יש אומרים

כל עמדה - עמדת ניצחון / מ. שוטלנד

מאז היותנו לעם, מורגלים אנו בניסיונות שונים שכולם כאחד הם בבחינת סולמות לעליה

פרץ ההסתה האחרון בעניין "הדרת הנשים" ו"ילודה מטורפת" עפ"ל, גורר אחריו ניסיונות לתרגום האווירה העוינת למעשים בשטח. בימים אלו, עסוקים פוליטיקאים ומנהיגי רחוב חילוניים, במהלכים שונים, במטרה להצר עוד יותר את רגלי היהדות הנאמנה ולגזור על בניה גזרות שונות, כלכליות, חינוכיות ואחרות.

בנושא הדיור, הלחצים כבר הניבו כניעה של שר השיכון לטרמינולוגיה, השוללת זכות קיום ממשפחות ברוכות ילדים. יותר מהפגיעה המעשית בכבשת הרש, מצערים ריקודי ה״מה יפית״ של שר השיכון, שעם הכריזו על העדפתם של יוצאי צבא, קרא בפאתוס, ש״זו הפעם הראשונה, שאין עוד נקודות זכות למספר הילדים״.

גם כניעה מבישה ופומבית לא הועילה לו, כשמצא עצמו מותקף שבעתיים בידי אלו שבא להיטיב עימם. זאת בחמת יצר ובשצף קצף, שאינם מותירים ספק בכך, שחסל סדר היגיון ריאלי בדו־שיח המטורף שהחיצוניים שולטים בו. הללו אינם מעוניינים ביישובם של בעיות לפי איזשהו בסיס מאוזן, אלא ברדיפת שומרי התורה באשר הם. אין עניין לנסות וליצור בקרבם הבנה לנושאים בהם מלקים הם את עצמם מלקות כואבות. למשל, מי שאין לו טעם בקיומה הסביר של משפחתו הוא, בל נדרוש ממנו להכיר במעלה כזו אצל הזולת - ממש כפי שהמוכן להקריב קרבנות עצומים למען חיי הפקרות, אינו עשוי לקבל את העדפתו של רעהו, לחיים נקיים ב״מרחב הציבורי״ כלשונם.

אכן בעצם הניסיונות לגזור גזירות על הציבור החרדי, מונחת הטעות החמורה יותר של רודפים אלו. כנראה מידת ריחוקם מההיסטוריה היהודית לדורותיה, גורמת להם חוסר הבנה בסיסי בנפש היהודי השורשי. הללו בטוחים בהזיותיהם, שלחץ וגזירות כאלו ואחרים, יזיזו אותנו במשהו מדרכנו. הנה כי כן, בשעה שישנם חרדים המושפעים מההמולה הגדולה ומנסים לתפקד תחת קודים כה זרים, יש צורך להצביע על כמה אמיתות, הנעוצות בשורשי התהוותו של עמנו, המלמדות, איך יהודי מביט על הניסיונות העוברים עליו:

בפרשת וארא, כשד׳ ציווה את מרע״ה על הגאולה, פתחו ואמרו מלאכי השרת ״ברוך גאל ישראל״. זאת על אף שבנ״י היו עדיין בעיצומו של השעבוד. ובילקו״ש (שמות ו,קעח) מבאר המדרש: ״רבי יהודה בן בתירא אומר הרי הוא אומר ולא שמעו אל משה מקוצר רוח וכי יש לך אדם שמתבשר בשורה ואינו שמח נולד לך בן זכר רבך מוציאך לחירות ואינו שמח, אם כן מה תלמוד לומר ולא שמעו אל משה אלא שהיה קשה בעיניהם לפרוש מעבודה זרה... וכן הוא אומר משכו וקחו לכם משכו ידיכם מעבודה זרה והדבקו במצוות...״. ומבואר מדבריו, שכבר במצב השעבוד, הופיעה הגאולה בכך, שהקב״ה נתן לנו את הסולם של קיום המצוות.

ובפ׳ בשלח עה״פ ״ולא נחם אלוקים דרך ארץ פלישתים״ לכאורה קשה, מה תעזור הסבתם של בנ״י סחור סחור, והרי כשיגיעו לא״י, המרחק חזרה למצרים ח״ו יוותר כשהיה ומה הועילה הארכת הדרך. אמנם בחז״ל (מדרש תנחומא בשלח א) מבואר: ״אמר הקב״ה אם אני מוליכן דרך פשוטה עכשיו מחזיקין איש איש בשדה ובכרם ומבטלין מן התורה אלא אני מוליכן דרך המדבר ויאכלו את המן וישתו מי באר והתורה מתישבת בגופן...״. הרי לנו מדברי חז״ל, שאין מדובר במרחק גיאוגרפי, אלא בתהליך מנטאלי של עליה והדבקות להקב״ה על ידי מאורעות המסע, שמטרתו, להעלות את יוצאי מצרים למדרגה, שתרחיק מהם את הרצון לשוב מצרים.

