לכל דבר יש את העונה שלו. כל ילד יודע שיש את העונה בה משחקים בגולות, ויש את העונה בה משחקים בגרעיני משמש (אג׳ואים בלעז). המבוגרים מכירים את עניין העונה דווקא מהפירות. יש פירות קיץ ויש פירות חורף. יש עונת אבטיחים ומילונים, ויש עונת התפוזים והקלמנטינות. כל פרי והעונה שלו. מתברר שגם בפוליטיקה יש את העונה. וכעת זו העונה הבוערת של ההסתה האנטי דתית ורדיפה אחר כל נושא או עניין דתי. בין עם זה הסיפור המגוחך של ״הדרת נשים״, או כעת ההתנפלות על החוק המסדיר את דחיית גיוסם של תלמידי הישיבות ואברכי הכוללים. לפני הקמת הקואליציה הנוכחית, כנהוג, חתמו כל הסיעות השותפות לקואליציה על הסכם קואליציוני. גם הליכוד ונתניהו חתמו עליו, כך גם אביגדור ליברמן, וכמובן גם אהוד ברק שעמד בשעתו בראש מפלגת העבודה וכיום עומד בראש ״העצמאות״. ההסכם הקואליציוני קובע מפורשות, שכל השותפים לקואליציה מחויבים לתמוך בשמירת מעמדם של תלמידי הישיבות ואברכי הכוללים, ולהצביע בעד הארכת תוקף החוק המסדיר עניין זה, כאשר יובא להצבעה בכנסת. ליברמן וברק מכירים היטב מחויבותם זאת, אך למרות זאת בשבועיים האחרונים הם לא חדלים להצהיר ולחזור ולהצהיר כי לא יסכימו להאריך את תוקף החוק, ובוודאי שלא ל־5 שנים. השבוע הצטרף למקהלה גם נתניהו, כשהצהיר בישיבת סיעת הליכוד על כוונתו להביא נוסח חוק חדש. אחר. כזה שימצא חן יותר בעיני מתנגדיו של החוק הנוכחי. נתניהו, כראש הממשלה וכראש הסיעה הגדולה בקואליציה, הוא ראש וראשון המחויבים להסכם הקואליציוני. לכן ממש לא ברור כיצד הוא מהין להצהיר על כוונה להביא חוק אחר ושונה, כזה שיקרוץ יותר לכיוונם של משנאי עולם התורה והישיבות. ההסבר היחיד הוא שכעת זו ״העונה״ של ההסתה נגד תלמידי הישיבות ונגד החוק בעניינם, ונתניהו נגרר ופועל על פי המקובל בעונה. נתניהו, כידוע, מנהל את ענייניו על פי כותרות העיתונים ועל פי הסקרים. וכאשר הללו נוטים לצד ימין, הוא נוטה עמם ימינה. וכאשר אלו נוטים לצד שמאל, הוא נוטה עמם שמאלה, וכן הלאה על זה הדרך. ככה לא מנהלים מדינה. אי אפשר לנהל מדינה על פי כותרות העיתונים של אותו בוקר, ובכל יום לשנות את העמדה ולנוע מצד זה למשנהו. אבל נתניהו קרוץ מחומר אחר, מחומר של מי שמתקשה לנהל מדינה, מחומר של שבשבת, וככה זה נראה. אצל אהוד אולמרט, למשל, או אריק שרון, כל זה לא היה קורה בשום אופן. הם היו מעבירים את החוק ללא ניד עפעף, בדיוק כפי שנכתב ונחתם בהסכם הקואליציוני. כי התחייבות אצלם זו התחייבות, והתחייבות צריך לכבד. והם ידעו לכבד התחייבויות. חברי הכנסת הרב משה גפני והרב יעקב ליצמן, הוזמנו השבוע ללשכת ראה״מ, כדי לדון עם נתניהו בקריטריונים על הדיור הציבורי. הרב גפני סרב להגיע לפגישה, והודיע לנתניהו כי הוא לא מקיים דיונים לפי כותרות העיתונים של אותו בוקר. אבל נתניהו נשאר נתניהו, והוא כן עובד לפי העיתונים של הבוקר, ולמחרת לפי עיתוני המחר. נתניהו עובד לפי העונה. וכעת זה, כאמור, העונה של התנגדות להארכת תוקף החוק המסדיר את דחיית גיוסם של תלמידי הישיבות, בדיוק כפי שעד לא מזמן זו היתה העונה של ״הדרת נשים״, ולפני כן העונה של נושאים אחרים.
