שעת לילה מאוחרת.

רעם מתגלגל לו מרחוק בשאון, הרוח מייללת והגשם מתופף באגרופיו  על התריסים המוגפים.

עיניה ממוקדות בריצוד שלל הצבעים אשר בקעו מלהבת הנר שעל השידה הרוקדות במין מחול סוער וחושני. 

הצינה השוררת בחדר גורמת לה להתכרבל בתוך שמיכת הפוך המפנקת והרכה.

 עיניה נעצמות ונפקחות לסירוגין, נמשכות לריצוד הלהבה כפרפר אל האש. 

לשונות האש כאצבעות חמות על פניה.

כאצבעותיו. 

אותן אצבעות שאט מחליקות במורד גופה החלק בתנועות מעגליות ורחבות, מלטפות בדרכן את שדיה, בטנה, ירכיה ועולות שוב כלפי מעלה, ממיסות כל איבר בגופה. מעבירות בה זרמים של חום ורכות מדהימים כשל אלף קטיפות שעוטפות ואופפות אותה.

אצבעות שמלטפות כל קו וקימור, מפסלות באמצעותן את דיוקנה , חוקקות את זיכרון הגוף , כאילו וזו פגישתם האחרונה.

גופה נעשה רפוי מתמכר לתחושת העור.

הלהבות שוככות לאיטן, והן מתפוגגות בבת אחת כעש הנשרף בלי להותיר דבר מלבד תימרת עשן דקיקה. 

הרעם השתתק, הגשם פסק, הרוח חדלה לילל. 

זרועות השינה משכו אותה ברכות ובעיקשות למעמקיה..