כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    המסע לחקר מקורות האהבה

    רישום ביד חופשית של התבוננויות סוביקטיביות בדינמיקות של אהבה
    כל הזכויות שמורות לכותב הבלוג

    0

    אחרי צהריים מאוחרים, מעל החוף המזרחי של ארה"ב

    18 תגובות   יום ראשון, 5/2/12, 02:48

    ''

    בכל פעם שעברה במעבר לידו חש את לחיו השמאלית בוערת, והפסיק לרגע את העבודה על המסמך שלפניו כדי לשאוף מלוא ריאותיו משובל הניחוח של פרחי אביב שהותירה אחריה. בזווית העין, כשפניו מופנות במבט שניסה להראות ממוקד אל מסך המחשב שלפניו, עקב אחר תנועות גופה הגמיש בחצאית פעמון כחולה, שהסתימה מעל קו הברכיים המושלמות. חולצת המשי הרשמית הלבנה שלה התמלאה בדיוק במדה הנכונה, והתמזגה בצווארון רקום לתוך מטפחת בצבעי כחול, תכלת וזהב, שעטפה בעדינות את צווארה הגבוה והשביר. הוא התחייך למחשבה על צורך דחוף בהעלאת שכר למעצבי המדים של הדיילות על תרומתם להעלאת המורל של הנוסעים. הטייס הכריז על הכנות לנחיתה. הנסיכה שלו נגשה אליו בצעדים שלא היו מביישים דוגמנית על מסלול, וחייכה אליו חיוך מקצועי מושלם בבלונד הקצר שלה: "אני מקווה שנהנית מהטיסה, מר בראון. נהניתי מחברתך בטיסה זו. אשמח אם תוכל לחגור בבקשה את חגורת הבטיחות לקראת הנחיתה".

    היא השאירה אותו קרוע לב מאחוריה, ועברה הלאה לחגור את מר וגברת מיכלסון. החיוך שלה לא מש מנגד עיניו גם כשעצם אותן, כאילו הישיר מבטו זה עתה אל השמש השוקעת. היה בהבעה שלה ובתנועותיה משהו אצילי, משהו שמשפיע על מכושפיה האומללים כמוהו לטווח ארוך. רק בתמונות של הנסיכה דיאנה ראה פעם משהו דומה.

    דיאנה התיישבה על כסא הנחיתה הקטן ליד דיילת קשישה כשגבה אל כיוון הטיסה, ושתיהן חגרו את חגורותיהן הארבע- אבזמיות. עיניו לא יכלו להרפות משוקיה החטובים בגרבי ניילון, שגלשו במפל של נועם לתוך נעלי עקב שהיה שמח לשתות מהן שמפניה.

    הוא ברך בליבו את מעסיקו על שקנה לו כרטיס בשורת התצפית הראשונה במחלקת עסקים, ונשבע לו אמונים לנצח.

    "אני מקווה שההסעה עוד תהיה שם כשננחת". אמרה דיאנה לחברתה פתאום, והציצה בשעונה בהבעה מודאגת. "ג'רי נמצא לבדו בבית, שומר על ג'וליה וניקול. לא הייתי רוצה לאחר לו כי כבר חושך. איזה ילד גיבור הוא. מאז שפיטרו את הנרי לקח על עצמו עומס כבד. הוא שומר על הילדות במקום המטפלת, שוטף מכוניות של שכנים. שינוי כזה לא קל לילד בן אחת עשרה." הדיילת הקשישה הנהנה בהסכמה. "הנרי מובטל כבר תשעה חודשים", הוסיפה. "מאז שחברת הבניה שעבד בה פשטה את הרגל. כמו שאת יודעת, עם שכר של דיילת אי אפשר להחזיק משפחה. עברנו לבית של חדר אחד ושרותים במרחק של שעה וחצי נסיעה מהעיר. ממש בית קטן בערבה". צחוקה המושלם דקר כחץ בחזהו.  "אבל יש לשם הסעות קבועות, כך שזה לא נורא", המשיכה מתוך השלמה. שתיהן שתקו והביטו לפניהן. הוא הסב את עיניו במהירות שלא תתפוס אותו בוהה בה.

    "הכי גרוע זה מה שקורה להנרי", שמע אותה אומרת. "הוא בדכאון קשה. שותה בלי הפסקה. לפעמים הוא מתפרץ על הילדים ועלי". היא משכה את קצה החצאית למעלה והצביעה על כתם כחול גדול על ירך שידע שעוד תעלה בחלומותיו.