וכן הוא במדרש רבה עה״פ ״ופרעה הקריב... ויצעקו אל ד׳״ - ולמה עשה הקב״ה להם כך, אלא שהיה הקב״ה מתאווה לתפילתן...״. עיין שם באורך, שמבואר, שהקב״ה מוביל אותנו למצבים, שכולם מכירים שלא נותר עוד אלא להתפלל ולהתקרב אליו ית׳. אשר על כן כל עמדה שהובל אליה, היא עמדת ניצחון.

חובתנו בעת אשר כזאת / ל. מאיר

גם הבן תורה המצוי שאינו יוצא מדי אמות בית המדרש, יכול להשפיע על השיח הציבורי!

ותן תקופות, הפוקדות את הציבוריות הישראלית אחת למספר שנים, ובהן עולה חוק טל לדיון ציבורי, מעולם לא היו טובות בעבור הציבור החרדי.

בתקופות אלו, נראה תמיד כי דמו של החרדי המצוי הופקר, והתלהמות אנטישמית בנוסח ימי הביניים זוכה ללגיטימציה מלאה מצד כל אבירי הצדק ויפי הנפש למיניהם. מאמרים מושחזים ומשוחים בשמן־רעל, תקשורת עויינת שאינה מנסה אפילו להסוות את השנאה התהומית שהיא רוחשת לכל מה שרוח יהדות נושבת הימנו ונציגי שלטון שנותנים דרור לחרצובות לשונם, כל אלו הינם מסממניהן הבולטים של "תקופות חוק טל", המתרגשות עלינו ולא לטובה.

ואם אמורים הדברים בימים של שגרה, באפרוריתה המשמימה של מחצית הקדנציה, על אחת כמה וכמה שאמורים הם וחריפים שבעתיים, כאשר נופלת ״תקופת חוק טל״ שכזו וחלה בימים בהם ריח בחירות נישא באויר, ופוליטיקאים מכל גווני הקשת מתחרים ביניהם בלהט על ליבו של הבוחר הישראלי הרדוד. ״כל המיצר לישראל נעשה ראש״ למדונו רבותינו, ובגירסה הישראלית ניתן לומר, כי כל המרבה לרקוד על דמו של הציבור החרדי, ולהשתלח בהם, בנשותיהם ובטפם אשר פרץ לרוב, כ״י, זוכה באופן מיידי באהדת הרחוב המבקש למצוא על ראשו של מי ניתן להשליך את האשמה בגין כל תחלואיה של החברה הישראלית.

בימים אלו, נמצאים אנו בעיצומה של ״תקופת חוק טל״, בשעה בה פעמי בחירות מהדהדים ברמה, וההשלכות אינן מאחרות לבוא: מסע הסתה מתוקשר, מתוזמן, הנותן במה מכובדת לכל מחרחר ריב ומדון, המבקש להציף את גלי השנאה שמפכים תמיד מתחת לפני השטח.

אין ספק, כי בתקופה שכזו, מוטלת על נציגינו מלאכה רבה ונכבדה, לייצג ולהציג נכוחה את עמדתנו, באופן בו הישראלי המצוי יוכל לחיות עמה - גם אם לא להבינה ולקבלה. להנמיך את הלהבות, גם אם אין סיכוי שתכבינה לחלוטין. לעיתים נראה כי המלאכה נעשית על הצד היותר טוב, לעיתים נראה כי לא היה מזיק שדרוג רציני למערך ההסברה שלנו, אולם כך או כך, מלאכה זו אינה מתאימה לבן תורה המצוי, העושה את חייו סביב ציר בית המדרש.

ובכל זאת, דומה כי גם הבן תורה המצוי, אינו יכול לומר שלום עליך נפשי. הוא אינו יכול להתעלם מהסכנה המרחפת על עולם התורה מדי יום, מדי שעה ומדי רגע. הן אמנם זכינו ואנו ובנינו נמנים על חובשי ספסלי בית המדרש בהשקט ובטחה, אולם איש אינו יכול לערוב שכך יישארו פני הדברים. הבן תורה המצוי אמנם אינו נדרש לצאת לרחובות ולנסות את כוחו הדל ב״דע מה שתשיב״, הוא אינו נדרש לנסות לעורר אהדה חברתית בקרב הציבור הישראלי כלפי עולם התורה, אולם הוא כן נדרש לעשות השתדלות חשובה ביותר, חשובה והכרחית. השתדלות רוחנית.

