכה גם בכמה גביעים,

אלפא היא נקראית ובעליה היא טליה עולה מגרוזיה,

אותה כלבה אלפא היתה פשוט מוכוונת לפקודות,

אם לא נתתנו לה משימה לפחות פעמיים בשעה, היא היתה נעשית  חסרת מנוחה,

וטליה ניצלה זאת היטב ,

אקיטה למשל היה אוהב להעלם בצדו האחר של חצר בית הספר,

מספיק שטליה היתה אומרת בהדגשה  ברוסית,

אלפא לכי תביאי את אקיטה, מיד היתה אלפא מזנקת ולא היתה חוזרת , אם לצידה לא היה נמצא אקיטה בהליכה כנועה,

היתה לה שיטה לאלפא לאגף את הכלב שאליו כוונה המשימה, מכל צד ,תוך המהום באיום , שאם לא יעשה כרצונה המצב יהיה אפילו בכי רע,

יום אחד ודי בהפתעה הופיע כלב זר  גדול ומופרע,

אלפא כמנהיגה נצבה מולו, אבל נראה שהכלב לא התרשם מהמחווה ,

ואף הגביר את חרחורי המלחמה,

ואז במפתיע אקיטה ניצב בינו לבינה ,

ואף חשף שיניים כמו שנראה בתמונה,

התוספת של אקיטה ואולי נחישותו הם ששינו את פני התמונה,

אז אולי לא הכל כמו שנראה ונשמע,