האזנתי אתמול לתכניתו של מר גבי גזית ברדיו 103, ובמהלכה גם לשיחה שקיים עם עו"ד ציון אמיר, שהינו סניגור מן השורה הראשונה בארצנו. כיוון שהייתי בנסיעה ולאחר טיפול שיניים מעצבן, איני בטוח שהציטוטים מדברי מר גבי גזית ועו"ד אמיר מדוייקים לחלוטין, אך הם משקפים נאמנה את תוכן השיחה.

מר גזית שאל את עו"ד אמיר, באם אין לו קושי נפשי לייצג מישהו שעבר עבירה מתועבת.  תשובתו של עו"ד אמיר, אשר כפי הנראה הופתע מן השאלה היתה מביכה מעט לטעמי. הוא השיב שהנושא מורכב, והציע להקדיש לו ראיון מיוחד, ומר גזית נענה לו, ולא לחץ עליו להשיב.

עם כל הכבוד, איני רואה כל קושי להשיב לשאלתו דלעיל של מר גזית. עורך דין אינו אמור להזדהות עם לקוחו, ודברים אלה יפים הן למשפט האזרחי והן למשפט הפלילי.

עורך דין אמנם עובד עבור הלקוח, ואף מקבל ממנו שכר, אך אין לו חובה ואף אסור לו להזדהות עם הלקוח. נכון שבד"כ הלקוחות סבורים שעוה"ד אמור להזדהות אתם, אך עורכי הדין אמורים לדעת וגם לזכור שזה לא כך.

עורכי הדין, מצד התביעה ומצד ההגנה כאחד, הם מה שמכונה במשפט האנגלי

"Officer of the court", היינו: "קצין בית המשפט".

                                                                                                      תפקידם של אלה הוא לסייע בידי בית המשפט לעשות משפט צדק. גישת המחוקק היא ששרות טוב של תובע ושל סניגור ללקוחותיהם, הוא גם שרות טוב למערכת המשפט של המדינה, וזה העיקר בעצם.

החוק במדינה דמוקרטית מטיל על הסניגור חובת נאמנות וסודיות כלפי לקוחו, שכן רק בדרך זו יוכל הסניגור למלא את חובתו כלפי בית המשפט. הסניגור אמור להשתמש בידע המשפטי שלו כדי לתת ללקוחו יעוץ משפטי, וכן לטעון טענות משפטיות או לחקור עדים, או לנסח כתבי טענות וסיכומים וכיו"ב, אך תפקידו אינו כולל יח"צנות, כגון התראיינות בתקשורת על מנת "להסביר"  לצופים שהלקוח שלו הוא צדיק וחף מפשע.

להלן שתי דוגמאות להמחשת הדברים: נניח שהחוק קובע, כי ניתן להרשיע נאשם בעבירה מסויימת, רק אם יש לפחות שני עדים שראו במו עיניהם את הנאשם מבצע את העבירה, אך התביעה זימנה רק עד אחד. הנאשם שאינו יודע חוק, לא יעלה את הטענה שהעבירה לא הוכחה כדין, ואולי יורשע על לא עוול בכפו.  דוגמה נוספת: החוק קובע לרוב העבירות תקופת התיישנות. סביר שנאשם חסר השכלה משפטית לא יטען שהעבירה המיוחסת לו התיישנה. למקרים כאלה בדיוק יש סניגורים. גם הטוב שבשופטים אינו זוכר בעל פה את כל ספר החוקים, ותפקידם של הסניגור ושל התובע הוא לסייע בידי השופט לעשות צדק.

לעורך דין הרואה בצורה שכזו את תפקידו, אין כל בעייה נפשית לייצג גם את המתועב שבעבריינים (כמו אייכמן ודמיאניוק למשל), כיוון שאינו משתף פעולה עם לקוחו, אלא ממלא תפקיד חשוב ביותר במערכת המשפט.

אולי אני קצת תמים בגישתי למקצוע עריכת הדין, וזו כנראה הסיבה שלא הצלחתי להתקדם במקצוע מעבר לכהונת שופט, אך אין ספק שזו צריכה להיות הראייה הנכונה של מקצוע עריכת הדין.