סביר להניח שלאחר שהעונה תחלוף, תחלוף גם ההתנגדות של כל הגורמים לחוק, כולל של אביגדור ליברמן. לאחר שליברמן יקטוף את הדיבידנד הפוליטי שהוא חפץ בו, מול הלפיד שניצת ומול היצרים הלוהטים בקדימה סביב הפריימריס המתקיימים שם, ליברמן בכלל ישכח שהתנגד להארכת תוקף החוק. אידיאולוגיה זה ממש לא הצד החזק שלו. מעולם גם לא היה. לעומת זאת, פוליטיקה הוא בהחלט יכול ללמד רבים וגם טובים במערכת הפוליטית. ומה שהוא עושה כעת זו פוליטיקה. המועד האחרון להארכת תוקף החוק הוא בעוד כחצי שנה, ועד אז מן הסתם העונה הזו של הפוליטיקה תחלוף, ועמה יחלפו ויעברו מן העולם גם כל הדיבורים הן של ליברמן ובוודאי של נתניהו. הכנת דעת הקהל
בנימין נתניהו ניצח אומנם בפריימריס את משה פייגלין, אך בשום אופן אין לזלזל אף לרגע אחד בהישג של פייגלין ובעובדה שכרבע ממתפקדי הליכוד רצו לראות אותו בראש התנועה ולא את בנימין נתניהו. אז נכון שיתכן וחלק ממצביעי פייגלין עשו זאת לא מאהבתו אלא משנאת נתניהו (אנשי סילבן שלום למשל). ונכון גם שבקושי 50 אחוז מחברי הליכוד הגיעו לקלפי, כאשר האחוז מקרב אנשיו של פייגלין מגרד מן הסתם את ה־90־100, למרות כל זאת הישגו של פייגלין מכובד לכל הדעות ובלתי מבוטל, ומצביע על ההשפעה הרבה שקנה לו בתוך המפלגה הזו. הבעיה המרכזית של נתניהו מול פייגלין הינה כמובן בתחום המדיני. נתניהו, אילו רק היה יכול, היה חותם על הסכם עם הפלשתינאים כבר אתמול. הבעיה שלו היא גם הפייגליניזם במפלגה שלו, וגם שבאמת אין לו פרטנר ממול. ההצהרות שלו על הסכמה לשתי מדינות לשני עמים ועוד שלל ויתורים כואבים לפלשתינאים, אינן רק מן השפה ולחוץ. הם אמיתיים לחלוטין. הוא יודע שאם ילך להסכם כזה, הציבור הרחב יתמוך בו, כולל הציבור המתון של הליכוד, ושבחירתו פעם נוספת לראשות ממשלה תובטח, למרות פייגלין. השבוע הודלף שנתניהו הסכים בשיחות האחרונות שהתנהלו בירדן מול הפלשתינאים, לוותר על נוכחות ישראלית אזרחית בבקעת הירדן, ודרש רק נוכחות ביטחונית של צה״ל. בעבר הבהיר נתניהו כי לא יוותר על בקעת הירדן, אולם ברור הרי שבלי ויתור כזה אין סיכוי להשיג הסכם עם הפלשתינאים. לכן סביר להניח שקיים פער בין ההצהרות הפומביות של נתניהו, שמתחשבות בפייגליניזם, ובין העמדות שאנשיו מציגים בחדרים הסגורים של המשא ומתן. נתניהו הזדרז להכחיש את הפרסומים הללו בנושא בקעת הירדן, וגם שלח לתקשורת את מקורבו, אופיר אקוניס, להצהיר שמדינת ישראל לא תסכים לוותר על בקעת הירדן. אולם ברור שזה נועד רק לצרכי פנים, כדי למנוע פריצת סערה מהאגף הימני של הליכוד, וכי בחדרי חדרים נתניהו מוכן ללכת רחוק מאד לקראת הפלשתינאים, הרבה הרבה יותר מאשר הוא מציג בהצהרות הפומביות שהוא נוהג להשמיע חדשות לבקרים. מזה שנים רבות מתקיים איזשהו תהליך של הכנת דעת הקהל לפינוי של ההתנחלויות ביהודה ושומרון. מדובר בתהליך איטי אך מתמיד, משום שלכל ברור שאין כל אפשרות לפנות מסה כה גדולה של אנשים נשים וטף מכל כך הרבה ישובים, בלי הכנה נפשית ראויה של הציבור במדינת ישראל, ובראש וראשונה ציבור המתנחלים עצמם.
בימים האחרונים ערך מכון הסקרים ״דחף״, סקר דעת קהל בקרב תושבים בהתנחלויות, בו התבקשו הנשאלים להציג את עמדתם על פינוי אפשרי מבתיהם. הסוקרים הציגו להם תרחישים שונים של פינוי, והנסקרים התבקשו להשיב לשאלות. בין היתר הוצגה השאלה: האם יסכימו להעתיק את הישוב למקום אחר בשטח ישראל, תמורת פיצוי כספי, במקרה של חתימת הסכם בין מדינת ישראל לרשות הפלשתינאית. במקביל הוצגה השאלה: האם יעדיפו להתפנות בנפרד ולא ביחד עם כל הישוב, כמובן תמורת פיצוי כספי הולם. עוד שאלו הסוקרים: אלו התחייבויות יסייעו וישכנעו יותר להסכים לפינוי: פיצוי כספי, דיור חלופי, הבטחת תעסוקה הולמת, או שמירת הישוב כיחידה אחת. הסוקרים הציגו בפני הנשאלים (כולם בהתנחלויות כמובן) עוד שורה ארוכה של שאלות, כולם ללא יוצא מן הכלל קשורות כמובן לפינוי עתידי. את השאלה המרכזית השאירו מחברי הסקר לסוף: כמה כסף נראה להם כפיצוי הולם כדי להתפנות מבתיהם? לתושבי ההתנחלויות ברור לחלוטין שגורמים הקשורים לשמאל הם העומדים מאחורי מימון הסקר והם שהזמינו אותו, במסגרת אותו מסע של הכשרת דעת הקהל ופעולות הריכוך הנעשות, כדי להכשיר פינוי של התנחלויות בעתיד. אין להם כמובן שום חשד שגורם ממשלתי קשור לסקר שכזה או לכל פעולה אחרת הנעשית במטרה לרכך את דעת הקהל, אולם לכל ברור שפעולות הריכוך נעשות. גם משמאל (דוגמת הסקרים), אבל גם מקרב גורמים בממשלה, כשהללו פועלים בשיטות אחרות ובדרכים שונות. כמו נאום בר אילן, נאום כזה או אחר בכנסת, בקונגרס, באו״ם וכדו׳. שהרי כל הצהרה על נכונות לויתורים, על שתי מדינות ועל גושי התנחלויות, יש בה הכנה של דעת הקהל לכך שיבוא יום ויהיה צורך לפנות התנחלויות ומתנחלים, והרבה. כל הצהרה כזו באה להרחיק את הפייגליניזם ולקרב את המפרגמטיזם. |