בתור סטודנטית זכור לי מדריך שאמר לי פעם:

 " בתקופה שלא מצלמים , מסתכלים בתמונות "

ואני חייבת לציין שאני חווה מעין עיוורון , ופחות בהירות בצילום שלי בשנים האחרונות,

בתור אמנית שהתחילה ללמוד מוקדם אני יכולה להגיד שהחוויות שחוותי בתור סטודנטית

היו העצומות ביותר מבחינת הצילום שלי ואני לא ממש מצליחה לגעת בלמה זה ככה ?

אולי זה בגלל כמות האומנות שספגתי , והלחץ , וכל החדש הזה שיצר שפע של יצירה ,

והמקום הזה שדורש ממני להביא עבודות חדשות בנושא ספציפי, כי חייב להגיש בזמן.

אני רוצה לשתף כאן את מה שאני עוברת ואולי יש לכם סיבה אחרת שאתם מכירים מעצמכם..

האמת אני לא ממש מאמינה במוזות , או במקריות.

וכן אני לא ממש צילמתי לאחרונה משהו שאני רוצה או שאני מחפשת , הכואב בבטן הזה מפעפע לו ולכן

 אני בחיפוש אחר רעיון אחר הדבר הזה על מנת להוציא ממני תוצר חדש וגדול שאני מחוברת אליו ברמח איברי.

ויש ימים שאותם אני מייעדת להתבוננות ביצירות של אחרים כמו היום שפגשתי את האומן המדהים הזה :

http://www.augustoesquivel.com/

שמפסל באמצעות כפתורים *וגם נמצא בתמונה למעלה אגב .

זה תמיד מדהים אותי לראות איך אומנים מצליחים לראות מתוך הפשטות של היום יום יצירות מוגמרות משגעות

ממש מצליחים לעוף הכי רחוק .

כי באמת שאין גבול כשרוצים.

ואני מודה מאוד לכם מראש אם תרצו לשתף או להגיב , אני אשמח ביותר ..

שבת של שלום שלווה אהבה קבלה ונתינה , ובשורות טובות בעזרת השם.

*המוסיקה היא מיתוך פסקול הסרט הפסנתר שהלחין מייקל נאמן ,

ושם הקטע הוא : The heart asks pleasure first