המציאות עשירה, מתעתעת, מנחמת ואופטימית יותר מכל פנטזיה.

חייל שריון השתתף בתחילת פברואר, בסריקות אחר משליכי אבנים שמנסים לחתוך את הגדר בכפר-בּוּדְרוּס, מצפון מערב לרמאללה, (שזה פחות או יותר ליד בית-אריה וכביש 6... כלומר במרחק שווה מראמאללה ותל אביב). החייל נשכח על ידי מפקדיו בתחום הכפר, לאחר שעקב מזג האוויר הסוער, חושך וגשם, החליט הקצין שפיקד על הפעילות לעזוב את המקום, והורה לחייליו לעלות על כלי הרכב ולזוז.

זמן קצר לאחר זאת, זיהו שני קשישים פלסטינים מן הכפר את הלוחם שנשכח בפאת הכפר, עומד לא הרחק מהם, פנו אליו כאל אחד האדם, ועדכנו אותו כי חבריו הלוחמים כבר עזבו את הכפר בלעדיו.  "למה לא נסעת עם החיילים?" שאלו אותו שני הכפריים, "הם הלכו מכאן".

החייל חשש, הורה להם להתרחק, וכיוון לעברם את הנשק. אחד הזקנים לא התרגש, התעקש שהם לא משקרים, והזהיר את החייל שאם ימשיך להתקדם לכיוון מרכז הכפר, הוא עלול לפגוש את צעירי הכפר שמסוגלים ליידות לעברו אבנים ולפגוע בו. החייל האמין להם וביקש מהם להישאר לידו. השלושה ליוו זה את זה בדרך הקצרה ביותר לעבר הגדר, שם חיכה רכב צבאי, ממנו ירדו קצין וחייל.

אחד הזקנים נזף בקצין (פעמיים): "למה ככה השארת את החייל? זה מסוכן. למה אתה מפריע לנו בכפר? מה יש לך לחפש כאן?" הקצין הודה לפלסטינים וביקש ללחוץ את ידם. אחד מהם לא הסכים ואמר כי עשה זאת רק בשביל להציל את חיי החייל. הקצין ולוחמיו החליטו לא להתעמת איתם ועזבו את המקום.

דובר צה"ל מסר בתגובה: צה"ל רואה את האירוע בחומרה רבה, ומבירור עולה שאכן היה נתק של לוחם השיריון מהכוח. מפקד אוגדת איו"ש, תא"ל חגי מרדכי, החליט לתחקר בעצמו את המפקדים, ומפרטים ראשוניים שהגיש מפקד חטיבת אפרים, אל"מ רן כהנא, עולה כי משך הנתק בין החייל לכוח לא עלה על שמונה דקות. עוד עולה כי החייל לא פנה לעזרת הפלסטינים אלא המתין לבואם של הכוחות.

                                          ************************

ואצלנו היו מספרים שבשנות ה-70 חייל היה יכול לתפוס טרמפ ברכב שטחים עם לוחית זיהוי כחולה, להגיד לנהג: "אני צריך לבה"ד 3", לשים ראש ולהירדם בנסיעה, ולהיות בטוח שהנהג הפלשתיני יודע בדיוק איפה זה בה"ד 3 וכי יסיע אותו לשם ללא פגע...