משום שאם באמת ובתמים אנו רוצים שהישראלי המצוי יבין עד כמה נחוצה כל שעת לימוד בבית המדרש, שכוחה רב לה להגן על העם היושב בציון, עלינו בראש ובראשונה להוכיח כי גם אנו מכירים בכך. עלינו להוכיח כי אין אנו מבטלים לחינם אפילו רגע של תורה, וכי כל ביטול תורה נבחן באמות מידה של הכרח גמור. כאשר נוכיח זאת, נוכל לצפות לסייעתא דשמיא ממרומים.

אם באמת ובתמים מבקשים אנו להסביר, כי עולמו של הצבא, שרוחות של הפקרות ופריצות מנשבות בו, רחוק כמטחווי קשת מעולמו של הבן תורה, הצפון באהלה של תורה, נפשו העדינה משתעשעת בדקות שבדקות, ועבודת האמת שלו שואפת לשליטה מוחלטת על היצר ותאוותיו -עלינו להוכיח כי אכן כך הם פני הדברים. לשמור על עצמנו מפני הרחוב הפרוץ, ולהדיר רגלינו מכל מקום שאינו מתאים לדרכה של תורה.

אם נפעל אנו לתקן את עצמנו, להשלים את עצמנו, להפנים את הרעיונות שאנו מבקשים להחצין - יכולים אנו לצפות כי היושב במרומים יערה רוח, ויפר את עצתם של המבקשים להתאנות לעולם התורה ולהחריבו.

איפה הכסף? / י. ויין

לא פלא שהדעה הרווחת בפוליטיקה הישראלית: הזרזיר והעורב יצעדו יחדיו ברשימה משותפת

בשבוע שעבר דווח בייתד נאמן' כי המחאה החברתית שהייתה בקיץ, עלתה למארגניה הרבה מאד כסף. מדובר במלאכת ארגון, לוגיסטיקה, השכרת אוטובוסים, קמפיין פרסומי, ייעוץ מקצועי ועוד. המחאה גוועה אולם כעת יש מי שמשלמים את המחיר ומלקקים את הפצעים. ביחוד כשהמחאה לא הובילה לשום שינוי ממשי.

הגוף שעמד מאחורי המחאה ומימן חלק ניכר מהפעילות, היה מי שעונה לתואר ״התאחדות הסטודנטים בישראל״. גורמים פנימיים בהתאחדות מותחים על כך ביקורת חריפה וטוענים, כי ההוצאות הרבות הנאמדות בכמיליון שקל שהוצאו על ידי ההתאחדות, אינן קשורות ישירות למטרות הסטודנטים, אולם בעקבות כך ידרשו קיצוצים בתחומים אחרים הנחוצים בהחלט לסטודנטים. בין ההוצאות שפורטו: 218 אלף שקל על חולצות עם לוגו המחאה, 200 אלף שקל על לוגיסטיקה ופרסום בעת הפגנת ה׳מיליון׳, 155 אלף שקל על השכרת אוטובוסים, 100 אלף שקל על קמפיין פרסומי, 29 אלף שקל על ייעוץ מקצועי, כ־21 אלף שקל על אוהלים וציוד ומעט יותר מ־16 אלף שקל על ההופעות שהוזמנו לבדר את ההמונים, ולגרום לכך שיגיעו להפגנות. גורמים בהתאחדות מתחו כאמור ביקורת רבה על ההוצאות הללו, וטענו כי הוצאה של מיליון שקלים בתוך חודשיים בלבד על מחאה חברתית, זו הוצאה שהתאחדות הסטודנטים הייתה צריכה להימנע ממנה. זאת בנוסף לעובדה שחלק גדול מהסטודנטים, כלל לא תמך במחאה. לטענת אותם גורמים, בזמן המחאה עצמה, היו מרבית חברי ההתאחדות מסוחררים מההתרחשויות סביבם, ומהתקשורת שסיקרה אותם, ואי אפשר היה לעצור אותם. ההוצאות הגדולות דורשות עתה מהתאחדות הסטודנטים לקצץ בתחומים אחרים. כך לדוגמא תוקטן או תבוטל משלחות סטודנטים לחו״ל, יבוטלו ימי עיון והכשרה ומחקר ועוד. ״נסחפנו בלהט המחאה ואישרנו הוצאות תקציביות אדירות״, אומרים גורמים פנימיים ״אפשר היה לרכוש חולצות רק ב־50 אלף שקלים, וכן להקטין את הוצאות הפרסום בעשרות אלפי שקלים. מדובר בכספים המיועדים לרווחת הסטודנטים, ועכשיו הם שייפגעו״. הטענה המרכזית היא, שהמחאה ממילא לא הצליחה, והיה אפשר לחזות שכך יהיה, ולכן מיותר היה להכניס יד לכיס הסטודנטים, ולהוציא משם כסף למימון המחאה וההפגנות.

