רז, זה היה שמו של הילדון בן השש,    רז  רעד  מצינת הלילה   ,ומפחד הזר שהחזיק בו  מזה שעות, ויותר.  האדם שתפס ברז וחטף אותו,  היה עברין מועד, שהיה מכבר, מבוקש על ידי המשטרה. המערה בה חזיק הפושע בילד,  שימשה אותו, את העברין הזה כמקום מיסתור. בבוקרו של אותו יום, הבחין הבחור הנל, בילד האומלל והמפוחד עד עמקי נישמתו, ששוטט בשדות מאחר ואיבד את דרכו הביתה. הבחור  ,בהגיון גנבי רב, הבין שבעיקבותיו של הילד  האובד, יגיחו גם השוטרים, והם יכולים למצוא גם אותו, ומקום מחבואו, ועל כן חשב בהגיון    העברינים שלו, כי הכי טוב יהיה, לחסל את הילד.או ,לחילופין, לפחות להיטיב ולהסתיר את רז, על מנת שהשוטרים לא ימצאו דבר, ויסתלקו מהמקום. לי, שהיתי אז במשטרה, עם ידידי מדברי וכלבת הגישוש המופלאה שלו, היה נידמה לנו שהכלבה ניתקלה בחומה בלתי נראית. ככל שניסתה להמשיך ולהתקדם הלאה, היא נסוגה אחורנית, וצעדיה היו דומים לריקוד משונה בלתי מובן לחלוטין,  צעד קדימה, ושנים לאחור וברור היה לו למדברי אדוניה, כי הכלבה איבדה את היכולת לנוע קדימה ולחפש את רז הנעדר. כבר יום חלף מאז היעלמו, ועלינו במשטרה הוטל לנסות ולאתרו, אך מיני כלבת הגישוש  איבדה לפתע את עיקבות הילד כמו במטה קסמים. ראשה הנטוי מטה ניסה בכל יכלתה לשוב ולמצוא עיקבות ריחו של רז, אך...ללא הועיל. הריח שהיה כל כך חד וברור לה קודם לכן, כמו נמוג, היתנדף באויר, באופן כל כך לא מוסבר   ובלתי וצפוי. מדברי, הכלבן המנוסה, עמד מהרהר ומופתע, למראה הכלבה הניזעמת, שפרצה צרור נביחות זועפות, שהביעו את תיסכולה, תוך שהיא מתעטשת, ומזוררת, באופן שלא נהגה כך מעולם. ואז מדברי ,כאילו היכה בו פטיש חמישה קלוגרם  בראשו, הבין כמו בהארה פיתאומית. מישהו, מנסה כנראה, לטשטש בכונה תחילה, את האפשרות לעלות בעזרתה של הכלבה, על עיקבות הילד. הכלבן גחן מלוא קומתו הגבוהה, מעל רגבי העפר. הכלבה סקרנית כתמיד, קרבה אל אדוניה, לראות מהי המציאה שהחזיק בידו אך  מיד נירתעה  לאחור כאילו ניכותה ברותחין. ושוב , פרצה בהתעטשות אדירה. אכן כן הכלבן רעל הניסיון העצום, הבחין  בו ,ועוד איך. אצבעו ראתה היטב את גרגרי הפילפל השחור. שגרמו לחוש הריח שלה להשתבש. אבל פתאום, לך תאמין כי הדבר בכלל ניתן ואפש/רי. לא לחינם יצא שמה של הכלבה מיני כמלכת כלבי הגישוש.  היא כמו הגיעה לכלל החלטה, ומשכה במרץ ברצועת העור. היא החלה עכשיו, לעשות   איגוף רחב, מוליכה אחריה אותי ואת מדברי אדוניה, עוקפת את   האזור הנגוע בפילפל, תוחבת ראשה לבין רגבי העפר שואפת את הריחות, ואז, פרצה בנביחות שמחה. זנבה כישכש  בעליצות רבה, כשנביחותיה כמו הכריזו, הנה", מצאתי שוב את העיקבות האבודים.  "מדברי ליטף את ראשה בחיבה עצומה, וזו גיגרה  ג ירגור של הנאה ממשיכה דרכה במרץ רב. הלילה ירד, והכוחות המחפשים, האירו את השמים   גורמים ברעש ובמהומה גם לבריחת אלו מחיות הבר שבסביבה, תנים שאולי מפחידים בהופעתם את הילד האובד שהולך לבדו גלמוד ואומלל, בחשכת הלילה.הכלבה, התקרבה בביטחה רבה, אינה יודעת כי   המחזה שיתגלה לעיננו יהיה   מחזה בהחלט קשה ולא נעים. אמנם הילד  שוחרר בידי הגנב שהחליט בהחלטה של רגע,  כי מוטב שהשוטרים והמתנדבים וכל המחפשים, ימצאו את הילד, וכך מבלי משים, יתאפשר לו בינתים לנסות ולהסתלק מהמקום  ולהימלט כל עוד   הוא יכול  לעשות כן.  אבל רז, הילד שהיה פתאום חופשי, החל בפחד אדיר, לצעוד ותוך כך לאחר צעדים בודדים בלבד, נפל לתוך בור מים, פעור, מאבד את נישמתו, שותה בולע מים שלא ברצונו, מנסה לינשום כשהנשימה נחסמת במי הבאר וכך, מצאנו אותו, כלאמר בכלבה המיוחדת המופלאה הזו, נבחה  כאחוזת טירוף ליד הבאר. הצלחנו לישמוע  עוד מאין חרחורים מקפיאי דם ואז... נדם הכל. מדברי, ללא היסוס, צלל לבור וחילץ אותו את רז. עוד זמן רב הוא שכב, בבית חולים , מונשם  ונילחם על חייו. אבל לבסוף,   לבסוף, לאחר  זמן ארוך למדי , ימים מורטי עצבים   להוריו וקרוביו,  רז  הילד החמוד הזה,  שנלחם על חייו באומץ ובעקשנות כל כך מעוררי כבוד והערצה, רז   ניצח וחזר לחיים. כך  הם לעיתים החיים מצידו השני של מטבע  החיים. מן הצד המשטרתי,