    "כן, זה ממנו. גם את הביטוח הרפואי הפסקנו לשלם, אז אין מי שיטפל בו". היא השתתקה והרכינה ראשה בעצב. לחץ הלך ונבנה במהירות בחזהו. כל מה שרצה לעשות עכשיו בחייו זה לקום ולחבק את דיאנה ולהגן עליה מבעלה, להגן עליה מהעולם, לבנות לה ארמון על אי בלב האוקיאנוס כמו שמגיע לאשה כמוה. לחיות אתה לעולמים ולא להפסיק להביט בה לרגע. שתביא את הילדים אתה, אם זה מה שישמח אותה, מבחינתו זה בסדר גמור.  

    חבטת הגלגלים במסלול החזירה אותו אל המציאות. דיאנה הוציאה פלפון כסוף מכיס הצד של הז'קט הכחול המחויט, וחייגה. "הנרי, אהובי, כן, זו אני. נחתנו. עוד מעט אגיע להכין ארוחת ערב. אם אתה והילדים רעבים בינתיים, יש פסטה מאתמול במקרר:  

    דרג את התוכן:

      תגובות (18)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        31/10/13 00:41:

      כלום. באתם לקרוא. זה העונש שלכם. :) 

       

       

      צטט: דפניכ. 2013-10-19 09:15:30

      אוף. עוד אחד. אתה בונה לנו סיפורי אגדות רומנטיים ותולש לנו את הלב ברגע האחרון, שנבכה. מה עשינו לך ? :) כתוב מעולה.
        31/10/13 00:41:

      כמעט. :) 

      תודה! 

       

      צטט: Dreamlike 2013-10-17 18:44:48

      אבירות בשחקים..כמעט:)
        19/10/13 09:15:
      אוף. עוד אחד. אתה בונה לנו סיפורי אגדות רומנטיים ותולש לנו את הלב ברגע האחרון, שנבכה. מה עשינו לך ? :) כתוב מעולה.
        17/10/13 18:44:
      אבירות בשחקים..כמעט:)
        17/10/13 04:33:

      תודה...ובאמת, מי אמר שהם הוגנים. הם מה שהם ואסור לשאול שאלות. סליחה על התגובה המאוחרת. 

       

      צטט: שקט על עקב גבוה 2013-03-24 06:08:36

      כמו הקפאת, רגע אחד של חיים של אחרים.... וכשלא מכירים את כל התמונה, נדמה שהחיים האלו ...לא כלכך הוגנים.
        24/3/13 06:08:
      כמו הקפאת, רגע אחד של חיים של אחרים.... וכשלא מכירים את כל התמונה, נדמה שהחיים האלו ...לא כלכך הוגנים.
        10/4/12 10:36:

      כן, הוא באמת אמר את זה  :) 

      צטט: אלכסנדר הגדול 2012-04-10 09:28:02

      כמו שאמר פעם סנדרסון -

      דיילת, לא משנה כמה היא שאפה - זו בסך הכל מלצרית שעפה.

       

        10/4/12 09:38:
      את הפסטה, הכי טוב לאכול באותו הזמן שבו מכינים אותה ....
        10/4/12 09:28:

      כמו שאמר פעם סנדרסון -

      דיילת, לא משנה כמה היא שאפה - זו בסך הכל מלצרית שעפה.

        9/4/12 22:39:
      סה לה ווי..... מרירים עצובים נוגים מתרגלים אליהם.... לטוב וברע...
        9/2/12 17:39:

      צטט: איקארוס 2012-02-09 03:44:04

      אולי אפשר לומר שמתחת לכל מסיכה מסתתרים חיים? :)

       

      לגמרי.

        9/2/12 03:44:
      אולי אפשר לומר שמתחת לכל מסיכה מסתתרים חיים? :)
        9/2/12 00:33:
      אף פעם אי אפשר לדעת אלו חיים מסתתרים מאחורי המסכה.
        8/2/12 12:25:

      קריצהסיפור יפה מסופר מאד יפה ממבט ראותך את הדיילת
      נו! וזה הזמן לדיאנה לקחת מאהב זקן כמו העשירות" הלוא היא דיילת ויש לה אפשרויות ולהביא קצת כסף הבייתה

        6/2/12 22:06:
      :)
        6/2/12 20:16:
      אווצ'
        5/2/12 21:17:
      החיים והדמיון בכפיפה אחת. :)
        5/2/12 10:03:
      התנפצותה של פנטזיה...כמה מאכזב

      ארכיון

      פרופיל

      איקארוס
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין