החורף הופך להיות קר יותר בלעדיה...

אהבתי את הדימויים ואת משחקי המילים בשירך: רוח טופחת ומטפחת, עצים נאים ומניעים...

שבת חמימה, אורורה

חורף מתגעגע...
חשוב לומר את המילים החשובות
מחמם את הלב

לִפְנֵי שֶׁמִּתְפַּשֵּׁט

הַכְּפוֹר.

:-)

וגם העדרותך טיפחה געגוע למילותייך...
והחורף מטפח געגוע .. וחיבוק לאהובה . .
* עונג צרוף בקריאה דן..

שלום לך,

נהנה לקרוא
וגם לעיין בכתוב.
כתיבה שמושכת..


יום אור

ארובות השמיים כהקבלה לארובות עיניך, הכפור המתפשט כצינת הלב, החורף בכלל כמטאפורה לעצב הפרידה, כאב החרטה...,

כתיבה נוגעת, רכה אך דוקרת, עצובה כראוי.
ג'אן

תודה רבה
חיממתם את ליבי
(הרבה מעבר למה שקיוויתי
לאחר העדרות ממושכת...:)

שבוע נפלא לכם ידידיי

"בדרך
שֶׁהוֹלֶכֶת וּמִתְמַלֵּאת
בִּצְלִיל קוֹלֵךְ"

מושלם!

כותב רגיש ויפה.

הקור באמת מקפיא.

אולי לא מאוחר.
אע"פ שמילים לא נאמרו אז,
אולי זו הזדמנות לומר אותן כעת.
ו... הגעגוע יהפוך למציאות.

דן, ברוך שובך.

כתבת נפלא ומלנכולי - בהחלט מתאים לעונה...

כמה זעירים וחסרי אונים אנו מול איתני הטבע שאתה מתאר בכל כך הרבה כישרון. בשיר הזה ראיתי אותך כמו עומד בתפילה, פרקי ברכיך מתוחים, מתבונן בסערת החורף בענוות השתחוות המעוררת פליאה וצייתנות.

התקופה הגשומה הביאה איתה מלבד טיפות של גשם,

גם מבול של השראה למילותיך..
נפלא :)

הוווו....החורף הזה
יש לו כשרון שכזה
כשענניו יוצאים במחול אפרפר
מותירים אותך חסר צעדים
עצים נאים מניעים בדיהם
מזהים אותך בחולשתך
יש משהו בחורף הזה
שתופס אותנו בקלות רבה ( מידי ) בחולשותינו

ונותר רק הד קולה....

( אמרו את זה הפרברים, מזמן...
כמה שהם צדקו.... )

עצוב..  חיבוק לך

עֵצִים נָאִים

מְנִיעִים עַנְפֵיהֶם בְּחָזְקָהּ,

אהבתי במיוחד את שתי השורות האלה

" עצים נאים" עצים כשהם במצב ה "נאה " שלהם מעבירים שלווה, ואז יש מעבר מן השלווה אל הסערה " מניעים ענפיהם בסערה" . שיר געגוע יפה.

דן היקר,
תענוג אמיתי לחכות לשירך...
ומילים שלא אמרת ....ודאי עוד תאמר♥
כִּי הַכֹּל הוּא זְמַנִּי.

דן,
תיאור נפלא של אווירת החורף,
מחול העננים, החיוך הלבן של הירח,
תפאורה לתחושות ורגשות של אהבה וגעגוע
ואותן מלים שלא נאמרו...

נפלא, מלא געגוע.

תיארת את החורף בצורה נפלאה.

הרוח הקרה שמטפחת געגוע לחומך,

הירח שנחטף (בידי עננים אפורים),

והכפור ששב ומשתלט.