אין כל ספק כי עריכת חשבון נפש היא פעולה נכונה וראויה, בפרט כאשר מדובר בבזבוז כספי ציבור בשווי של מיליון שקלים ! אך להפתעתנו, יו״ר התאחדות הסטודנטים, איציק שמולי, שהיה אחד ממנהיגי המחאה, דחה בבוז את הביקורת. לדבריו, ״תפקיד הסטודנט בחברה לא מסתכם ברכישת השכלה, אלא במעורבות ובפעילות מתמשכת לטובת שיפור פני החברה בה הוא חי״. שמולי הוסיף, כי המחאה דווקא הצליחה גם לטובת הסטודנטים, בתחום התחבורה והדיור.״הייתי נוהג כך פעם נוספת וחוזר שוב על אותם דברים במדויק״, הוא אומר.

שמולי עצמו יכול בבחירות הבאות להיכנס לכל מפלגה שרק ירצה. המפלגות הגדולות הציעו לו מקום משוריין, אך הוא דוחה לפי שעה את כל ההצעות. במערכת הפוליטית רווחת הדעה, כי בסופו של דבר ימצא שמולי את מקומו בעשירייה הפותחת של רשימת לפיד החדשה, כמי שיופקד שם על התחום החברתי.

ובכן, אלו שטוענים לבזבוז כספי המדינה במתן תקציבים לחרדים, אלו שהניפו שלטים וקראו קריאות בגנות הציבור החרדי במהלך ימי המחאה החברתית בחוצות הערים. הם שעתרו לבג״ץ לפני שנה בדיוק, כנגד החלטת הממשלה בנושא מתן קצבאות לאברכים והשתמשו בביטויים פוגעניים המזכירים את הביטויים שנשמעו במשטרים אפלים בתקופות ובפרקים שהיינו מאוד מעוניינים לשכוח, הם הנחשפים עתה בקלונם לאחר שבזבזו מיליון שקלים!! עבור גחמותיהם ותאוות פרסום.

בתשובתו של שמולי לא מצאנו שום מענה לטענת בזבוז כספי ציבור, יו״ר התאחדות הסטודנטים לא טרח למצוא צידוק ולו זניח לשאלה המרכזית כיצד הוציאו בהינף יד סכום כה גדול לריק. שמא היה זה מהלך מתוכנן מראש שנועד לשריין לשמולי מקום באחת המפלגות בבחירות לכנסת הבאה, וממילא הכל מובן.

יהיו שיטענו כי קיים קשר בין שמולי לבין לפיד. גם זה האחרון השתמש בכלי התקשורת שהועמד לרשותו ובחר בפרשיה עסיסית שכל כולה ניגוח הציבור החרדי. הנ״ל השתמש לרעה במעמדו כמגיש תוכנית תקשורת האמורה להיות אובייקטיבית. על חשבון משלם המיסים הישראלי קיבל לפיד במה חינמית לטובת הקמפיין העתידי שלו. לא פלא שהדעה הרווחת בפוליטיקה הישראלית היא שהזרזיר והעורב יצעדו יחדיו ברשימה משותפת. ולנו לא נותר אלא לשאול במטבע הלשון של קמפיין לפיד: רבותי, איפה הכסף?!

חד מיני אלף / ש. ליזרוביץ

שכר שיחה נאה, ונדירה, במלל ההסתה הגואה

בימים בהם חגיגת העליהום האנטי "חוגגת", הופכים מושכי עט רבים, למסיתים מקצוענים, תוך כדי שליפה של נתונים, נכונים או לא, והפרחת סיסמאות בשם הצדק והחוק, סיסמאות שמטרתן פגיעה בציבור שומרי המצוות.

הדברים חוזרים על עצמם מידי פעם, פעם בארוכה ופעם בקצרה, עם סיבות שונות ומשונות. אין דירות? חרדים? אין כסף? חרדים? הדרת נשים? חרדים? תרומה לחברה? חרדים. והרשימה עודנה ארוכה.

