הצעיר שעמד בצומת פראדיס, ענד עגיל באוזנו הימנית ובידו החזיק שקית ניילון לבנה. חולצת הטריקו הקצרה שלבש התפקעה מגודש שריריו. הוא הרים את ידו ואני- במחווה לא ברור של רצון טוב- עצרתי. כשעלה למכוניתי נופף בידו לחיילת שנותרה בתחנה.

"בואי נשמה, תעלי... אתה מגיע ליוקנעם?"   

היא אפילו לא הסתכלה לעברו ואני התחלתי לנסוע.

"ראית איזה יפה?... קורעת! עבדתי במועדונים בת"א והיו לי בחורות בטונות! ...אבל זאת... איזה עיניים, ואיך שהיא מדברת בלחש, הייתי לוקח אותה לקניון וקונה לה למזכרת מתנה בחמש מאות שקל, רק בשביל הריגוש שעשתה לי בלב. סובבה לי ת'פקקים זאת... המיסה לי ת'שסתומים... וואלה איזה בנאדם אתה, רואים עליך שאתה  מהדור של פעם. תדע לך שבזכות הטרמפ הזה עשית אותי טוב... לפחות לשבועיים."

הוא השפיל את מבטו ופתח את שקית הניילון שאחז בידו.

"אני מוכר בשמים, אתה מעוניין?"

"לא, באמת שלא... תודה."

"חבל, אני דווקא מוכר בזול, אשתך לא שמה בושם? אני בטוח שיש לך אישה מדהימה."

"כן, אבל אני לא יודע במה היא משתמשת."

"...וואלה זאת... מאז שדיברתי איתה הלב שלי מפרפר. אפילו שאני כפול מהגיל שלה. היא גרה בטבעון, יש שם בחורות מדהימות, אבל אף אחת לא מגיעה לקרסוליים שלה. יש לי כבר חום בגללה, אולי יש לך באוטו אופטלגין או משהו?

"מצטער, אין לי... אבל עוד מעט נגיע לקניון, יש שם בית מרקחת."

"יש לי אדוויל בבית, אין לי כוח להסתובב עכשיו בקניון."

"אז אני אקח אותך הביתה."

"וואלה איזה בנדם... פעם גם אני הייתי כזה... באמת.  הנה פה תפנה ימינה... פעם הייתי לוקח טרמפיסטים, אבל היום... שעה ורבע התייבשתי בחדרה, בחיי... ואם אתה צריך עזרה במשהו תמיד תוכל להתקשר, הנה המספר שלי."

הוא פתח את תא הכפפות, הוציא משם את דף הטיפולים האחרון של הרכב ורשם עליו כמה ספרות.

"תגיד, נשמה, איפה אתה עושה טיפולים לאוטו?... יש לי תעודת אומן לרכב, בחיי... איזה אוטו יש לך?... פוקוס?"

"זה ניסן, ניסן אלמרה," אמרתי. "רכב ליסינג, החברה לוקחת אותו לטיפולים."

"דומה קצת לפוקוס, אבל אין על הקורולה... ואם אתה צריך עזרה בגננות, בשיפוצים, במה שאתה רוצה... רק תגיד."

הוא הפסיק לרגע את שטף דיבורו, פתח את חלון הרכב ומילא את ריאותיו אוויר.

"אתם המבוגרים בטח יודעים... בזמן האחרון יש לי כזה לחץ בחזה. אתה יכול להמליץ לי על משהו?"

"נבדקת?"

"הלכתי לרופא, כלום לא מצאו."

"כושר אתה עושה?"

"פעם הייתי הולך... את כל יוקנעם, מלמעלה למטה הלכתי... אבל הגיל... אתה יודע... אפילו סקס זה לא מה שהיה פעם. אתמול עשיתי את זה עם החברה, החזקתי את הברזלים של המיטה קונטרה וכמעט התפרקו לי הידיים. זה בטח מהסיגריות?... תגיד, אתה מעשן?"

"לא, בכלל לא."

"ולא בא לך לנסות משהו? רק לסדר קצת את הראש. הכל חוקי, בחיי."

"איפה אתה גר?"

"תעצור לי כאן... לפני הרמזור. אולי תבוא, נשתה קצת יין... נתפוס ראש."

"תודה, אבל אני ממהר."

"כן, אני רואה... אבל אם אתה בסביבה... יש לך את המספר שלי."

"כן... אולי פעם בהזדמנות."

הוא כבר יצא מהרכב , אך עדיין החזיק בידית הדלת. היסס לרגע, אבל פתאום התכופף ולחש באוזני כממתיק סוד.

"ובסקס, אתה מעוניין?"

"אתה דווקא מוצא חן בעיני," חייכתי לתוך עיניו.

"סוטה! מניאק!... תשכח מכל מה שאמרתי... ותקרע ת'מספר שנתתי לך," טרק אחריו את הדלת וכמעט שעקר אותה ממקומה.