בלילה סוער של חורף,

היא הגיעה לחוף מציצים.

שפעה אור, צחוק מתגלגל  וחיוכים,

שברה בנקל מחיצות גלים וסכרים.

גזרתה ויופיה ניצחו 

כל תאור מרטיט בשיר השירים

**

המטריה שעמדה בגבורה בסערות,

לא יכלה לסופה, וקרסה באיוושה ללא ברירות.

ממבטיה הארוכים ידעתי שהסופה האמיתית עוד לפניי,

ובצניעות חייכתי "מי יכול עלי...".

אעמוד מולה אוהב וסמוק דם

 ללא מטריה וחיץ.

העמידה תהיה לא בפני הטבע,

אלא בפני טבע האדם.

**

חיה בשכנוע עמוק של יושרה וצדק,

אך לאלה ש"חפרו" לה בנייד, תירצה 

 כאילו התעכבה בנוגה יופיטר וצדק. 

 כבר אחזור... הבטיחה בקול אמין

ובליבי חסתי על-מי שאכן האמין.

**

קילוף אחד או שניים ותדע,

אם פרי מתוק בידך,

או בצל חורך עיניים

ואם מתק שפתיה,

יוליכוך לשורש דמעותיך.

האם פרי הוא,
והגוף האגסי שנוגס אתה.

היא אשת חלומותיך ?

האמת היא או בדייה ? 

האם אכן פרי הוא 

ואולי מצא בו הבצל אכסניה ?

האם הוצאו ממנו גרעיני האמת

והוחלפו בסחוג מתעתע ?

ואם תנגוס בפרי האסור,

הקבס את נשמתך יקעקע.

התבונן לרקיע,

 ברך ואל תוקיע.

גלה תעצומות,

שלוט בחלציך,

בחר בטוב,

ולא - ברח בעור שיניך.