ורק כמה צדיקים בסדום התקשורתית, מביאים מידי פעם מילה אחת או שתים של זכות, מנסים להציב מראה בפני החברה החילונית, זו שראשיה התקשורתנים, משחירים את דמותם של החרדים באשר הם.

מאמר שפורסם השבוע ב״ישראל היום״, נכתב על ידי כותבת בשם עמרוסי, המצהירה שהיא איננה חרדית, רחוקה מהסכמה עם אורח החיים החרדי, אבל תוהה בקול, על צביעותם של אנשי התקשורת, ושל הלפיד החדש, וקריאתם הפופוליסטית ״איפה הכסף״.

דומה שהמילים מדברות בעד עצמן, אף שלמרבה הצער, כל מי שמכיר את הגינותם של רוב אנשי התקשורת (שלא להכליל) יודע שהדברים ישארו כקול קורא במדבר, הם לא ממש יתיחסו לטיעונים הגיוניים ככל שיהיו, ובבקשה שלא יבלבלו אותם עם עובדות כמה ציטוטים מהמאמר מ״ישראל היום״ מציגים את רוח הדברים, והאמת הזועקת מהם.

״בישראל מה שאסור לומר על ערבי - מצווה לומר על חרדי. וכל המרבה בביטויי אשפתות מרתיחים - הרי זה משובח. חסרה רק קריקטורה של יהודי חמדן בעל אף ארוך כדי להשלים את התמונה. אה, כבר יש גם כאלה״.

...״משדרים כתבה על ״כמה מרוויחה משפחה חרדית״. אברך בכולל מקבל מהמדינה 900 שקלים בחודש! נתון מרגיז. בלי שירעדו להם השפתיים הם מדלגים על התנאי השולי לקבלת מלגת הקיום הזאת: הזכאים לאותם 900 שקלים הם רק אברכים נשואים, עם שלושה ילדים ויותר, שהאישה שלהם אינה עובדת״

הלאה. ״החרדים מקבלים הבטחת הכנסה״. אין צורך להזכיר את התנאים (שלושה ילדים ויותר וכו׳) ...זמן מסך הוא עניין יקר. אין כל סיבה לרמוז שמדובר בקיצבה שפתוחה לכל ישראלי שעומד בקריטריונים (רובנו לא היינו רוצים לעמוד בקריטריונים), ולא בקיצבה ״חרדית״. כבר אמרנו - אין זמן להתעכב על זוטות. שוק הפרסום קורס. כל דקה שווה כסף. לכן - אין להדגיש שקיצבת הבטחת ההכנסה לאברך עם שלושה ילדים ויותר היא בגובה 1,040 שקלים בעוד קיצבת הבטחת הכנסה לכל ישראלי עם שני ילדים ויותר היא 2,733 שקלים״.

״משפחה חרדית ממוצעת תקבל קיצבת ילדים בסך 1,611 שקלים, זועקים חיילי הצדק והמוסר תחת כל חניון.

באותיות הקטנות אפשר לגלות שהם מדברים על משפחה עם שבעה ילדים, שיש לה, מטבע הדברים, שבעה פיות להאכיל. נראה אתכם מסתדרים עם 1,611 שקלים בחודש וילד אחד בלבד״.

הכותבת מגיעה לעמיתיה המסיתים בהצעה פרקטית במיוחד.

...״כדי ללמוד משהו קטן על חיי העוני שגזרו על עצמם החרדים, סעו לעיר החרדית מודיעין עילית (חצי שעה נסיעה מתל אביב) ועימדו בתור לקופות באחד המרכולים. הביטו בעגלות סביבכם. אני עורכת שם את קניותיי מדי פעם. מאחוריי אישה בת גילי עם חמישה כיכרות לחם אחיד וחמש שקיות חלב. לפניי מישהי מבוגרת יותר עם עשר קמח, עשר סוכר, עשר שמן. זהו. לא תראו שם חטיפים, ופיצוחים, ופירות יקרים, וגבינות קשות, וסבון בריח חוחובה״.

סיכום המאמר, מסביר בקצרה מדוע עושים זאת? למה חובטים כל הזמן בדברים שרחוקים מהאמת בציבור החרדי? ״ואולי כי זה עובד נהדר עם הקמפיין של מחזיקי הלפידים. איפה הכסף ? אצל היהודי״. מסיימת הכותבת.

קול שפוי, כמעט בודד, בשצף השטנה הכתובה והמשודרת.