האמת המטרידה על טיפולי הסרטן
השבוע הוזמנתי להרצות בפני מטפלים הוליסטים אי שם בירושלים בירתנו הקדושה. זאת הפעם הראשונה שאני מרצה בפני קהל שאינו בעל הכשרה מדעית והפעם הראשונה שאני מרצה למשך שעתיים תמימות. קצת חששתי מן הסיטואציה, כי אין לי כוונה להרדים אף אחד עם ז'רגון בלתי מובן ומאוד רציתי שיישאר מן ההרצאה מסר שאותו המטפלים יוכלו לקחת הביתה. אני מקווה שעמדתי בציפיות של עצמי.
מטבע הדברים החלק הראשון בהרצאה היה יותר טכני ויבשושי לעומת החלק השני שהדגים את הצדדים האנושיים, הרפואיים והפוליטיים בשיקולים לאשר תרופה מסוימת.
 התחלתי בשאלה מה ההבדל בין התא הסרטני לתא הנורמאלי- התא הסרטני גדל מהר יותר, נמצא תחת בקרה לקויה וזקוק להספקה מתמדת של דם באופן שונה מן התא הנורמאלי. לאחר מכן סקרתי ארבעת משפחות הכימותרפיה- חומרים קושרי DNA היוצרים קשרי צילוב עם הDNA ואינם מאפשרים את פתיחתו, חומרים מעכבי מיקרו-טובולין המונעים את חלוקת התא על ידי פגיעה בסיבי הקישור, מטבוליטים הומולוגים שעוברים סיפוח לDNA כחומצות גרעין פגומות ולבסוף מעקבי טופו- איזומראז הפוגעים באנזים האחראי על חלוקת ה DNA. בנוסף לכימותרפיה הטיפול התרופתי כולל גם את הטיפולים ההורמונאליים והביולוגים. למרות החלוקה הזאת צריך לזכור שבשנים האחרונות הגבולות מתמוססים, הכימי הביולוגי וההורמונאלי הופכים פשוט לטיפול תרופתי. תיארתי גם את הטיפול בקרינה ואת השפעתו.
בחלק השני להרצאה הצגתי את תוכנת אג'ובנט און ליין (adjuvant on line חפשו בגוגל). התוכנה מסוגלת לחשב מה הסיכוי של חולת סרטן השד שעברה כריתה של הגידול לשוב ולפתח מחלה. התוכנה יכולה גם לשער כיצד טיפולים שונים יעזרו לה- מהתוכנה ברור שלא תמיד לכימותרפיה יש ערך ממשי- לפעמים היא נותנת שיפור באחוזים בודדים לעומת טיפול הורמונאלי שכמעט שאינו כולל תופעות לוואי, בנוסף גורמים כמו שלב המחלה, גיל ומצב בריאותי משפיעים מאוד בשאלת התועלת בטיפולים השונים. דיברתי על הגורמים לכישלון הטיפול התרופתי והרדיולוגי ועל האופן שבו פועל התהליך המדעי של הכנסת תרופות חדשות לטיפול בבני אדם.
הרפואה המודרנית, לפחות בתיאוריה, מנסה להיות מונחת על ידי עובדות. כדי לחומר ישמש תרופה לא מספיק שאנשים חכמים מאמינים שהוא מועיל ולא מספיק שהניסיון האישי של הרופא אומר שהתרופה יעילה. כל חומר צריך לעבור תהליך אישור מסודר לפני כניסתו לקליניקה, זה ההבדל בין תרופה ברפואה המערבית למים קדושים או מיץ חיטה או קרן של קרנף (לכולם יש קהל מעריצים שמוכנים להישבע ביעילותם הרפואית). התהליך המדעי מתחיל במציאת מנגנון סרטני, ממשיך למציאת מולקולה המעכבת את המנגנון הזה, המולקולה נבחנת על תאים סרטניים ובעכברים ורק אז מגיעה לבני אדם. גם בבני אדם הטיפול מתחיל בקבוצה קטנה וממשיך לקבוצות הולכות וגדלות של חולים. כדוגמאות לתהליך המדעי ולניסויים קליניים שונים הבאתי את התרופות אווסטין, אירסה וטקסול. תרופת האווסטין נבחנה לאחרונה בניסוי קליני (שלב III). הניסוי בחולות סרטן השד גרורתי הראה שיש הבדל משמעותי מבחינה סטטיסטית בין החולות שקיבלו אווסטין וכימותרפיה לעומת החולות שקיבלו אווסטין בלבד. ההבדל משמעותי מבחינה סטטיסטית אבל האם הוא משמעותי מבחינה אנושית? קבוצת האווסטין קיבלה הארכת "זמן ללא החמרה" של חודשיים בלבד, רק 40% מן המטופלים באווסטין הגיבו לעומת 30% מן החולים שטופלו בכימותרפיה בלבד, האם תוצאות אלו מצדיקות עת עלותן (המסתכמת במאות אלפי שקלים לחולה?). על שאלות כאילו אי אפשר לענות תשובה חד משמעית אבל בכל זאת צריך לומר את זה לחולים- התרופות הללו לא מרפאות, במקרה הטוב הן מעקבות הופעת של גרורות חדשות בכמה חודשים, וגם זה ממש לא מובטח. אירסה היא מקרה מיוחד של תרופה שאושרה, הוצאה מהשוק וחזרה שוב- בשנת 2003, על סמך מבחן קליני קטן (שלב II) שבו נצפו במספר קטן של חולי סרטן ריאה נסיגה במחלה הוחלט להכניס את התרופה באופן מידי לשימוש סדיר. למרבה הצער זמן קצר לאחר מכן התברר בניסוי קליני גדול יותר לא הייתה לתרופה השפעה חיובית כלל, למרבה המבוכה התרופה הורדה מן המדפים. רק בניסוי קליני מאוחר יותר נמצא שהתרופה יעילה רק בתת אוכלוסיה קטנה של חולים להם יש מוטציה מסוימת, לחולים חסרי מוטציה התרופה לא מועילה ואולי אף מזיקה.
הלקח העיקרי מסיפורי התרופות הוא שצריך לשמור על איזון בין הרצון לעזור לחולה ובין המציאות הריאלית בה רבות מן התרופות הן בעלות השפעה מועטה המצויה בתת אוכלוסיות שקשה מאוד להגדיר.
|