החיים שוחקים לנו את התחתונים בשנת 2009 , בסמוך לכניסתי לתפקיד מנכ"ל דלתא , ביצעתי רכישה גדולה של תחתונים תוצרת החברה , כראוי למנכ"ל של חברה המייצרת בין היתר הלבשה תחתונה. מספר שבועות לאחר מכן בעודי ממשש לי זוג תחתונים שאך זה יצא מן הארון הרגשתי שהבד אינו "צעיר" כפי שהיה. הוא נראה עייף ומעט בלוי. כבר למחרת בבוקר התייצבתי בחדרה של קניינית הלבשת הגברים עם הבעה חמורה ומוטרדת על פניי. "את יודעת", אמרתי. "בקושי חודשיים אחרי שהתחלתי ללבוש את התחתונים של דלתא , והם כבר נראים בלויים וישנים. איזו מן איכות זו? זו רמת המוצרים שאנחנו מחזיקים ? ". הבחורה אמנם הייתה מעט מבוהלת מן העובדה שמנכ"ל החברה החדש נועץ בה עיניים חודרות בבוקרו של סתם עוד יום רגיל אך לזכותה יאמר שהלחץ לא ניכר בתשובתה.
"מכבסים אצלך הרבה" ? שאלה , "כל כמה ימים אתם מעמידים מכונה " ?
לא שהבנתי מה זה קשור , וזה גם עצבן אותי עוד יותר , אבל הנימוס לפחות חייב אותי להגיב בצורה ממלכתית. "כן , אני מניח שפעם ביומיים , ככה זה עם שלושה ילדים , אבל מה זה קשור , שלא לאמר מה זה עניינך?". הבחורה לקחה אוויר (טוב , כבר היה קצת לחץ בחדר) ושאלה בעדינות אך בנחישות "ואני מניחה שאתה לא לובש זוג תחתונים יותר מיום..." "תגידי" אמרתי "זה לא נראה לך קצת חצוף?" , "את רוצה לדעת כל כמה זמן אני מחליף תחתונים? " , "זאת נראית לך שאלה מקובלת וסבירה של עובדת למנכ"ל ? " "סליחה" היא אמרה "לא התכוונתי לחוסר כבוד , פשוט מה שקורה לך הוא סימפטום מוכר. אתה לוקח תמיד מלמעלה". למותר לציין שלא הבנתי. "מה זאת אומרת? " שאלתי. "תראה" היא ענתה "יש לך עשרים זוגות תחתונים. אתה מחליף זוג כל יום ומכבס כל יומיים. אז בערך כל יומיים חוזרים לך לארון שני זוגות של תחתונים. אשתך בטח מקפלת אותם ושמה אותם בראש הערמה בארון. למחרת אתה שוב לוקח את הזוג הזה ,לובש , מכבס ואחרי יומיים הוא שוב חוזר לראש הערמה. למעשה , אתה לא משתמש בעשרים זוגות אלה רק בשלושה ארבעה. אלה עוברים כל יומיים כביסה ולכן הם נראים בלויים. בעצם אתה מתנהל כאילו יש לך רק ארבעה זוגות תחתונים. התחתונים לא בנויים לכל כך הרבה כביסה בכל כך מעט זמן. לכאורה יש לך המון , אבל אתה משתמש רק במעט ושוחק אותם. הפתרון הוא פשוט. קח מלמטה! תפסיק לקחת מלמעלה". "נמשיך בהזדמנות אחרת" מלמלתי מתחת לשפה (בקוצר רוח) , אין לי זמן לזה כרגע , נדבר" ...והלכתי. בערב בבית , בדקתי. הבחורה צדקה. ארבעה זוגות עשו רוטציה על ראשות הערמה. מתחתם שכנו לבטח זוגות תחתונים חדשים , שלא נלבשו ואפילו לא ראו את פנים מכונת הכביסה.
טוב אז ? סיפור נחמד ו....
אז שהו. שבשמך הזמן הבנתי שהחיים , די דומים למגירה של תחתונים. סדר היום שלנו די דומה. אנחנו עושים בגדול את אותם דברים , עם אותם משאבים ואותן תשומות. וזה , גורר אחריו את סימפטום התחתונים. אנחנו שוחקים משאבים מסוימים ותשומות מסוימות ומאידך , לא משתמשים כלל בהרבה משאבים אחרים העומדים לרשותנו. אנחנו מנהלים ישיבות הנהלה קבועות , אחת לשבוע. עושים "שוטף" עם מנהלים בכירים אחת לשבועיים , ישיבת תקציב כל חודש . יש לנו תחומי אחריות קבועים וגם לכפיפים שלנו יש את שלהם. אנחנו משתמשים כל הזמן באותן תשומות. וזה שוחק. אם היינו מגוונים , שוברים שגרה , מאצילים סמכויות לתקופות קצובות באופן אקראי , לוקחים על עצמנו משימות שאינן שלנו בשוטף , קובעים יום אחד בשבוע בו יום העבודה מתחיל בשעה עשר , עושים פעם באופן לא מתוכנן ישיבת הנהלה בים.... ועוד דברים שנראים לנו שונים אך בעיקר , משונים.... אם רק היינו... לא היינו שוחקים עד דק את המשאבים שלנו. לא את יכולת העמידה הלחצים ולא את היצירתיות וההתמדה ,אפילו לא את היכולת להינות מן העבודה גם אחרי תקופה ממושכת השחיקה והלחץ המוגזם על מעט המשאבים המנוצלים סודקים לנו את הנשמה והרוטינה, מייבשת אותנו משעמום. אם רק היינו כמו התחתונים , היינו נשארים יותר רעננים יותר ,חדשים יותר , שורדים יותר זמן וגם... נראים יותר טוב. תשברו מסגרות , גוונו , תתגמשו , צאו מהקופסה עשו קצת מדי פעם , אחרת , ואח"כ תשנו. ואם לא ? אז שתדעו לכם!
זה שוחק לנו את התחתונים! |