יש לי בבית שדוֹן מעוּצבן
שמתחבא במקום לא ברוּר
אבל לפעמים, מזמן לזמן
הוא בא אליי לביקור.

הוא שדון שאוהב משחקים עם חשמל,
הוא אוהב סכנות "מדליקות",
הוא אולי פיסיקאי כזה קצת מתוסכל
שסובל מאָגרסיות דחוקות.

מפעם לפעם הוא בא כך ליום,
לחפש לעצמו ריגושים
הוא משאיר בלגן נורא ואיום,
ואז... עובר לִמקומות חדשים.

אחרי היעלמו, הכּאוֹס עצום
שום-דבר לא פועל משום מה,
המחשב לא נדלק, מראהו חתום
לטלוויזיה תמונה עמומה.

המקרר לא כִּתמול, קולו הצטרד
מהמיקרו יוצאים ניצוצות,
השעון נעצר, כזה קצת מתמרד
ואני... מפליטה נאצות.

שדון שכזה, קטלני במיוחד
שחושב שאותי הוא ישבור,
שבא לבקרני בבוקר אחד,
אלוהים... תעזור, תעזור!

ואז... מתוך רשימות הפנקס
צצים להם כל מושיעיי
טכנאי יוצא, השני כבר ניכנס
מביאים הם מזור לכליי.

ואני נאנחת, נושמת לאט
מתפללת שהוא לא ישוב,
ליד המחשב מוצאת לי מפלט
כותבת לי עוד שיר עצוב.